בהתחלה, נייג'ל פרג' שמר על קור רוח. כאשר המפגינים שיבשו נאום ניצחון בבחירות של מר פרג', המשבש הפוליטי הוותיק של בריטניה, פעיל נגד מהגרים ובעל בריתו של הנשיא לשעבר דונלד ג'יי טראמפ, הוא התעלם מהם.
אבל כשהתוהו ובוהו נמשך בוועידת התקשורת ביום שישי, מר פרג' החל לסגת, והטביע את המבקרים בצעקות "משעמם!" לתוך המיקרופון לא פחות מתשע פעמים.
עם זאת, עם מר פרג' בסביבה, דברים משעממים רק לעתים רחוקות, כפי שהמפלגה השמרנית המרכז-ימין של בריטניה גילתה זה עתה במחיר שלה.
מונעים מהשלטון לאחר 14 שנים על ידי מפולת מפלגת הלייבור, השמרנים קרסו לתבוסתם הקשה ביותר בהיסטוריה המודרנית, הפסד מדהים שהותיר את שרידי המפלגה בחוסר סדר. לעומת זאת, המפלגה המורדת הקטנה של מר פרג', Reform UK, נמצאת בשלבי תנועה והעלתה אותו לגורם הקובע המרכזי של עתיד הימין הפוליטי של בריטניה – ואולי הכיוון הכולל של המדינה.
נוכחותו בזירה הפוליטית, ולרטוריקה החריפה שלו נגד ההגירה, עשויות להיות השפעה מכרעת על מסלולם של השמרנים, שמנהיגם, ראש הממשלה לשעבר, רישי סונק, אמר ביום שישי כי יעמוד מנגד פעם אחת כיורש. נבחר.
לא רק שהמועמדים הרפורמים זכו בחמישה מושבים בפרלמנט – כולל מר פרג', בפעם הראשונה לאחר שמונה ניסיונות – אלא שהמפלגה גם השיגה כ-14% מהקולות ברחבי הארץ. לפי מדד זה, הרפורמה הייתה המפלגה השלישית הכי מצליחה בבריטניה, מה שהזמינה השוואות למפלגת הימין הימנית הלאומית המתפתחת של צרפת.
"לרפורמה יש בסיס לבנות אתגר רציני לא רק לשמרנים, אלא גם לקיר סטארמר ולמפלגת הלייבור", אמר מתיו גודווין, פרופסור לפוליטיקה באוניברסיטת קנט, בהתייחסו לראש ממשלת הלייבור החדש של בריטניה. "השאלה היא: האם נייג'ל פרג' יכול להקים ארגון ומבנה מפלגתי ומבצע מקצועי שמסוגל לספק את מה שבאופן היסטורי הוא התקשה לעשות עם המפלגות הקודמות שלו".
בומבסטי, פוגיליסט וכריזמטי, מר פרג', בן 60, הוא דמות מקטבת שכבר מזמן עצבנה את המפלגה השמרנית, ממנה פרש ב-1992. במהלך אותה תקופה, הוא ובני בריתו הודחו לעתים קרובות וללעג – כולל פעם אחת. מאת דיוויד קמרון, מנהיג לשעבר שקרא לתומכי מפלגת העצמאות של בריטניה, או UKIP, שמר פרג' הוביל אז "עוגות פירות, מטומטמים וגזענים בארון".
אבל זה היה הלחץ של UKIP שאילץ את מר קמרון להבטיח משאל עם על Brexit שהוא המשיך להפסיד ב-2016, וסיים את זמנו ברחוב דאונינג.
לאחרונה, מר פרג' נסוג מהפוליטיקה ו החליט להתמודד בבחירות הכלליות רק בשעה ה-11. אבל ההשפעה שלו הייתה חשמלית, הקמפיין שלו נגד ההגירה נגע בעצב גולמי בקרב השמרנים, שממשלתם ניהלה פי שלושה של ההגירה החוקית מאז פרשת בריטניה מהאיחוד האירופי.
"יש לו את המגע המשותף הזה", אמר טים בייל, פרופסור לפוליטיקה באוניברסיטת קווין מרי בלונדון. "הוא מתקשר פוליטי מושלם ויש לו את הכריזמה שהרבה יותר פוליטיקאים מהמיינסטרים – כי הם צריכים להתמודד עם נושאים אמיתיים במקום עם נושאים מרוכזים – מתקשים להשוות".
כמה שמרנים מהימין היו רוצים להזמין את מר פרג' בחזרה למפלגה שלהם. אחרים חוששים שהוא ידחה את מצביעיהם המתונים.
הוא הציע שהרפורמה יכולה לדחות את השמרנים ושהוא יוכל אפילו לביים השתלטות על המפלגה.
אבל מבלי לעשות גם הוא, הוא כבר הוכיח את האיום שהוא מהווה.
בשנת 2019 מפלגת הברקזיט, שאותה הוביל אז מר פרג', בחרה שלא להריץ מועמדים מול מחוקקים שמרנים רבים, תוך כדי מניעת סיכון שהצבעת הימין יתפצל וסייעה לבוריס ג'ונסון, ראש ממשלה לשעבר, להגיע לניצחון מוחץ.
בשבוע שעבר נלחמה מפלגתו החדשה של מר פרג' בבחירות בכל רחבי המדינה, ועלתה לטורים עשרות מושבים. פרופסור גודווין חישב שבסביבות 180 מחוזות בחירות ההצבעה לרפורמה הייתה גדולה יותר ממרווח התבוסה של השמרנים.
"יש להם בעיות מכמה צדדים", אמר פרופסור גודווין, וציין כי השמרנים הפסידו קולות ללייבור ולמרכז הליברל-דמוקרטים, "אבל פרג' היא ללא ספק הבעיה הגדולה ביותר איתה מתמודדים השמרנים".
המפלגה עומדת כעת בפני החלטה קריטית לגבי מי צריך להוביל אותם ואיזה סוג פוליטיקה לאמץ.
פלג אחד רוצה מעבר ימינה כדי להילחם ברפורמה, שבבחירות הכלליות אכלה את ההצבעה של המפלגה השמרנית באזורים תומכי ברקזיט בצפון ובאמצע המדינה, ולעתים קרובות הקלה את דרכה של הלייבור לניצחון. פרופסור גודווין טען כי לאחר הברקזיט, תמיכת המפלגה השמרנית מרוכזת כעת יותר בקרב מצביעים שמרניים יותר מבחינה חברתית ועוינים לאירופה.
אבל הטוריים גם הפסידו קולות ללייבור ולליברל-דמוקרטים הקטנים, הפרו-אירופיים והמרכזיים, שזכו ב-72 מושבים על ידי ריכוז הקמפיין שלהם במחוזות הלב השמרניים בדרום אנגליה הליברלית יותר מבחינה חברתית.
"השמרנים הפסידו בבחירות האלה בשתי חזיתות, אבל נראה שהם מודאגים הרבה יותר מחזית אחת מאשר בשנייה", אמר פרופסור בייל. נראה שהשמרנים מאשימים את הרפורמה בתבוסתם, הוא אמר, תוך התעלמות מהעובדה שמדיניות הימין שהבטיחו להתמודד עם האיום מצד מר פרג' עלתה להם בקולות במרכז הפוליטי.
הבחירה הסופית מי יהפוך למנהיג שמרני נעשית על ידי חברי מפלגה הנוטים להיות מבוגרים וימנים יותר מהבריטים הממוצעים. "קשה לדמיין ששמרן מתון יותר ייבחר על ידי חברה שכל כך לא מייצגת אידיאולוגית ודמוגרפית את הבוחר הממוצע", אמר פרופסור בייל.
כדי לסבך את העניינים עבור המתונים, מאגר המועמדים האמינים שלה הצטמצם כאשר פני מורדונט, שרה בכירה בממשלה, איבדה את מקומה בבחירות, והוציאה אותה ממאבק.
זה חיזק את סיכוייהם של מתמודדים מהימין כולל פריטי פאטל, שרת הפנים לשעבר; קמי בדנוך, לשעבר מזכיר עסקים ומסחר; וסולה ברוורמן, עוד מזכירת פנים לשעבר. חלק מהרטוריקה שלה הידהדה את זו של מר פרג' והיא תיארה את הגעתם של מבקשי מקלט בסירות קטנות בחוף הדרומי של בריטניה כ"פלישה".
חלק מהשמרנים מקווים שמר ג'ונסון המועד לשערורייה אך הכריזמטי – שלא התמודד בבחירות – יוכל בסופו של דבר לחזור ולהילחם באיום הרפורמי.
המתמודדת הפתוחה ביותר להזמין את מר פרג' לשורות השמרנים היא גב' ברוורמן, ואנליסטים לא מעריכים את סיכוייה להיות מנהיגה. רוב יריביה חוששים ממר פרג', מרגישים אולי שהוא יהיה במיקום טוב להאפיל עליהם.
"אני לא חושב שאתה הולך לראות מפלגה שמרנית המעורבת בפרג' במשך זמן רב; הוא פשוט לא מאמין במפלגה השמרנית", אמר פרופסור גודווין.
מדבר לפני הבחירות, מר פרג' אמר ל"ניו יורק טיימס" כי הוא "באמת לא יכול לראות שהמפלגה השמרנית כפי שאנו מכירים אותה מתאימה למטרה בשום צורה שהיא: הברקזיט הדגיש את החלוקה בין שני האגפים הברורים מאוד". כשנשאל אם יוכל להצטרף אליו, אמר פרג': "זה לא יקרה".
בהנחה שזה נכון, הרבה נשען על יכולתו להפוך את הרפורמה הבריטית המתקדמת, שיש לה רק תשתית שלדית, לכוח המסוגל לערער בבחירות הכלליות הבאות, שצריכות להתקיים עד 2029.
זה שהוא יכול רחוק מלהיות בטוח. בבחירות המוניציפליות הרפורמה עשתה ביצועים גרועים יותר מכפי שעשתה UKIP, מה שמרמז שהבסיס הפעיל שלה הוא חלק ומוכיח שזה מה שפרופסור בייל מכנה "מפלגת AstroTurf, ולא מפלגת עממיות".
הערות גזעניות והומופוביות שנעשו על ידי כמה מתעמלות הרפורמה והמועמדים עוררו זעם, והדגישו את הקושי שלה לבדוק תומכים מרכזיים.
ומר פרג', כמנהיג הרפורמים, נאבק להאציל או לשתף את אור הזרקורים. יש לו גם מוניטין של ויכוח עם עמיתים.
מר פרג' "ברור שקשה מאוד לשבור כל סוג של אופוזיציה או כיוון חלופי עבור המפלגה שהוצע על ידי מישהו אחר", אמר פרופסור בייל.
"הוא להקת איש אחד האולטימטיבית".
