עצורי עזה כבולים, מכוסי עיניים וחיתולים בבית החולים הישראלי

עובדי רפואה בישראל אמרו ל-BBC כי עצורים פלסטינים מעזה מוחזקים באופן שגרתי כבולים למיטות בית חולים, מכוסי עיניים, לפעמים עירומים, ונאלצים לעטות חיתולים – תרגול אחד של חובש אמר כי הוא "עינויים".

חושפנית פירט כיצד נהלים בבית חולים צבאי אחד בוצעו "באופן שגרתי" ללא משככי כאבים, מה שגרם ל"כמות בלתי מתקבלת של כאב" לעצירים.

חופר אחר אמר כי נעשה שימוש "סלקטיבי" ו"באופן מוגבל מאוד" במשככי כאבים במהלך הליך רפואי פולשני של עצור עזה בבית חולים ציבורי.

הוא גם אמר כי חולים קשים המוחזקים במתקנים צבאיים מאולתרים נמנעו מטיפול מתאים בגלל חוסר רצון של בתי חולים ציבוריים להעבירם ולטפל בהם.

עצור אחד, שנלקח מעזה לחקירה על ידי הצבא הישראלי ושוחרר מאוחר יותר, אמר ל-BBC את רגלו נאלצה לקטוע מכיוון שנמנעה ממנו טיפול בפצע נגוע.

רופא בכיר שעובד בתוך בית החולים הצבאי במרכז ההאשמות הכחיש כי קטיעות כלשהן היו תוצאה ישירה של התנאים שם, אך תיאר את הכבלים והמעצורים האחרים שבהם השתמשו השומרים כ"דה-הומניזציה".

הצבא הישראלי אמר שהעצירים במתקן טופלו "באופן הולם ובזהירות".

שני חושפי השחיתויות איתם דיבר ה-BBC היו שניהם בעמדות להעריך את הטיפול הרפואי בעצורים. שניהם ביקשו להישאר בעילום שם בגלל רגישות הנושא בקרב עמיתיהם.

החשבונות שלהם נתמכים על ידי דו"חשפורסם בפברואר על ידי רופאים לזכויות אדם בישראל, שאמר כי בתי הכלא האזרחיים והצבאיים של ישראל הפכו ל"מנגנון של גמול ונקמה" וכי זכויות האדם של העצורים מופרות – ובפרט זכותם לבריאות.

החששות מהטיפול בעצורים חולים ופצועים התרכזו בבית חולים שדה צבאי, בבסיס הצבאי שדה תימן בדרום ישראל.

בית החולים השדה הוקם על ידי משרד הבריאות הישראלי לאחר פיגועי חמאס במיוחד כדי לטפל בעצירים בעזה, לאחר שכמה מבתי חולים ציבוריים וצוותים הביעו חוסר רצון לטפל בלוחמים שנלכדו ביום הפיגוע של חמאס.

מאז אספו כוחות ישראליים מספר רב של אנשים מעזה ולקחו אותם לבסיסים כמו שדה תימן לחקירה. החשודים בלחימה למען חמאס נשלחים למרכזי מעצר ישראלים; רבים אחרים משוחררים בחזרה לעזה ללא אישום.

הצבא אינו מפרסם פרטים על העצורים שהוא מחזיק.

חולים בבית החולים שדה תימן מוחזקים עם עיניים מכוסות וכבולים למיטותיהם באופן קבוע על ידי כל ארבעת הגפיים, כך מספרים חובשים האחראים על הטיפול בחולים במקום.

הם עשויים גם ללבוש חיתולים, במקום להשתמש בשירותים.

מצבא ישראל נמסר בתגובה כי אזיקת עצורים בבית החולים שדה תימן "נבדקה באופן פרטני ויומיומי, ובוצעה במקרים בהם הסיכון הביטחוני מחייב זאת".

נאמר כי חיתולים (חיתולים) שימשו "רק עבור עצירים שעברו הליכים רפואיים שתנועתם מוגבלת".

אך עדים, כולל הרופא המרדים הבכיר במתקן, יואל דונצ'ין, אומרים שהשימוש בחיתולים והן באזיקים הם אוניברסליים במחלקה בבית החולים.

"הצבא יוצר את החולה להיות תלוי ב-100%, כמו תינוק", אמר. "אתה אזוק, אתה עם חיתולים, אתה צריך מים, אתה צריך הכל – זו דה-הומניזציה".

ד"ר דונצ'ין אמר שאין הערכה אינדיבידואלית לגבי הצורך בריסון, וכי אפילו אותם חולים שלא היו מסוגלים ללכת – למשל, אלה עם קטיעות רגליים – נכבלו במיטה באזיקים. הוא תיאר את התרגול כ"טיפש".

שני עדים במתקן בשבועות הראשונים של המלחמה בעזה סיפרו לנו שהמטופלים שם נשמרו עירומים מתחת לשמיכות.

רופא אחד שמכיר את התנאים שם אמר שאזיקים ממושכים למיטות יגרום "סבל עצום, סבל נורא", תיאר זאת כ"עינויים" ואמר שהמטופלים יתחילו להרגיש כאבים לאחר מספר שעות.

אחרים דיברו על הסיכון לנזק עצבי לטווח ארוך.

בצילומים של עצורים עזתים ששוחררו לאחר חקירה ניתן לראות פציעות וצלקות סביב פרקי הידיים והרגליים.

בחודש שעבר פרסם עיתון "הארץ" טענות של רופא באתר שדה תימן לפיהן בוצעו כריתות רגל בשני אסירים, בגלל פציעות באזיקים.

הטענות הועלו, כך נכתב בעיתון, במכתב פרטי ששלח הרופא לשרי הממשלה וליועץ המשפטי לממשלה, ובו תוארו קטיעות מסוג זה כ"למרבה הצער אירוע שגרתי".

ה-BBC לא הצליח לאמת את הטענה הזו באופן עצמאי.

ד"ר דונצ'ין אמר כי קטיעות רגליים לא היו תוצאה ישירה של אזיק והן היו מעורבות גורמים אחרים – כמו זיהום, סוכרת או בעיות בכלי דם.

ההנחיות הרפואיות הישראליות קובעות כי אין לרסן חולה אלא אם יש לכך סיבה ביטחונית ספציפית, וכי יש להשתמש ברמת האיפוק המינימלית.

ראש המועצה לאתיקה רפואית במדינה, יוסי וולפיש, לאחר ביקור במקום אמר כי לכל החולים יש זכות לקבל טיפול ללא אזוק, אך בטיחות הצוות גברה על שיקולים אתיים אחרים.

"למחבלים ניתן טיפול רפואי הולם", אמר במכתב שפורסם, "במטרה לצמצם את המעצורים למינימום ותוך שמירה על בטיחות הצוות המטפל".

עזתים רבים שנעצרו על ידי צבא ישראל משוחררים ללא אישום לאחר חקירה.

ד"ר דונצ'ין אמר כי תלונות של צוות רפואי בבית החולים הצבאי שדה תימן הובילו לשינויים, כולל מעבר לאזיקים רופפים יותר. לדבריו, הוא התעקש על השומרים להסיר מעצורים לפני כל הליך כירורגי.

"לא נעים לעבוד שם", אמר. "אני יודע שזה נוגד את הקוד האתי לטפל במישהו אזוק במיטה. אבל מה האלטרנטיבה? האם עדיף לתת להם למות? אני לא חושב".

אך דיווחים מצביעים על כך שהיחס של הצוות הרפואי כלפי עצירים שונה מאוד, הן בבתי חולים צבאיים והן בבתי חולים אזרחיים.

חושף שחיתות שעבד בבית החולים השדה שדה תימן עוד באוקטובר, זמן קצר לאחר התקפות חמאס על ישראל, תיאר מקרים של חולים שקיבלו כמויות לא מספקות של משככי כאבים, כולל הרדמה.

הוא אמר שרופא סירב פעם לבקשתו לתת לחולה קשיש משככי כאבים בזמן שהם פותחים פצע קטיעה נגוע לאחרונה.

"(המטופל) התחיל לרעוד מכאב, אז אני עוצר ואומר 'אנחנו לא יכולים להמשיך, אתה צריך לתת לו משכך כאבים'", אמר.

הרופא אמר לו שזה מאוחר מדי לתת את זה.

העד אמר כי נהלים כאלה "נעשים באופן שגרתי ללא שיכוך כאבים" וכתוצאה מכך "כמות בלתי מתקבלת על הדעת של כאב".

בהזדמנות אחרת הוא התבקש על ידי לוחם חמאס חשוד להתערב בצוות המנתח להעלאת רמות המורפיום וההרדמה במהלך ניתוחים חוזרים.

ההודעה הועברה, אך החשוד חזר להכרתו במהלך הניתוח הבא וסבל מאוד. העד אמר שגם הוא וגם עמיתים אחרים הרגישו שיש תחושה שזה היה מעשה נקמה מכוון.

הצבא אמר בתגובה לטענות אלו כי אלימות כלפי עצורים "אסורה לחלוטין", וכי הוא תדרך את כוחותיו באופן קבוע על ההתנהלות הנדרשת מהם. כל פרט קונקרטי של אלימות או השפלה ייבדק.

מלשיין שני אמר שהמצב בשדה תימן הוא רק חלק מהבעיה, שהתפשטה לבתי חולים ציבוריים. ה-BBC קורא לו "יוני" כדי להגן על זהותו.

בימים שלאחר פיגועי ה-7 באוקטובר, לדבריו, עמדו בתי החולים בדרום ישראל בפני האתגר לטפל גם בלוחמים פצועים וגם בפצועים, לרוב באותן מחלקות חירום.

חמושים של חמאס תקפו זה עתה יישובים ישראליים לאורך גדר הגבול עם עזה, הרגו כ-1,200 בני אדם וחטפו כ-250 אחרים.

"האווירה הייתה מאוד אמוציונלית", אמר יוני. "בתי החולים היו המומים לחלוטין, הן מבחינה פסיכולוגית והן מבחינת היכולת".

"היו מקרים ששמעתי צוות דנה אם עצורים מעזה צריכים לקבל משככי כאבים. או דרכים לבצע הליכים מסוימים שיכולים להפוך את הטיפול לעונש".

שיחות כאלה לא היו נדירות, אמר, גם אם מקרים ממשיים נראו נדירים מאוד.

"יש לי ידע על מקרה אחד שבו נעשה שימוש סלקטיבי במשככי כאבים, בצורה מאוד מוגבלת, במהלך הליך", אמר ל-BBC.

"המטופל לא קיבל שום הסבר על המתרחש. לכן, אם מרכיבים (ש) מישהו עובר פרוצדורה פולשנית, הכוללת אפילו חתכים, ואינו יודע על כך, ועיניו מכוסות, אז הגבול בין טיפול לתקיפה מתדלדל”.

ביקשנו ממשרד הבריאות להגיב לטענות הללו, אך הם הפנו אותנו לצה"ל.

עוד אמר יוני כי בית החולים השדה שדה תימן לא היה מצויד לטיפול בחולים פצועים קשה, אך לחלק מהמוחזקים במקום בחודשי המלחמה הראשונים היו פצעי ירי טריים בחזה ובבטן.

הוא אמר שלפחות אדם חולה קשה אחד הוחזק שם בגלל חוסר רצון של בתי חולים ציבוריים לקבל את העברתו לטיפול, והוסיף כי הרופאים בבסיס היו "מתוסכלים" מהמצב.

סופיאן אבו סלאח, נהג מונית בן 43 מחאן יויס, היה אחד מעשרות גברים שנעצרו במהלך פשיטות של צבא ישראל והובלו לבסיס צבאי לחקירה.

לדבריו, חיילים ביצעו מכות קשות במהלך המסע וגם בהגיעם לבסיס, שם לא נמנעה ממנו טיפול בגין פצע קל בכף רגלו, שנדבקה אז.

"הרגל שלי נדבקה והופכת לכחול, ורכה כמו ספוג", אמר ל-BBC.

לאחר שבוע, לדבריו, לקחו אותו השומרים לבית החולים, כשהם הכו אותו ברגלו הפצועה בדרך. שני ניתוחים לניקוי הפצע שלו לא הועילו, אמר ל-BBC.

"אחר כך לקחו אותי לבית חולים ציבורי, שם הרופא נתן לי שתי אפשרויות: הרגל שלי או החיים שלי".

הוא בחר בחייו. לאחר שכרתו את רגלו, הוא נשלח חזרה לבסיס הצבאי, ובהמשך שוחרר חזרה לעזה.

"התקופה הזו הייתה עינויים נפשיים ופיזיים", אמר, "אני לא יכול לתאר את זה. נעצרתי עם שתי רגליים ועכשיו יש לי רק אחת. מדי פעם אני בוכה".

בצה"ל לא הגיבו לטענות הספציפיות על טיפולו של סופיאן, אך אמרו כי טענות האלימות כלפיו במהלך מעצרו או מעצרו "לא ידועות וייבדקו".

בימים שלאחר הפיגוע ב-7 באוקטובר הוציא משרד הבריאות הישראלי הנחיה לפיה יש לטפל בכל העצורים העזתיים בבתי חולים צבאיים או בכלא, כאשר בית החולים השדה שדה תימן נוצר במיוחד כדי למלא תפקיד זה.

ההחלטה זכתה לגיבוי של רבים בממסד הרפואי בישראל, כאשר יוסי וולפיש שיבח אותה כפתרון ל"דילמה אתית", שתסיר את האחריות לטיפול ב"מחבלי חמאס" ממערכת הבריאות הציבורית.

אחרים קראו לסגור את שדה תימן, ותיארו את המצב שם כ"נקודת שפל חסרת תקדים למקצוע הרפואה ולאתיקה רפואית".

"החשש שלי הוא שמה שאנחנו עושים בשדה תימן לא יאפשר חזרה להיות כפי שהיה קודם", אמר רופא אחד ל-BBC. "כי דברים שנראו לנו לא הגיוניים בעבר, ייראו הגיוניים כשהמשבר הזה יסתיים".

יואל דונצ'ין, הרופא המרדים, אמר כי צוותים רפואיים בבית החולים השדה התאספו לפעמים כדי לבכות על המצב שם.

"ברגע שבית החולים שלנו ייסגר," הוא אמר, "נחגוג".

דיווחים נוספים: נעמי שרבל-בול, גידי קליימן, עיישה חראללה