ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו רגיל להיות במרכז תשומת הלב בנסיעותיו לארצות הברית, להתחמם בזוהר התמיכה הדו-מפלגתית ולהתעלם ממעט הפוליטיקאים האמריקאים שבוחרים לבקר את ארצו.
אבל נסיעתו האחרונה הגיעה בנקודת פיתול במירוץ לנשיאות ארה"ב, כשהנשיא הדמוקרטי ג'ו ביידן הודיע יום לפני בואו של נתניהו שהוא יהיה לנשור של התמודדות לבחירה מחדש. במקום למצוא פוליטיקאים להוטים לפגוש אותו, נתניהו בילה את רוב נסיעתו בצל אירועים מקומיים.
לאחר מכן, הוא נאלץ לקצר את נסיעתו לאחר א מתקפת רקטות על עיירה דרוזית ברמת הגולן הכבושה נהרגו בשבת 12 בני אדם. ישראל האשימה את חיזבאללה בתקיפה, אך הקבוצה שבסיסה בלבנון הכחישה אחריות.
בעוד האיחוד האירופי קרא לחקירה עצמאית של התקרית ורוב המדינות נמנעו מהאשמת שני הצדדים, ארה"ב האשימה את חיזבאללה שהוא עומד מאחורי המתקפה, והדגישה את הסתמכותו של נתניהו על וושינגטון בתקופה שבה הוא מבודד יותר ויותר בבית ובעולם.
הפופולריות המקומית של המנהיג הישראלי נמצאת בשפל של כל הזמנים, כאשר ישראלים רבים מתוסכלים מחוסר יכולתו להבטיח את שחרור השבויים שנלקחו במהלך המתקפה בהנהגת חמאס ב-7 באוקטובר, ואשר ממשיכים להיות מוחזקים בעזה.
בוושינגטון הבירה נתניהו הצליח לתת את הרביעי שלו פנייה לקונגרס האמריקאי – הכי הרבה מכל מנהיג זר – עם קהל מריעים מוחא כפיים למה שהרגיש כמו כל מילה אחרת. אבל עשרות מחוקקים החרימו את האירוע במחאה על התנהלות ישראל בעזה, שם הצבא שלה הרג כמעט 40,000 פלסטינים מאז 7 באוקטובר.
נתניהו הצליח לפגוש את ביידן, המועמד החדש של הדמוקרטים לנשיאות, סגנית הנשיא קמאלה האריס, ואת המועמד הרפובליקני, הנשיא לשעבר דונלד טראמפ.
עם זאת, האריס עקב אחרי הפגישה להדגיש את הסבל של תושבי עזה. אפילו טראמפ אמר בשבוע שעבר שישראל צריכה לסיים את מלחמתה בעזה במהירות בגלל הפרסום הרע ובגלל שהעולם "לא מתייחס בקלות" למלחמה שלו.
המירוץ לנשיאות
תזמון נסיעתו של נתניהו, שהגיע כשסביבת הבחירות לנשיאות ארה"ב החלה להתחמם, היה תמיד קשה, אומרים אנליסטים. המנהיג הישראלי עמד בפני מעשה איזון קשוח, ששימר את כל הצדדים של השסע הפוליטי בארה"ב מאושרים והימנע מכל תפיסה שהוא תומך בצד אחד על פני השני.
ומה שנראה כמו מרוץ לנשיאות עם טראמפ כפייבוריט כבד, הפך כעת למאוזן יותר כאשר הדמוקרטים הולכים מאחורי האריס. סגנית הנשיא הייתה להוטה להמריץ את בסיס מפלגתה ואחת הדרכים היא לאותת על מדיניות פרו-פלסטינית יותר מזו של ביידן.
מוקדם יותר היום הבאתי דברים לעיתונות על פגישתי עם ראש ממשלת ישראל. pic.twitter.com/lNLSaufIvK
– סגנית הנשיא קמאלה האריס (@VP) 26 ביולי 2024
"הדרך העיקרית של נתניהו כנראה תהיה שהאריס צפוי להיות פחות צ'ק ריק עבורו מאשר ביידן כבר היה, בצד הדמוקרטי, גם אם זה מינימלי", אמר HA Hellyer, חוקר שאינו תושב ב- תוכנית המזרח התיכון של מכון קרנגי.
"יותר מזה, נראה שהוא פתר את הקרע עם דונלד טראמפ בטיול הזה, שעל פי הדיווחים זעם על נתניהו כאשר האחרון בירך את ביידן על ניצחונו ב-2020 (בחירות לנשיאות)."
"צריך לצפות שנתניהו ימשיך בדיוק כפי שעשה עד כה, לפחות עד הבחירות בנובמבר", הוסיף הלייר. "גם נשיאות האריס וגם נשיאות טראמפ יתעדפו את התמיכה בישראל, אבל זו שאלה של כמה, ונתניהו בהחלט מעדיף טראמפ".
עם זאת, חלק מהאנליסטים מאמינים כי לניצחון של טראמפ – הידוע לשמצה באישיותו הטמפרמנטית – יכול להיות גם חסרונות עבור נתניהו, ומכאן החשיבות של פגישה חיובית בטיול זה.
"זה לא פשוט כמו שאתה חושב", אמר מיטשל ברק, סוקר ועוזר נתניהו לשעבר.
"נתניהו יודע שבידן יתעלם מחוסר כבוד אישי אם זה אומר שהוא יוכל להמשיך לעזור בשמירה על ישראל. עם טראמפ, זה לא המקרה. עם טראמפ, זה מאוד קשור לאישי. הוא צריך לדעת שמכבדים אותו", אמר ברק.
פנייתו של נתניהו לקונגרס הייתה עדות לכך שעבור רוב הפוליטיקאים בוושינגטון הבירה – במיוחד בצד הרפובליקני – תמיכה מלאה בישראל היא עדיין הסטנדרט. לפי הלייר, נסיעתו של ראש הממשלה נועדה אפוא יותר לשמר את עמדת ארה"ב הנוכחית ולוודא שקולות ההתנגדות לא יתחזקו – גם אם זה מסתכן לפגוע במבקריו.
"היחסים בין ארה"ב לישראל לא השתנו הרבה כתוצאה מהמסע של נתניהו, אבל יש מגמות שמשנות את מערכת היחסים הזו לאורך זמן, שהטיול הזה משחק בתוכו", אמר הלייר.
מערכת היחסים של (וושינגטון) DC עם ישראל כבר אינה דו-מפלגתית כמו פעם, וחלק גדול מהסיבה לכך היא מעורבותו של נתניהו ישירות בפוליטיקה האמריקאית. הוא פשוט עשה יותר מזה, ו(המתנגדים) במפלגה הדמוקרטית על ישראל פשוט יראו במסע שלו עדות נוספת לכך שההתנגדות שלהם חשובה".
צרות ביתיות
נתניהו מצא בקונגרס האמריקני קהל קולט יותר מאשר לעתים קרובות בכנסת ישראל.
למעשה, כשמחוקקים אמריקאים צחקו והריעו את נאומו – פעם אפילו נתניהו ביקש לעצור ולהקשיב – פוליטיקאים ומתנגדים בבית מתחו עליו ביקורת.
"מה עם בני הערובה? מה אמרת עליהם חוץ ממילים ריקות", אמר יו"ר האופוזיציה יאיר לפיד.
ברחובות, ההפגנות שהחלו לפני המלחמה על שלו הציע רפורמות משפטיות להמשיך, גם אם המיקוד שלהם הוסט. כעת, אלפי ישראלים ממלאים את רחובות תל אביב ומקומות אחרים ברחבי ישראל, וקוראים לעסקה שחברי הקבינט הקואליציוני האולטרה-לאומיים של נתניהו מסרבים בהכרח, מאיימים על אחיזתו של ראש הממשלה בשלטון ומביאים בחשבון גם על חוסר המעש שלו ב-7 באוקטובר. כמו גם אישומים ארוכי שנים בשחיתות, קרוב יותר.
ישראלים רבים, אם כן, רואים בנסיעתו לארה"ב הזדמנות לקחת הפסקה מצרותיו בבית.
"הוא רצה לברוח", אמר אלון פנקס, לשעבר הקונסול הכללי של ישראל בארה"ב בין השנים 2000-2004. "זהו סיור יוהרה, פשוט וטהור. הוא עושה מה שהוא חושב שראש ממשלה עושה: מדבר. לא עובד על מדיניות או משא ומתן, רק מדבר".
"הקונגרס סיפק את כל מה (נתניהו) ביקש, ויותר מכך", הוסיף פנקס. "מובן שהוא רצה להודות להם, אבל זו שיחת זום, לא ביקור בינלאומי".
עם הבעיות הללו בבית והמשך הבידוד העולמי, תמיכת ארה"ב חיונית יותר מתמיד עבור ישראל.
ארה"ב מספקת לישראל נשק, סיוע כלכלי וכיסוי דיפלומטי באו"ם. היא גם הפנתה את זעמה על מוסדות בינלאומיים כמו בית הדין הבינלאומי לצדק (ICJ) ובית הדין הפלילי הבינלאומי (ICC) כשהם מתמקדים בישראל.
זו הסיבה שארה"ב היא תמיד תחנה חשובה כל כך עבור נתניהו. אבל בעוד שלישראל יש עדיין תמיכה חזקה בוושינגטון, למרות ההרס שלה בעזה, הגידול במספר הפוליטיקאים האמריקאים המוכנים לבקר בגלוי את ישראל ידאיג אם זה מעיד על שינוי רחב יותר.
"ממשלת ארה"ב היא כמעט התומך היחיד שנותר בעולם לישראל", אמר עומר רחמן, עמית במועצת המזרח התיכון. "אפילו באירופה, התמיכה מתנודדת". רחמן הביא את הדוגמה של בריטניה, שבה יש ממשלת לייבור חדשה נסוג מאתגר קריאת תובע בית הדין הבינלאומי למתן צווים למעצרם של נתניהו ושר ההגנה שלו יואב גלנט. "אז זה הגיוני לנסות ולחזק את התמיכה בוושינגטון", אמר.
"למרות שרוב הישראלים לא יקנו הרבה ממה שהוא אמר, במיוחד בנוגע להחזרת בני ערובה, נאומו והתגובה הנלהבת של אנשי הקונגרס האמריקאים מסמנים את כוחו הייחודי בוושינגטון", המשיך רחמן.
"עבור קהל אמריקאי – ובינלאומי – הוא הצליח להשמיע את טענותיו. עד כמה שזה יהיה דקיק ומוכפש, זה עדיין מהדהד אצל רבים. והוא רוצה שממשלת ארה"ב תמשיך לתמוך בו ובמלחמה שלו מול הלחץ הבינלאומי הגובר, במיוחד מבתי המשפט הבינלאומיים".
