אי אפשר לנהל משא ומתן על הפסקת אש, שלא לדבר על שלום, עם אדם שמעדיף לנהל מלחמה.
זו החידה העומדת בפני שורה של מנהיגים מערביים מטרידים לפתע, ובראשם נשיא ארה"ב הפורש ג'ו ביידן, שמתעקש – בפומבי, לפחות – שהם עובדים קשה כדי למנוע מלחמה קטקליזמית נוספת לבלוע את המזרח התיכון.
בואו נעמיד פנים לרגע שה"חששות" שלהם כנים. ואז, אותם מנהיגים מערביים צריכים להכיר לבסוף שהם, במידה רבה, אחראים לחידה הדוחקת ההיא.
הרבה לפני 7 באוקטובר 2023, ביידן והחברה, בכל צעד, אפשרו, חימושו וסיפקו כיסוי דיפלומטי ל"איש" שלהם בתל אביב – ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו וממשלתו הקיצונית.
נתניהו הגיב בכך שסיפר לצ'ובים בוושינגטון, לונדון, פריז, ברלין, בריסל ואוטווה, שבכל פינה אפשרו, התחמשו וסיפקו לו ולממשלת הקואליציה הפנאטית שלו כיסוי דיפלומטי – הרשו לי לנסח זאת בנימוס כמו אני יכול – לצאת לטיול.
נמחק: נתניהו דחה את המאמצים להסדיר הפסקת אש בת 21 ימים בין ישראל לחיזבאללה במטרה ליצור שביתת נשק בת קיימא יותר.
נתניהו עצבני התנגד לכל מישור התיישבות בתיווך בנוסח טיפוסי של "אני הבחור הכי קשוח בגוש" כְּתוֹבֶת לעצרת הכללית של האו"ם ביום שישי, שם הזהיר את איראן כי "הזרוע הארוכה של ישראל" יכולה "להגיע… לכל המזרח התיכון".
הצ'יפים בוושינגטון, לונדון, פריז, ברלין, בריסל ואוטווה העמידו הפתעה ואכזבה על חוסר הפשרנות הצורם של נתניהו. כעת, באיחור, ביידן וחב' רוצים לשחק "עושה שלום" כאשר, לאורך כל הדרך, הם נשארו נאמנים לדוקטרינת המזרח התיכון המגדירה של המערב: קודם תהרוג, תחשוב אחר כך.
לאחרונה הצטרפו אליהם ארגוני חדשות מערביים בצפיפות הצפויה הזו של ארגוני חדשות מערביים שלמרות ההיסטוריה של תמיכתם הבוטה במדיניות האסונית "להרוג קודם, תחשוב אחר כך", רוצים שנתניהו יפסיק את מה שהוא עושה באישורם המפורש והלבבי. .
ואם לא ניתן לעצור אותו, חלקם רוצים שיפילו אותו כדי למנוע מ"לבנון להפוך לעזה".
זה יותר מדי מצחיק. נתניהו – הקדוש שהפך לחוטא לכאורה – לא הולך לשום מקום. מרבית הישראלים תומכים במה שראש הממשלה האהוב שלהם עשה ועושה בעזה ובגדה המערבית הכבושה בצמא אוונגליסטי בלהט.
אם יש צורך להכפיש את לבנון עד שתדמה לעזה ולגרום למותם של עשרות אלפי חפים מפשע, ובכן, כך יהיה. הלבנונים "ביקשו את זה" וגם הם יקבלו טעם צורב של "זעם ישראל".
נתניהו לא מתכוון "לשנות מסלול" כי הוא לא מסוגל לשנות מסלול. הוא יודע שמלחמה היא כרטיס הזהב שלו להישארות ראש ממשלה, ובצירוף מקרים נוח, עוזרת לו להדוף את הבעייתיות הממתינה פְּלִילִי כתבי אישום.
הזמן עשוי להיות גם בן בריתו. נתניהו מתבסס על נשיא ארה"ב לשעבר דונלד טראמפ שיחזור בקרוב לחדר הסגלגל. אם זה יקרה, ההסתייגויות הרטוריות המיותרות של אמריקה מההרס שלו על רצח העם של עזה והפלישה המתוכננת ללבנון יתאיידו.
נתניהו סולד גם מלהעניק ליריבו של טראמפ, סגנית הנשיא קמאלה האריס, "ניצחון" במדיניות החוץ ערב הבחירות לנשיאות.
האריס כל הזמן חוזרת, כמו מטרונום, שהיא והנשיא "פועלים מסביב לשעון" להפסקת אש בין חמאס לישראל. זה פנטומימה מגוחכת והאריס, אני חושד, מבין את זה.
הצ'יפים בוושינגטון, לונדון, פריז, ברלין, בריסל ואוטווה חיבקו את נתניהו – ביודעו, היטב, שלאיש הבלתי נעים שלהם בתל אביב יש אלרגיה לכל החיים לדיפלומטיה.
ובכל זאת, הם החזיקו אותו בחוזקה לחיקם המסביר פנים. והם אמרו לו, שוב ושוב, שהוא יכול, למעשה, להרוג כמה פלסטינים שירצה, כל זמן שירצה, מתי שירצה.
גורלה של לבנון נחרץ באותו רגע. אבל לחניכים בוושינגטון, לונדון, פריז, ברלין, בריסל ואוטווה לא היה חוש טוב או ראיית הנולד לזהות מה יבוא בעקבותיו.
זכרו, מדובר ב"מדינאים" ו"נשות מדינה" כביכול שמציגות את תעודות הפנטום שלהן כ"מומחיות למדיניות חוץ". זה יותר מדי מצחיק, חלק שני.
אבל, כפי שרמזתי קודם לכן, אני לא משוכנע שבידן והחברים העומדים בדרישות שלו באמת כל כך מוטרדים מהתוכניות של נתניהו להרוג אנשים נוספים במקומות נוספים, מכיוון שהם חולקים את אותה מטרה גיאופוליטית "להרוס" את חיזבאללה. לקראת הסוף הבלתי אפשרי הזה, ישראל התנקשה בחסן נסראללה, מזכ"ל חיזבאללה, והוכיחה תחילה את הרג המערב, תחשוב על ההשלכות שהאסטרטגיה המאוחרת לאזור הבעירה עדיין שולטת.
מותם של יותר מ-41,000 פלסטינים ועוד רבים מהם – רובם ילדים ונשים – לא הניעו את ביידן וחברים להפסיק להתחמש, להגן ולהעניק לישראל צל דיפלומטי באו"ם.
רק בשבוע שעבר, גרמניה, בריטניה וקנדה נמנע מהצעה של האו"ם – בחסות מדינת פלסטין – בדרישה שישראל תפסיק את הכיבוש הבלתי חוקי שלה ברצועת עזה ובגדה המערבית. ארה"ב הצביעה נגד.
ההחלטה התבססה על פסיקה של בית הדין הבינלאומי לצדק ביולי, שקבעה שנוכחותה של ישראל בשטח הפלסטיני היא בלתי חוקית וחייבת להסתיים.
ה"פיצול" כביכול בין ישראל ובעלות בריתה האיתנות במערב הוא תרגיל בעמידה צינית ומשרתת את עצמה. זהו תעתוע שנועד להצביע על כך שבירות מערביות מודאגות מגורלם של אנשים שמעולם לא היו מודאגים מהם כל כך.
האמת היא שכשנשיאים וראשי ממשלה מערביים הסתפקו במתן אפשרות לישראל לפרוק, ללא מעצורים, את "זעם ההרג" שלה ולהפציץ את עזה לאבק ולזיכרון, הם יאפשרו לנתניהו לעשות זאת ללבנון בבוא העת ובמכוון.
אזרחים לבנונים הם בלתי נשכחים וחד פעמיים כמו אזרחים פלסטינים. החיים שלהם, התקוות שלהם, החלומות שלהם לא חשובים. כל מה שחשוב הוא "זכותה של ישראל להגן על עצמה".
הדעות המובעות במאמר זה הן של המחבר ואינן משקפות בהכרח את עמדת העריכה של אל-ג'זירה.
