ב-17 בדצמבר הבנק העולמי אמור להצביע על מימון פרויקט מגה סכר רוגון בטג'יקיסטן. אם ההצבעה תעבור, זה יגשים את אחד החלומות הפרועים ביותר של המשטר הטג'יקי.
פרויקט רוגון בסך 5 מיליארד דולר נמצא בפיתוח מאז אמצע שנות ה-70 כפתרון למחסור הכרוני באנרגיה במדינה. מאז 2011, הבנק מעודד זאת באמצעות מחקרים והערכות.
נשיא טג'יק, אממלי רחמון, אמר שהפרויקט הוא שאלה של "חיים או מוות". לפרויקט אכן יכולות להיות השלכות עצומות, אבל אולי לא את אלו שהנשיא מתכוון. בניית הסכר תעקור יותר מ-60,000 בני אדם ותגרום נזק בלתי הפיך לסביבה.
טג'יקיסטן ידועה בשל דיכוי ההתנגדות שלה, דיכוי חופש הביטוי והחנקה של החברה האזרחית. זוהי מדינה שבה מגיני זכויות אדם ועיתונאים כלואים ומותקפים באופן שגרתי, ועינויים משטרתיים נפוצים.
כפי שהודגש בדוח האחרון "מימון דיכוי", שפורסם במשותף על ידי הקואליציה לזכויות אדם בפיתוח, מערכת האזהרה המוקדמת ופרויקט האחריות הבינלאומית, בהקשר של טג'יקיסטן, החששות של הקהילות המושפעות מסתכנות שלא יישמעו מכיוון שאנשים חוששים ממחאה.
הבנק העולמי, שלעתים קרובות נבדק בשל ההשפעות ההרסניות של הפרויקטים שלו, פיתח לאורך השנים מדיניות הגנה כדי להבטיח מעורבות אזרחית והשתתפות עבור חברות שהיא מממנת. אך כיצד ניתן לשמור על הזכות להשתתפות במדינה עם מרחב אזרחי כה מגביל ובהקשר של פרויקט שבו הצבא יהיה מעורב במתן "ביטחון"?
העובדה שרק ארגונים בינלאומיים בודקים את הפרויקט באופן פומבי ומעלים חששות, למרבה הצער, לא אומרת שהקהילות המקומיות אינן מושפעות לרעה. למרות שפחות מ-25% מעבודות הבנייה הושלמו, יותר מ-7,000 בני אדם כבר נעקרו מבתיהם. לפי דו"ח Human Rights Watch משנת 2014, משפחות שיושבו מחדש התמודדו עם אובדן פרנסה, גישה מופחתת למזון, גישה לא אמינה ולא מספקת לשירותים בסיסיים והיעדר פיצוי הולם.
יתרה מכך, לפרויקט כוח המים של Rogun תהיה השפעה הרסנית על קהילות ומערכות אקולוגיות במורד הזרם. הוא נבנה על נהר וכש, יובל מרכזי לנהר אמו דריה הזורם לאפגניסטן, טורקמניסטן ואוזבקיסטן.
בתוך טג'יקיסטן, פרויקט הסכר ישפיע על חידקנים אנדמיים בסכנת הכחדה חמורה ועל מערכות אקולוגיות ייחודיות של מישור הצפה במורד הזרם, כולל "יערות טוגאי של טיגרוביה באלקה", אתר מורשת עולמית במישור ההצפה בנהר וכש. זה ישפיע גם על שמורות טבע דומות במורד הזרם, בטורקמניסטן ובאוזבקיסטן.
לפי ההצעה הנוכחית, מילוי מאגר רוגון גם ישנה מאוד את זרימת המים לים אראל, מערכת אקולוגית שכבר סבלה מאחת האסונות הסביבתיים הגדולים שנגרמו על ידי האדם.
פעם האגם המלוח הרביעי בגודלו בעולם, ים ארל כמעט התייבש כתוצאה מתשתית מים בעייתית ביותר וייצור כותנה שהוקם בשנות ה-60 באוזבקיסטן, אז חלק מברית המועצות.
הפעלת סכר כוח ההידרומית של רוגון תשפיע עוד יותר על דפוסים עונתיים של זרימת מים ונפחם ותומכים במערכות האקולוגיות הקשורות, במגוון הביולוגי שלהן, ובפרנסתן של קהילות הגדות הנאבקות ממילא של אמו דריה התחתית והדלתא שלה. מחסור בחלוקה מחדש של מים עלול לעורר מחאות ומתחים חוצי גבולות באזור שכבר מועד לסכסוכים.
למרות סיכונים ברורים הכרוכים בהפעלת מאגר ענק חדש, הערכת ההשפעה הראשונית שללה שינויים משמעותיים בזרימות במורד הזרם. ומכיוון שלמדינות במורד הזרם יש גם הקשרים מגבילים ביותר, יש ספקות רציניים שניתן לנהל מעורבות משמעותית של בעלי עניין.
הטענה של המשטר הטג'יקי כי מדובר במצב של "חיים ומוות" אינה עומדת. ישנן חלופות לפרויקט הנוכחי שיכולות לספק את החשמל הדרוש ושלא יהיו להן אותן השפעות סביבתיות ואנושיות.
הקטנת גובה הסכר עשויה להפחית באופן מסיבי את מספר האנשים שמסתכנים בעקירה, והכספים שנחסכו על ידי הקטנת הפרויקט יוכלו לשמש לבניית חוות סולאריות יעילות יותר, ובכך לגוון את מגזר האנרגיה הטג'יקית ולהימנע מהסתמכות יתר על אנרגיית מים באזור. מועד לבצורת שהוחמרה עקב שינויי האקלים. פרויקט קטן יותר יכול גם למנוע כמה מההשפעות הסביבתיות הגרועות ביותר.
בשנות ה-90 הבנק העולמי עצמו עמד בראש הקמת הוועדה העולמית לסכרים. בשנת 2000, הוועדה פרסמה דבר מרשיע דִוּוּחַ מדגים בבירור כיצד מגה סכרים יכולים לפגוע קשות באנשים ובסביבה, ומדוע יש לשקול ברצינות חלופות לכל הצעת סכר גדול מההתחלה.
עם זאת, עם הדחיפה האחרונה להפסקת דלק מאובנים, סכרים גדולים הצליחו לקבל תמיכה מחודשת. למרות העובדה שחלקם פולטים יותר גזי חממה מתחנות כוח של דלק מאובנים, סכרים מקודמים כפרויקטים ידידותיים לאקלים ובנקי פיתוח שוב משקיעים בהם רבות.
לבנק העולמי יש עדיין הזדמנות להשהות את ההשקעות המוצעות ולדרוש הערכת השפעה חדשה, כולל עבור הצעות חלופיות. עכשיו הגיע הזמן של הבנק להרהר בטעויות העבר, להקשיב לחברה האזרחית ולהעביר השקעות לפרויקטים בקנה מידה קטן יותר שבהם ניתן לצמצם את הנזקים האפשריים בצורה מספקת. אחרת, החלום על הסכר הגדול ביותר יהפוך לסיוט עבור האנשים והטבע בטג'יקיסטן ומחוצה לה.
הדעות המובעות במאמר זה הן של המחבר ואינן משקפות בהכרח את עמדת העריכה של אל-ג'זירה.
