מאי 2024, בוקר, תל אביב. גבריאלה שטיין מתיישבת במשרד אחרי שחזרה מחופשה רגילה בתאילנד. תחת אורות הפלורסנט, נופל לה פתאום האסימון: "אני צריכה שינוי. לא עוד קבצי אקסל ומצגות". כנראה שלא היה לה מושג עד כמה הרגע הזה יהיה משמעותי, ושתוך שנה מחשבה פרועה של רגע – תהפוך למציאות. יחד עם בעלה אביב והכלבה פפר הם ימריאו לאירופה, יעברו לגור בקרוואן וייצאו למסע שאין לו מסלול ואין לו תאריך סיום. הם בני 29, זוג מגיל 16, נשואים חמש שנים, ואנחנו תופסים אותם לראיון כשהם בחודש הרביעי למסע שלהם, בדרך מגרמניה לנורווגיה.
כשהם יושבים מחוץ לקרוואן, בדרך להיכנס לעוד שמורת טבע – סוג של משהו שכבר הפך לשגרה, הם מספרים בשיחה עם ynet מה הוביל להחלטה במהפך בחייהם – שמתועד יום יום בחשבון האינסטגרם שלהם. "אחרי הצבא לא יצא לי לעשות את 'הטיול גדול'", מספרת גבריאלה. "ישר רצתי לעשות תואר ראשון והייתי בטוחה שהחיים מחכים לי. בסוף שנה א' התחלתי להצטער שלא עצרתי לקחת אוויר. כמה שנים אחר כך ראיתי באינסטגרם מישהי שעשתה טיול קראוון בארה"ב וזה נתקע לי בראש. התאהבתי ברעיון – לנסוע בלי תכנון, בלי למהר. באמצע התואר ניסיתי לשכנע את אביב לעשות הפסקה של שנה, אבל זה נשאר בגדר חלום. המשכנו ללמוד, לעבוד – כשהרעיון תמיד חיכה שם בשקט".
מתי הבנתם שזה באמת קורה?
"השבעה באוקטובר שינה לי משהו בתפיסה. זה היה הרגע שהבנתי שהחיים באמת קצרים, ושזאת לא רק סיסמה. רציתי משהו אחר. חשבנו לעבור לגור במדינה אחרת, אבל זה הרגיש כבד מדי וגם שנינו אוהבים את הארץ מדי בשביל לעזוב. ככה הבנו שחיים על גלגלים זה מושלם – אנחנו לא מתחייבים לכלום, אבל פותחים לעצמנו דלת לכל מקום ולכל אפשרות".
איך מקבלים החלטה כזו – לעזוב דירה, עבודה, להיפרד מחפצים?
"האמת? זה גם מרגש וגם קצת שובר לב. גרנו בלב תל אביב מעל המועדונים והמסעדות הכי טובות, קרובים לחברים ולמשפחה, הכל בזמינות גבוהה. לשחרר את הדירה, למכור את הרכב, להיפרד מהמון חפצים זה לא פשוט, במיוחד בתור אחת שחובבת אופנה ועיצוב. אני מאוד אוהבת את הדברים שלי – בגדים, נרות, מוצרי מטבח ומלא שטויות. לא מהכל באמת נפרדנו – הרבה מחכה לנו באחסון אצל ההורים. אני עזבתי את הסטארטאפ. אביב דווקא אוהב את העבודה שלו – אבל הוא הבין שזה לא יקרה אם הוא לא יעשה צעד. הוא קצת חשש לספר לבוס, אבל הופתענו לטובה, הבוס פירגן בטירוף, עזר לו להישאר בתפקיד עם אחוזי משרה נמוכים ולעבוד מרחוק כשאפשר".
איך ההורים והחברים הגיבו?
"רובם פרגנו מאוד, גם אם הרימו גבה בהתחלה. ההורים בעיקר דאגו. אבל יותר משהיה קשה להם להיפרד מאיתנו, היה קשה להם להיפרד מפפר הנכדה האהובה עליהם".
היו כאלה שניסו לשכנע אתכם לרדת מזה?
"תמיד יש את אלה שאומרים 'מה עם קריירה? ניסיון תעסוקתי? תעשו טיול קצר וזהו' – אבל בסוף מי שחי את החיים האלה זה אנחנו, לא הם, אנחנו אלה שצריכים לקבל את ההחלטות".
ובכל זאת, זה סוג של הימור, לא מפחיד?
"המחשבה שליוותה אותנו כל הזמן זה ששום דבר הוא לא סופי ותמיד אפשר להתחרט, חפצים וחומר זה דבר מתכלה שאפשר להחליף וזה גם מפנה מקום לדברים חדשים שיגיעו. המון פעמים שינויים מרגישים לנו כמו משהו סופי ושאי אפשר להתחרט ולחזור אחורה, אבל זה היופי, תמיד אפשר להגיד שזה כבר לא מתאים ולחזור הביתה ולהתחיל מחדש".
אחרי חודשים של הפיכת המחשבות למציאות שכללו הכנות פיזיות, בירוקרטיות וגם נפשיות הרגע הגיע. אפריל 2025, גבריאלה, אביב ופפר יוצאים לדרך – בלי לדעת מתי יחזרו, בלי לדעת איפה יהיו עוד שבועיים ואיפה יהיו עוד חודשיים. המסלול מתבסס כמעט כולו על ספונטניות עם יעדים כלליים.
אז מאיפה התחלתם?
"במינכן, גרמניה. ההתחלה היתה מלאה בבירוקרטיות, מוסכים, טסטים – כל מה שצריך בשביל להוציא קראוון לדרך. משם ירדנו לדרום גרמניה, חצינו לאוסטריה לכמה שבועות, ואז המשכנו לאיטליה. היה לנו תכנון לחרוש את איטליה, אבל מזג האוויר הפתיע אותנו והתחמם אז הצפנו חזרה לשוויץ, ומשם שוב לגרמניה בדרך ליעדים הבאים״.
איך אתם מחליטים לאן לנסוע? איך נראה יום שגרתי?
"בגדול אנחנו זורמים. כשאנחנו נוסעים לטיול ארוך, אין תכנון נוקשה. יש לנו כיוון כללי, נגיד מדינה או אזור, ומשם מתגלגלים. המסלול מתוכנן ברמת המאקרו: נגיד, ידענו שאנחנו רוצים להגיע לרומא. בדרך עברנו דרך בוַואריה, אוסטריה, צפון איטליה. לפעמים זו סתם עיירה אקראית וחניון באמצע שום מקום, לפעמים זה חניון מתחת לטירה יפהפייה ונשארנו שם שבוע שלם כי היה לנו טוב. כל יום הוא קצת אחר. היתרון בקראוון הוא שכל לילה בוחרים את הנוף של הבוקר. ישנו לילה ביער? אז קמים בבוקר למסלול. עיר איטלקית? יושבים לקפה עם נוף לטירה. כל בוקר קמים, בודקים מה יש מסביב ומחליטים איך ייראה היום".
יש יעד או צפי לסיום?
"אין. עד שימאס לנו – או עד שייגמר הכסף. הראשון מהשניים".
מה התגובות של האירופאים שאתם פוגשים בדרך?
"מוזר להם שאנחנו מישראל, עם כלבה, ושאנחנו גרים בו באמת ולא רק באנו לחופשה קצרה. באתי לפה במחשבה שניתקל בהמון אנטישמיות וממש חששתי לגביי זה, ובפועל אנחנו פוגשים אנשים מקסימים, מתרגשים לפגוש ישראלים, שואלים שאלות טובות, מדברים על המקומות שהם ביקרו אצלנו".
המסע של בני הזוג שטיין הוא אמנם טיול – אבל בסופו של דבר הוא גם הבית שלהם. וכמו בכל בית, לכל אחד יש אחריות משלו, רק כשכאן, הכל קורה בשטח קטן, הרבה יותר קטן ממה שהם היו רגילים.
יש חלוקת תפקידים?
"אביב הוא הנהג – הקראוון ידני, ולי יש רישיון רק על אוטומט. ניסיתי ללמוד לפני הטיסה אבל לא עברתי טסט. אביב אחראי על כל הצד הטכני – מים, חשמל, תקלות. לי יש כישרון נדיר ללחוץ על הכפתורים הלא נכונים – פעם אחת לחצתי בטעות על כפתור שלא הכרתי, כמה שעות אחרי זה נהיה לנו מפל קטן ברצפה בזמן נסיעה. בקיצור, אני דואגת שלא יהיה לו משעמם".
"להיות שני אנשים וכלב, במרחב כל כך קטן, ועוד כל הזמן, זו חוויה לא פשוטה. זה ממש מבחן זוגי וחברי. אחד הדברים הכי חשובים שלמדנו זה לדעת לדבר על הכל, גם כשקשה. המרחב הקטן גם מאלץ אותך להיות יצירתי וללמוד להסתפק במעט"
"אני א' אווירה – אחראית על תפעול הבית, עושה קניות, דואגת שתמיד יהיה לו משהו טעים לאכול למול הנוף השווה שאביב דאג לנו. למרות שהמטבח שלי בקראוון ממש פצפון אני ממש אוהבת לבשל ונהנת ללמוד על מטבחים מקומיים, אז מנסה ללמוד על המטבח של כל מדינה שאנחנו מגיעים אליה. יש לי חלום להכין פסטה עם איזה סבתא איטלקייה שלא התממש בסיבוב הזה באיטליה אבל נותן לי סיבה להגיע לאיטליה שוב למצוא איזה סבתא שתרצה ללמד אותי".
איפה יותר זול לגור – בדירה בתל אביב או בקראוון באירופה?
"לקנות קרוואן זאת הוצאה לא קטנה – יש גם תחזוקה, אבזור, ולפעמים תיקונים. בסוף זה ממש בית על גלגלים. לטווח הארוך, זו רכישה ששווה את הכסף ובעיקר את החוויה. מבחינת יוקר המחיה, החיים באירופה זולים משמעותית מהארץ. אי אפשר בכלל להשוות את המחירים, בסופר דברים שבארץ הם בגדר פינוק, פה הם חלק מהיום-יום. גבינות, אוכמניות, פטל – מה שנחשב בארץ גילטי פלז׳ר שמוציאים עליו כסף רק אם ממש מתפנקים, פה זה במחירים רגילים".
"יום אחד יצאנו לטייל עם פפר ביער ועשינו ניסוי – נתנו לה להוביל – היא לקחה אותנו לאורך הנחל והובילה אותנו עד מפל נסתר ביער. בלעדיה, לא היינו מגיעים אליו"
"זה גם שיעור לחיים לחיות בפשטות – יש מקום רק למה שבאמת צריך. אני בתור מישהי שאוהבת שפע, ארון גדול, מיליון אופציות מה ללבוש ומה לאכול – פתאום לומדת להסתפק במעט. הארון קטן, המקרר מיניאטורי, זה מאלץ אותי להיות יצירתית. אז זה באמת יכול להיות יותר זול מחודש שכירות בתל אביב, אבל זה בעיקר שווה את זה כי זו דרך חיים שונה לגמרי".
איך זה משפיע להיות 24/7 ביחד בקראוון קטן?
"להיות שלושה, שני אנשים וכלב, במרחב כל כך קטן, ועוד כל הזמן, זו חוויה לא פשוטה. זה ממש מבחן זוגי וחברי. אחד הדברים הכי חשובים שלמדנו זה לדעת לדבר על הכל, גם כשקשה. אביב ואני כבר הרבה שנים ביחד, ובטיול הזה למדנו עוד יותר איך לתקשר – איך להגיד מה מפריע, מתי צריך רגע שקט, ואיך לא להיבהל גם אם יש ריב. ברור שיש פיצוצים לפעמים – זה טבעי. אבל למדנו גם לתת אחד לשני מרחב, לקחת הפסקה יזומה, ולדעת להשלים כמו שצריך. זה שיעור בזוגיות – לדעת לריב נכון ובעיקר לדעת איך להשלים אחד עם לשני".
בינתיים, ללא ספק הכוכבת של המסע של גבריאלה ואביב היא הכלבה שלהם פפר – שכובשת את הרשתות החברתיות וזכתה כבר למאות אלפי צפויות. היא בת חמש וחצי, אומצה בתקופת הקורונה מכלביית הכפר הירוק כשהייתה גורה בת 3 חודשים. "היא רועה גרמנית מעורבת, אבל כששואלים אותי מה היא, אני תמיד אומרת שהיא מעורבת בחמידות", אומרת גבריאלה.
היה ברור מהרגע הראשון שאתם לוקחים אותה אתכם?
"כן, לא הייתה בכלל שאלה. פפר היא חלק מאיתנו, והיא הופכת את כל המסע הזה לעוד יותר כיף. היא מזכירה לנו ליהנות מהדברים הכי פשוטים. לפני כמה ימים, לדוגמה, יצאנו איתה לטייל ביער ונתנו לה להוביל – היא לקחה אותנו לאורך הנחל והובילה אותנו עד מפל נסתר ביער שלא היינו מגיעים אליו בלעדיה".
אתם רואים שינוי בהתנהגות שלה מאז שיצאתם למסע?
"לגמרי. בדיעבד, כשאני חושבת על זה – כשהיינו גרים איתה בדירה קטנה במרכז תל אביב, היא הייתה פחות אנרגטית, מסתבר שהיא לא כלבה של עיר. מאז שיצאנו לדרך המרחבים שלה פשוט אין-סופיים – וגילינו מחדש כלבה עם אנרגיות, עם אופי קורע, שמוצאת כל אגם, כל נחל וכל שלולית בוץ שיש בסביבה וקופצת פנימה בלי לחשוב פעמיים".
איך מטיילים עם כלב – מעברים בין מדינות, אוכל, אישורים?
"זה לא מסובך כמו שחושבים – פשוט חיסונים וטפסים. החלק הקשה היה זה שהיינו צריכים לשלוח אותה לבטן המטוס ולא ידענו איך היא תעבור את זה, עשינו לה הכנות כמה שרק אפשר, קנינו לה כלוב והפכנו את הכלוב למקום האהוב עליה ותרגלנו איתה רעשים חזקים. סמכנו עליה שהיא כלבה גיבורה וידענו שתעבור את זה כמו גדולה. מי שהייתה קצת יותר דרמטית ופחות קולית זאת אני, כל הטיסה בכיתי מדאגה שהיא מרגישה את כיסי האוויר או שהטייס לא זכר שהיא שם, למרות שהזכרתי לכל הצוות אולי אלף פעם.
"אחד הדברים הראשונים שעשינו זה לפגוש ווטרינר מקומי במינכן, הוא הנפיק לה דרכון אירופאי שאיתו היא יכולה לעבור בין מדינות בלי בעיה. מבחינת אוכל, הבאנו מהארץ שק קטן בשביל הימים הראשונים, מאז אנחנו דבקים באוכל מהמרכיבים שמוכרים לה וגם את החברות הטובות ביותר כדי לדעת שהחומר גלם איכותי ושלא יהיו לה הפתעות בבטן".
איך פפר משפיעה על הטיול?
"ידענו שאירופה היא דוג פרנדלי, לא ידענו עד כמה. פפר כלבה תל אביבית, היא רגילה לבוא איתנו לבתי קפה, מסעדות ולשופינג. היא יודעת איך להתנהג יפה. הופתענו לטובה שכל מסעדה שהגענו אליה ידעו לכוון אותנו למושבים צידיים או לשים אותנו בשולחן לא במעבר כדי שגם לפפר יהיה נוח. בדרך כלל מציעים לה מים ולפעמים אפילו מנסים להביא לה כל מיני שאריות שוות מהמטבח״.
"בארקו, איטליה, יצאתי עם פפר לסיבוב רגוע לאורך נחל, מזג האוויר היה מושלם, הכול היה שקט ושליו – עד שברווזים נחתו במים ממש לידנו. מה שלא ידעתי זה שפפר מתה על ברווזים – אבל לא בקטע של לצפות בהם בשלווה אלא בקטע של לצוד. היא משכה את הרצועה, השתחררה ורצה כמו משוגעת ישר לתוך המים. הברווזים ברחו, לשמחתי, אבל אני נכנסתי לפאניקה, זרקתי את הפלאפון על האדמה ורצתי עם הבגדים לתוך המים בצרחות במטרה לתפוס את פפר שהתעלמה ממני והמשיכה לשחות כאילו היא בתחרות אולימפית. ואני עומדת שם באמצע הנחל, קפואה, כמו מישהי שהשתחררה הרגע מבית משוגעים – כשהכפר כולו צופה בי. הכי מבאס? אף אחד לא צילם. אבל יש סרטון שלה בורחת, אז יש תיעוד לפחות מרגע הבריחה".
מה הלאה, יש מחשבות על המסע הבא?
"העתיד עוד רחוק ואנחנו נמצאים בתוך הטיול הנוכחי. אבל יש חלום לשמור את הרכב גם כשנסיים את הטיול הנוכחי ולצאת לטיולים קצרים מידי פעם, וגם כשהמשפחה תתרחב – זה מרגיש כמו חוויה מיוחדת לעשות את זה עם ילדים".
טיפ לאנשים שחושבים לקום ולעשות דבר דומה?
"אל תנסו מיד לחשוב על כל הצעד הענק הזה. פשוט תתחילו בקטן. תפנו ערב אחד לדבר על החלומות שלכם ברצינות, תכתבו מה בא לכם שיקרה, תתחילו לחפש השראות. לא צריך לעזוב הכל מחר, רק להזיז משהו קטן בפנים. לפעמים כל מה שצריך זה רגע של כנות עם עצמכם, ומשם הדברים כבר יתגלגלו לבד".
