תמונה מאת מולי יה
עד לא מזמן, התפיסה שלי לפיתה הייתה כנראה דומה לזו של רוב האמריקאים: דברים דקים ויבשים חסרי טעם… תרגום גרוע של הגרסה הישראלית. כל מי שהיה בישראל או בכל מסעדה ישראלית עם פיתה תוצרת בית יודע על מה אני מדבר – כיכר קטנה ועבה, ספוגית וחמימה, שיש לה כיס בגודל מושלם ששומר על קור רוחו כשאתה ממלא אותה בפלאפל. זה עיקר בישראל, אבל מותרות באמריקה; תופעה שלא הייתי מודע לה עד המעבר לניו יורק.
אז תארו לעצמכם את האזעקה שלי בשבוע שעבר כשיש משום מקום, כמו אישה בהריון המשתוקקת לחמוצים, הייתי צריכה פיתה ישראלית. כל יום. ארוחת צהריים וארוחת ערב. אולי לנשנוש בין לבין. המקומות שהגעתי אליו בניו יורק רוקנו לי את הארנק, החפצים דמויי הקרטון האלה מהמכולת לא התכוונו לחתוך אותו, ואופס, בעל הבית שכח להתקין את תנור העץ ב-1000 מעלות. שְׁטוּיוֹת.
זה לא אומר שפיתות אחרות לא מצליחות. הם כן. קחו, למשל, את הפיתה היוונית, שלעיתים קרובות היא חמאתית וללא כיסים ועטופה סביב סובלקי. או של טורקיה שואל, ללא כיס ומעליו גבינות ובשרים, כמו פיצה… הפיתה של בולגריה מסתדרת היטב עם דבש, וזו של בוסניה מוגשת לרוב עם חלמונים מעל, הפיתה של ישראל היא העבה והבצקית בחבורה. מה שחיפשתי היה המרקם הזה.
למרבה המזל, הצוות בבית הקפה הישראלי האהוב בניו יורק חומוס פלייס היו נדיבים בידע ובסודות הפיתה שלהם. "אני לא קורא להם פיתות. אלה רק חתיכות לחם", אמרה טלי ליברמן, עובדת חומוס פלייס וילידת ישראל, כשתיארה את תגובתה לפיתה שנרכשה בחנויות בארצות הברית. היא דיברה על זמזום של מיקסר בגודל תעשייתי שלש מספיק בצק להכנת 240 פיתות מחיטה מלאה. אורי אפל, הבעלים של חומוס פלייס, ציין שהבצק הזה יעבור שלוש תקופות התפחה נפרדות לפני שייאפה באחד משני תנורי הפיתה המיובאים מישראל. התנורים מבשלים את הפיתה על מסוע עשוי לוחות מתכת, אשר מתחממים במיוחד ומסייעים בפיזור אחיד של החום. פתח התנור רק מעט גבוה יותר מפיתה בתפוחה, ומההתחלה ועד הסוף, פיתה נמצאת שם רק כדקה.
"זה חייב להיות נמתח, אתה לא רוצה שזה יהיה נוקשה", אמר אפל, שלמד להכין פיתה בישראל, בעודו מתאר מה צריכה להיות פיתה, "הדבר הכי חשוב בפיתה זה שאתה צריך לוודא שהיא אפילו בקירות משני הצדדים." הקירות הם מה שנוצרים במהלך האפייה כאשר הכיס נוצר והפיתה מתנפחת, בגלל חום גבוה במיוחד. קירות עבים הם ייחודיים לפיתה ישראלית, וצריכים להיות הרבה סיבים חוטיים קטנים (או, "שערות", כפי שאפל מכנה אותם) בכל אחד מהקירות.
לדברי ליברמן, רוב האמריקאים שמגיעים לחומוס פלייס מזמינים את פיתה מחיטה מלאה, בעוד שרוב הישראלים מזמינים לבן. אף אחד מהם אינו אותנטי יותר, וכל אחד מהם טוב באותה מידה. בישראל סביר להניח שבכל סופר ומסעדה תמצאו פיתה מבצק טריה ויפה, מלאה בדברים כמו שניצל, שווארמה וכל כך כיף להגיד. שקשוקה. אבל עד שחנויות מכולת אמריקאיות יגלו מה חסר להן, להכין אותן בבית שווה את המאמץ. התחליף הטוב ביותר בבית לתנור פיתה מיוחד הוא אבן פיצה. חימום מראש של אבן פיצה יקל על חימום אחיד, אבל אם אין לכם, חימום מוקדם של דף עוגיות מתכת יעזור לכם להסתדר. אלה הכי טעימים ישר מהתנור, אבל אם אתם שומרים אותם למועד מאוחר יותר, עשו מה שעושה חומוס פלייס וצלו אותם קצת לפני ההגשה.
פיתה מחיטה מלאה
1 כוס מים חמימים
1 חבילה שמרים יבשים
1 כפית סוכר
1 1/4 כוסות קמח מלא
1 כוס קמח לבן, ועוד לניקוי אבק
1 כף שמן זית
1 כפית מלח
מערבבים את השמרים והסוכר עם המים החמים כדי "להוכיח" אותם.
בקערה גדולה מערבבים את הקמחים, שמן הזית והמלח.
לאחר שתערובת השמרים הופכת לקצף בחלק העליון, מערבבים אותה לתערובת הקמח. לאחר שנוצר בצק, הופכים למשטח מקומח ולשים כעשר דקות טובות. מכסים ומתפיחים עד להכפלת הנפח, כ-40 דקות.
מחוררים את הבצק ויוצרים שישה כדורים אחידים (אין צורך בלישה). מכסים ונותנים לנוח 20 דקות. מחממים תנור לדרגת החום הגבוהה ביותר (500 מעלות עובד) עם תבנית מתכת או אבן פיצה על הרשת הנמוכה ביותר. חשוב לתת לתנור להתחמם מראש לחלוטין לפני אפיית הפיתה.
בעזרת מערוך מרדדים כל כדור לעיגול בעובי של 1/2 ס"מ. מכסים ומניחים לתפיחה עד לעובי של 3/4-1 אינץ', כ-40 דקות. אופים שניים בכל פעם, מעבירים את הפיתה לאבן הפיצה החמה או לתבנית העוגייה, מניחים לאפייה של 1 1/2-2 דקות, או עד שהפיתות מתנפחות. הופכים כדי להשחים את הצד השני, בערך עוד דקה או שתיים. מצננים כמה דקות, ואז תהנו עם חומוס, שניצל, חמאת בוטנים וג'לי, או כל דבר אחר שתרצו!
אני מקווה שהערכת את המאמר הזה. לפני שאתה הולך, אני רוצה לבקש ממך בבקשה לתמוך בעיתונות עטורת הפרסים של פורוורד, ללא מטרות רווח, בתקופה קריטית זו.
כעת, יותר מתמיד, יהודים אמריקאים זקוקים לחדשות עצמאיות שהם יכולים לסמוך עליהם, עם דיווח מונע על ידי אמת, לא אידיאולוגיה. אנחנו משרתים אותך, לא כל אג'נדה אידיאולוגית.
בתקופה שבה חדרי חדשות אחרים נסגרים או מצמצמים, ה-Forward הסיר את חומת התשלום שלו והשקיעה משאבים נוספים כדי לדווח בשטח מישראל ומרחבי ארה"ב על השפעת המלחמה, האנטישמיות הגואה והמחאות בקמפוסים בקולג'.
קוראים כמוך מאפשרים הכל. תמכו בעבודתנו על ידי הפיכתו לחבר Forward והתחברו לעיתונות שלנו ולקהילה שלכם.
עשה מתנה בכל גודל והפוך ל-A קָדִימָה חבר היום. אתה תתמוך במשימה שלנו לספר את הסיפור היהודי-אמריקאי במלואו והוגן.
– רחל פישמן פדרסן, מו"ל ומנכ"לית
