המדינות הנורדיות, שבעבר היו סמל לשלום ושגשוג, משנות כיוון ומתייצבות כחוד החנית בהתעצמות הצבאית של אירופה מול איומים גוברים מצד רוסיה וחששות מהיחלשות המחויבות האמריקאית לביטחון היבשת. "למדינות הנורדיות יש מדיניות ביטחון מאוחדת בפעם הראשונה מאז איחוד קלמר במאה ה-15", אמר ינס סטולטנברג, שר האוצר הנורבגי והמזכ"ל לשעבר של נאט"ו, על פי פרסום בוול סטריט ג'ורנל. ההתפתחות משקפת שינוי דרמטי עבור אזור שבמשך דורות נקשר לדיפלומטיה ורווחה חברתית.
הערכת מודיעין שהגיעה לאחרונה מדנמרק אחרונה מזהירה כי רוסיה עלולה לפתוח במלחמה נגד מדינות נאט"ו אירופאיות תוך שלוש עד חמש שנים. בתגובה, פינלנד, שוודיה, דנמרק ונורבגיה מעמיקות את שיתוף הפעולה הצבאי ביניהן באופן חסר תקדים. בעוד שכל מדינה נורדית לבדה אינה מהווה יריב משמעותי לרוסיה, יחדיו הן מציגות כוח כלכלי וצבאי מרשים. הכלכלה המשותפת שלהן מתקרבת בגודלה לזו של רוסיה, והן מספקות יכולות משלימות: תעשיית ביטחון מתקדמת משוודיה, יכולות ימיות ארקטיות מנורבגיה, כוח צבאי גדול מפינלנד, וכוחות מיוחדים מדנמרק.
הצטרפותן של פינלנד ושוודיה לנאט"ו חיזקה את המגמה, והובילה להקמת מפקדת אוויר נורדית משותפת ב-2023 ולחזון להגנה משותפת עד 2030. ארבע המדינות גם נמנות עם התורמות המובילות באירופה לסיוע צבאי לאוקראינה יחסית לגודל אוכלוסייתן. דנמרק, שעמדה בחזית העימות עם הנשיא טראמפ לאחר איומיו לספח את גרינלנד, הגדילה את תקציב הביטחון שלה ב-70% לשנתיים הקרובות. ראש ממשלתה, מטה פרדריקסן, אף שברה טאבו ארוך-שנים כשציינה כי היא אינה שוללת אחסון נשק גרעיני על אדמה דנית.
פינלנד, עם גבול של 830 מייל עם רוסיה, מחזיקה בצבא המסוגל לגייס 280,000 חיילים תוך שבועות ו-900,000 אנשי מילואים – כמעט שישית מאוכלוסייתה. המדינה אף שוקלת לפרוש מאמנת אוטווה האוסרת על מוקשים נגד אדם. שוודיה הפכה למעצמת חדשנות צבאית עם מטוסי קרב מתקדמים, טנקים וצוללות מתוצרתה. מערכת הגיוס החובה שלה, הניטרלית מבחינה מגדרית, כה יוקרתית עד שאלפי צעירים נדחים מדי שנה. נורבגיה, שנחשבה לעתים כ"טרמפיסטית" בנאט"ו למרות קרן העושר הריבונית שלה בשווי 1.5 טריליון דולר, הודיעה על הכפלת התמיכה באוקראינה ליותר מ-8 מיליארד דולר ב-2025.
מומחים רואים בגוש הנורדי המתהווה מודל אפשרי לאשכולות אזוריים אחרים באירופה, ו"תוכנית ב" למקרה שהברית הטרנס-אטלנטית תתפרק. "זו פוליסת ביטוח לעתיד," אומר מטי פסו מהמכון הפיני ליחסים בינלאומיים. עבור אירופה השואפת לאוטונומיה אסטרטגית גדולה יותר, הניסיון הנורדי מציע תקווה – ואזהרה. הוא מדגים כיצד מדינות קטנות יחסית יכולות לבנות הרתעה משמעותית, אך גם מדגיש את הצורך הדחוף בהתעצמות נוכח המציאות הגיאופוליטית המשתנה במהירות.
