בשבוע שעבר, במהלך ועידת הביטחון במינכן, הייתה אירופה עדה למה שעשוי להפוך לתפנית הדרמטית ביותר ביחסיה עם ארצות הברית מאז תום מלחמת העולם השנייה: אירופה הייתה זקוקה לאחד כמו דונלד טראמפ על מנת להתנער ולהתעורר, מכיוון שעד כה היא עצמה את עיניה והעדיפה שלא לראות את ההתקדמות של הצבא הרוסיה באוקראינה והיא בחרה שלא לראות את ההתקדמות הזאת כבעיה כלל אירופאית.
ארצות הברית, במקום להנהיג את העולם החופשי, ככל כנראה ביצעה פניית פרסה: נשיאה הציג חשבון לאוקראינה בצורה של דרישה לאפשר לאמריקאים גישה ליסודות נדירים שלה בתמורה לתמיכה צבאית.
לפי טראמפ, אוקראינה, ולא התוקפן הרוסי אמורה לשלם את החשבון. כשנשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי התייחס בועידה לשיחה בין טראמפ לפוטין הוא אמר כי "נגמרו הימים בהם ארה"ב תמכה באירופה". למעשה, זלנסקי הזכיר לאירופה כי טראמפ מהתחלה ביקש ממנה להפסיק לממן את התוקפן ולהגדיל את תקציב הביטחון שלה.
בשונה מנשיאה הקודם של ארה"ב, ג'ו ביידן, שלקח צד במלחמה הזו, טראמפ מנסה להציב את עצמו כמתווך נייטרלי, המתבונן בסכסוך הזה מהצד, ולכן מנסה באופן נמרץ לסגור עסקה עם קרמלין על מנת לקבל פרס נובל לשלום במהרה, אך זלנסקי הזכיר לו כי "אוקראינה לא תקבל הסכמים שייעשו מאחורי גבנו ומבלי לערב אותנו".
אם טראמפ יפסיק את תמיכתו באוקראינה, אז עבור זלנסקי, קיימת תוכנית חלופית (Plan B) לפיו מדינות אירופה ישלחו כוחות מזויינים לאוקראינה על מנת לאבטח את אזורי חיץ המפורזים. הוא מקווה כי באירופה ישמעו את זעקתו, ומוסיף, כי מדינות אירופה "הוכיחו שהתשתית להקמת צבא אירופאי מאוחד כבר קיימת".
זלנסקי הוסיף כי עצם השיחה בין פוטין לטראמפ זהו דבר מסוכן. מנהיגי אירופה השמיעו במינכן אמירות ביקורתיות קשות לדברי טראמפ, שכללו גם את האפשרות של חזרתה של רוסיה לארגון של שבע המדינות המתועשות (ועידת ה-7) לצד הורדת הסנקציות.
ביוני 2014 הכנס של מדינות ה-G-7 היה צפוי להתקיים בסוצ'י שברוסיה, אך בשל סיפוח קרים לרוסיה, הוחלט על השעייתה של רוסיה מהארגון, והכנס הוחרם על ידי כל שבעה מחברי הארגון. החזרת רוסיה לארגון הינה פרס גדול לפוטין.
ג'יי די ואנס, ללא היסוס או פקפוק, מצוייד בהרבה חוצפה, הגיע לועידת הביטחון במינכן על מנת לתת לאירופאים שיעור בדמוקרטיה למתחילים, ולדעתו "האיום הגדול על אירופה אינו מצד רוסיה או סין – אלא מבפנים".
ממשל טראמפ שגרם לירידה של ארה"ב ברוב מדדי הדמוקרטיה ובמיוחד בנושא חופש הביטוי, מלמד את אירופה מהי דמוקרטיה. ג'יי די ואנס בחר להקדיש חצי שעה לאליס ויידל, המועמדת של "אלטרנטיבה לגרמניה" לקנצלרית בבחירות שייערכו בחודש הבא.
אליס ויידל היא לסבית שמגדלת שני ילדים עם זוגתה מסרי לנקה, ובנאום ההכתרה שלה היא קראה לגירוש המוני של מהגרים מגרמניה. אליס ויידל, החביבה על אילון מאסק, זכתה ליחס מיוחד מג'יי די ואנס בשעה שהוא לא מצא זמן לפגוש את הקנצלר הנוכחי – מר אולף שולץ. בנאומו במינכן, שהיה אמור לעסוק בביטחון קיבוצי ואנס לא הזכיר את רוסיה בהקשר של תוקפנות, והוא העדיף להתעסק בהעדר דמוקרטיה באירופה.
"אלטרנטיבה לגרמניה" תמיד תמכה בקרמלין והתנגדה להעברת נשק לאוקראינים. ג'יי די ואנס, נזף, לא פעם, בממשל הגרמני שניסה להגביל את ההשפעה של המפלגה הקיצונית הזאת אשר קוראת לגרש מהגרים. "אלטרנטיבה לגרמניה" היא למעשה הזרוע של ציר הרוע בתוך הדמוקרטיה הגרמנית וג'יי די ואנס אינו יכול לאפשר פגיעה באינטרסים של רוסיה בגרמניה.
למעשה, ואנס מקדם את האינטרסים הרוסיים בגרמניה על ידי תמיכה באליס ויידל. פרידריך מרץ, המכהן מאז 31 בינואר 2022 כמנהיג האיחוד הנוצרי-דמוקרטי (CDU), והמועמד לתפקיד הקנצלר מטעם מפלגתו, אמר שלשום (ראשון) למועמדת של הימין הקיצוני, אליס ויידל, כי גרמניה לא הולכת לעמוד באמצע בנושא האוקראיני אלא היא תתמוך באוקראינה ורק באוקראינה.
העיתונות העולמית מנסה לעכל את האירועי ההיסטורי הזה. ב"ניו יורק טיימס" (NYT) נטען, כי ועידת הביטחון במינכן הגדירה מחדש אל המערכת היחסית הטרנס-אטלנטית שעוצבה מיד אחרי מלחמת העולם השנייה והיתה יציבה.
בעבר אירופה ידע אתגרים בצורה של נשיאים אמריקאים שאמרו "אמריקה תחילה". היום הקהילייה האירופית נעמדת מול אתגר אמריקאי חסר תקדים והוא "רוסיה תחילה", וזה נעשה על חשבון הבריתות וההסכמים ההיסטוריים שחתמה ארה"ב בשעתה עם אירופה, מהן היא גם נהנתה מאוד עד היום.
בשבוע שעבר, טראמפ הזכיר את תפקידה המכריע של רוסיה שאיבדה 12 מיליון, במלחמה נגד הגרמניה הנאצית ואף לא הזכיר את שמה של אוקראינה שאיבדה 16 מיליון במלחמה הזאת.
בדומה לרוסיה בת ימינו, גרמניה, בתחילת 1933, הייתה מדינה חלשה עם חוסר יציבות פנימית, בתוך משבר כלכלי חמור וכמעט ללא צבא. תוך קצת יותר משבע שנים, גרמניה הכפיפה תחת מרותה כמעט את כל אירופה.
כמובן, בשנות ה-30, גרמניה התפתחה מבחינה כלכלית, צבאית וטכנולוגית. היא הצליחה לבסס את השליטה באירופה לא רק הודות לתיעוש והתפתחות טכנולוגית. אירופה בעצמה נתנה לאדולף היטלר את המפתחות מהמדינות שלה על מגש הכסף.
הניסיון הראשון של היטלר לספח את אוסטריה ב-1934 סוכל לא על ידי הדמוקרטיות האירופיות, אלא על ידי הדיקטטור האיטלקי מוסוליני. ב-1936, צרפת, שהייתה לה עליונות צבאית עצומה על גרמניה באותה תקופה, אפשרה לה להחזיר את השליטה בקלות על חבל הריין שהיה מפורז (ולמעשה היה תחת השליטה הצרפתית) לאחר מלחמת העולם הראשונה.
ב-1938, בריטניה וצרפת, שעדיין היו חזקות יותר מבחינה צבאית מאשר הרייך השלישי, הביאו להיטלר את צ'כוסלובקיה על מגש כסף במינכן. בהמשך, בשנת 1938 מוסוליני השליך את עצמו לזרועותיו של היטלר, למרות שבהתחלה הוא היה מוכן להצטרף לברית הדמוקרטית יחד עם לונדון ופריז (במלחמת העולם הראשונה, איטליה הייתה בצד של "ההסכמה המשולשת").
ב-1939 בריטניה וצרפת נחלצו לעזור לפולין אך זה היה יותר מס שפתיים מאשר מעשה משמעותי. כתוצאה מכך, בשנת 1940, צרפת נפלה תוך מספר שבועות, ואפילו עלייתו של צ'רצ'יל לשלטון בבריטניה לא שינתה דבר. את התרומה המכרעת להשמדת הרייך תרמו הצבא הסובייטי וה"לאנד ליז" (The Lend-Lease Act) האמריקאי, כלומר כוחות מחוץ לאירופה.
כעת, רוסיה אינה חזקה יותר מאשר גרמניה הייתה ב-1933 או 1935. בשבוע שעבר המחסור ברכב הוביל אותה להביא לחזית חמורים אשר דוחפים את התחמושת הכבדה לחזית. רוסיה היא חלשה עד מאוד. הבעיה היא היא שדמוקרטיות אירופאיות שוב אינן יכולות, והכי חשוב, אינן רוצות להתנגד למשטר הפשיסטי החדש שהגיע מהמזרח.
לכן רוסיה מרשה לעצמה לפתוח במלחמה וגם לבצע בגלוי פעילות חתרניות בערי בירה אירופאיים. פוטין לא יצטרך לפלוש לאירופה עם טנקים, כל עוד יש בה אנשים כמו אליס ויידל, ויקטור אורבן, ורוברט פיצו, שמוכנים לאמץ את הפיהרר החדש.
הם יהיו הראשונים/ות למסור לפוטין את המפתחות של גרמניה, הונגריה, סלובקיה, ועוד. לעזרת אירופה, למרבה האירוניה, עומד צבא של מדינה אירופאית שאירופה עצמה לא רוצה לקבל לשורותיה – זהו צבא אוקראינה. התמיכה באוקראינה היא היא התמיכה באירופה! אם תיפול אוקראינה רוסיה תכנס לאירופה גם על חמורים מכיוון שאירופה ישנה כהרגלה.
