איסלמבאד, פקיסטן – פקיסטן נכנסו לשנה חדשה במצב של שקט יחסי לאחר 30 חודשים סוערים, בסימן פוליטיקה הפכפכה, בחירות שנויות במחלוקת וכלכלה המתנודדת על סף קריסה.
ככל שהפוליטיקה הפנימית מתייצבת והכלכלה תקווה לתפנית במדינה השנייה בגודלה בדרום אסיה, אתגרי מדיניות החוץ והביטחון צפויים להופיע כדאגות הדחיפות ביותר של המדינה השנה.
אנליסטים צופים שנת 2025 קשה עבור פקיסטן, שכן היא מנהלת קשרים עם שכנותיה המיידיות, בעלות בריתה ויריביה ברחבי העולם, כמו גם עם ארצות הברית, שם דונלד טראמפ אמור לחזור לשלטון בהמשך החודש.
רוב אתגרי מדיניות החוץ והביטחון של פקיסטן נובעים מהשכונה שלה, בעיקר אפגניסטן במערבה והודו הארכיונית במזרח.
האלימות של קבוצות חמושים ומורדים התגברה ברחבי פקיסטן לאחר שהטליבאן האפגני כבש את קאבול בשנת 2021. בשנת 2024, התקפות מזוינות גבו את חייהם של כמעט 700 אנשי אכיפת החוק, מה שהפך אותה לאחת השנים הקטלניות ביותר במדינה של 240 מיליון איש.
התקיפות בוצעו בעיקר על ידי הטליבאן הפקיסטני (Tehreek-e-Taliban Pakistan, TTP), קבוצה חמושה ששוקלת את הטליבאן האפגני התאום האידיאולוגי שלו. התקפות נפרדות של המורדים כוונו לאתרים הקשורים למסדרון הכלכלי סין-פקיסטן (CPEC), מגה-פרויקט של 62 מיליארד דולר, שקירב את איסלמבאד ובייג'ין יותר מתמיד כבעלי ברית פוליטיים וכלכליים.
כריסטופר קליירי, עמית שאינו תושב בסטימסון סנטר, מלכ"ר שבסיסה בארה"ב, ופרופסור חבר למדעי המדינה באוניברסיטת אלבני, אומר כי פקיסטן מתמודדת עם אתגר הביטחון הלאומי "החמור ביותר" שלה "זה לפחות עשור ואולי אף מאז שנות ה-90".
"לפקיסטן אין ברירה אסטרטגית גדולה מלבד לסדר את הבית הכלכלי שלה ולתקן את יחסיה עם מעצמות גדולות אחרות ושכנות אזוריות. זה כנראה כרוך שנים של עבודה, ולא ברור שלפקיסטאן יש שנים לעשות את העבודה הזו לפני שהבית יפול פנימה", אמרה קליירי לאל-ג'זירה.
להלן הסבר נמוך על המדינות שיהיו במוקד מדיניות החוץ של איסלמבאד השנה:
סִין
הרשויות הפקיסטניות מרמזות על ידידותן "עמוק יותר מהאוקיינוסים, גבוה מההרים" עם סין. אבל 2024 חשפה סדקים במערכת היחסים הזו.
התקפות על אזרחים ואינטרסים סינים הגיע לשיא, וכפה נזיפה פומבית נדירה של שליח בייג'ינג לאיסלאמבאד. "זה לא מקובל שאנחנו מותקפים פעמיים תוך שישה חודשים בלבד", אמר ג'יאנג זיידונג באירוע באיסלמבאד באוקטובר.
מוחמד פייסל, מומחה למדיניות חוץ בסין, מזהיר כי בעוד שסין תמשיך לספק תמיכה פיננסית לפקיסטן, כל הרחבה נוספת של פרויקט CPEC במדינה אינה סבירה.
"פקיסטאן חייבת לנווט במיומנות את הלחץ הגובר מבייג'ין למען 'מנגנון אבטחה משותף', ובעצם להציב אנשי אבטחה סינים בשטח פקיסטני, אשר, בתורו, יהפוך אותם למטרה של חמושים המסבכים את אמצעי האבטחה הקיימים", אמר פייסל לאל-ג'זירה.
חיילים סינים שמאיישים את הפרויקטים של המדינה על אדמת פקיסטאן ייצגו הודאה בכשלים הביטחוניים של איסלמבאד, יגדילו את הסיכון של אזרחים סינים להיות ממוקדים, וגם יעצימו את האפשרות הרגישה מבחינה פוליטית של לוחמים סינים להרוג אזרחים פקיסטנים.
בינתיים, מומחים גם חוששים שעמדה היריבה של טראמפ כלפי סין עלולה לדחוף את בייג'ין לדרוש תמיכה ציבורית מפקיסטן, שאחר כך תיאלץ ללכת על חבל דק דיפלומטי כדי להימנע מלעצבן את וושינגטון, בעלת ברית ותיקה.
טראמפ נקט בעקביות עמדה נוקשה ביחס לסין, כאשר כהונתו הראשונה ראתה מלחמת סחר בין שתי המעצמות הכלכליות. בקדנציה השנייה שלו, מנהיג ארה"ב התחייב להטיל עד 60% מכסים על יבוא סיני.
"אבל מכיוון שפקיסטן לא נמצאת במקום גבוה בסדר היום הבינלאומי של ממשל טראמפ, יש תרמית. עם זאת, חוסר הוודאות הוא המכנה המשותף לשני האתגרים של פקיסטן מול סין", אמר פייסל.
קמראן בוכארי, מנהל בכיר במכון ניו ליינס לאסטרטגיה ומדיניות שבסיסו בארה"ב, אמר שהתסכולים של סין מול פקיסטן נובעים מההשקעות הנרחבות שלה ב-CPEC שמניבות מעט תשואות. הוא הוסיף שמצבה של סין עשוי לפעול לטובת ארה"ב.
"סין כבר די מאוכזבת מפקיסטן והיחסים היו מתוחים כבר זמן מה. אבל בייג'ינג נמצאת בבעיה כי היא נמצאת עד הברכיים בפקיסטן, הודות להשקעה של מיליארדי CPEC, מבלי להפיק מכך תועלת. אז, להיות סין בביצה בפקיסטן זה טוב לארה"ב", אמר בוכרי לאל-ג'זירה.
ארצות הברית
של פקיסטן היחסים עם ארה"ב לחזור לעצמאותה מהשלטון הבריטי ולהופעתה כאומה חדשה בשנת 1947. אבל קשרי איסלמבאד-וושינגטון התבססו בעיקר על האופן שבו פקיסטן סייעה למדיניות ארה"ב באזור, בעיקר באפגניסטן, שראתה את הפלישה הסובייטית בשנות ה-70 וה-80, או "המלחמה בטרור" בראשות ארה"ב בעקבות פיגועי ה-11 בספטמבר ב-2001.
עם החזרה של הטליבאן האפגני לשלטון בקאבול, השותפות האסטרטגית בין פקיסטן לארה"ב באזור דרום אסיה התמעטה. בעוד ארה"ב מושקעת כעת פחות באפגניסטן, פקיסטן התקדמה בהדרגה לכיוון סין לצרכים כלכליים, צבאיים וטכנולוגיים.
חסן עבאס, פרופסור באוניברסיטת ההגנה הלאומית בוושינגטון הבירה, מאמין שפקיסטן חייבת "לנווט בזהירות" את קשריה עם ארה"ב על רקע המתיחות עם סין והודו. לדבריו, "בעוד שהעצבנות ניכרת" מצד פקיסטן, שינויים דרמטיים במערכת היחסים נראים לא סבירים.
"נושאים ביטחוניים ואתגרים אזוריים, כמו חוסר יציבות באפגניסטן", אמר עבאס לאל-ג'זירה, "סביר להניח שישלטו באינטראקציות הבילטרליות". עבאס הוא גם מחבר הספר "שיבת הטליבאן: אפגניסטן לאחר עזבו האמריקאים".
בוכרי אמר כי פקיסטן נותרה בעדיפות נמוכה עבור ארה"ב, שיש לה סוגיות גלובליות דחופות יותר כמו מלחמת רוסיה-אוקראינה ומספר הסכסוכים במזרח התיכון להתמודד.
"כרגע, אני לא רואה שום מתח שעולה לרמות משמעותיות בין שתי המדינות ופקיסטן משחקת את הקלפים שלה בצורה בטוחה. ב-DC, התפיסה לגבי פקיסטן היא שהיא מדינה חלשה ומבולגנת שצריכה להבין את עסקיה קודם כל לפני כל דבר אחר", אמר.
הוֹדוּ
הודו נשארה ה חידת מדיניות החוץ הגדולה ביותר עבור פקיסטן.
בעוד שאינטראקציות מוגבלות מתרחשות בפורומים רב-צדדיים, היחסים הוקפאו כמעט במשך שנים. המתיחות סביב קשמיר התגברה עוד יותר לאחר שניו דלהי שללה את קשמיר המנוהלת על ידי הודו מאוטונומיה מוגבלת ב-2019, מה שגרם לגינוי חריף מצד פקיסטן. גם הודו וגם פקיסטן שולטות בחלקים מקשמיר, אך תובעות את אזור ההימלאיה בשלמותו, מה שהופך אותו לאחד הסכסוכים הצבאיים הארוכים והעקובים מדם בעולם.
"האסימטריה עם הודו הולכת וגוברת, ולפקיסטאן יש מעט אפשרויות לאלץ את הודו לקחת אותה ברצינות שאינן מסכנות יעדי מדיניות חוץ פקיסטנית אחרים", אמרה האנליסטית קליירי לאל-ג'זירה, והוסיפה כי לראש ממשלת הודו נרנדרה מודי יש "מעט אידיאולוגי. עניין" בהתקרבות לפקיסטן ו"רואה בכך כלא מעשי בתקופה של חוסר יציבות מקומית" בפקיסטן.
עבדול באסיט, שליח פקיסטני לשעבר להודו, רואה בסוגיית קשמיר מבוי סתום מתמשך הדורש דיפלומטיה מאחורי הקלעים. "הודו לא הראתה נכונות לגמישות לאחר התיקון לחוקה", אמר לאל-ג'זירה, בהתייחס לביטול של סעיף 370 על ידי ממשלת מודי, החוק שהעניק לקשמיר המנוהלת בהודו את האוטונומיה החלקית שלה.
כשהודו מתקרבת למערב, בעיקר לארה"ב, על פני האויב המשותף שלה בסין, בסיט חושב שאיסלמבאד חייבת למצוא דרכים לתקשר עם ניו דלהי.
"אחרת, נמשיך לעבור מקיפאון אחד למשנהו ולעולם לא נוכל להעביר את מערכת היחסים שלנו למסלול של בניית יחסים נורמליים. זה מבחינתי עיקר העניין בכל הנוגע להודו", אמר השליח בדימוס.
עם זאת, בוכרי מהמכון החדש של קווים לאסטרטגיה ומדיניות סבורה שיכולה להיות הודו שעלולה להיות על הכוונת של ארה"ב השנה ותמצא את עצמה בלחץ בגלל היריבות שלה עם סין.
"להודו יש קשרים קרובים ומעשיים הרבה יותר עם איראן, שם היא בונה נמל. היא גם קונה נפט מרוסיה, שמנהלת מלחמה באוקראינה. אז יש להם (הודו) סיכוי גדול יותר להיות תחת לחץ על ידי הממשל הנכנס (טראמפ), "אמר.
כדי שפקיסטאן תמשוך את תשומת הלב של ארה"ב, לפי בוכרי, היא חייבת להציע ערך אסטרטגי כפי שהיא עשתה במהלך הפלישה הסובייטית לאפגניסטן ובמהלך מלחמות ארה"ב שלאחר ה-11 בספטמבר.
"אם אתה רוצה תשומת לב אמריקאית, אתה צריך להציע להם משהו שיכול ליצור עניין משמעותי עבור ארה"ב, ורק אז אתה יכול למשוך תשומת לב", אמר. "זה לא שארה"ב אהבה את פקיסטן או הפכה לחברים הכי טובים, אלא רק שפקיסטן סיפקה מטרה".
איראן
שנת 2024 התבררה כשנה אסון עבור איראן, שכן ראתה את האינטרסים הגיאופוליטיים שלה במזרח התיכון סובלים אבדות כבדות וישראל אף פתחה בהתקפות ישירות על שטחיה במספר הזדמנויות.
אבל השנה התחילה עם איראן יוצאת לתקיפות בתוך מחוז בלוצ'יסטן בפקיסטן, תוך ציון קבוצה חמושה בשם ג'יש אל-עדל כאיום על ביטחונה באזורי הגבול. המתקפה גרמה לנקמה צבאית מהירה של פקיסטן. אבל המתיחות בין השכנים המוסלמים בעיקר לא הסלימה, כשטהרן פנתה לדיפלומטיה כדי לפתור את הבעיה.
עומר קארים, חוקר מאוניברסיטת ברמינגהאם בבריטניה, צופה ש"ההתקרבות הלא פשוטה" תימשך, כמו גם את הופעתם של אתגרים חדשים עם חזרתו של טראמפ לבית הלבן.
קארים מזהיר כי הידרדרות בקשרים בין פקיסטן לאיראן עלולה להחמיר את ביטחון הגבול, ולעודד את הבדלנים באלוך שלפי דיווחים יש להם מחבואים באיראן. המורדים באלוך נלחמים כבר עשרות שנים למען מולדת נפרדת.
"פקיסטן תמשיך במעורבות חיובית עם איראן כדי למנוע אנטגוניזם נוסף על רקע האלימות במשפחה הגואה", אמר קארים.
