בחירתו מחדש של דונלד טראמפ לנשיא ארצות הברית מסמנת שינוי במדיניות ארה"ב – מההכחשה הצבועה של ממשל ג'ו ביידן לשותפות אמריקאית רצח עם ציוניפשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות לאישור לא מתנצל של כל הפעולות הללו.
מלבד הבאת תמיכתה של וושינגטון בכל ההפרות, הפשעים וההפרות של ישראל לשטח פתוח, חזרתו של טראמפ לבית הלבן גם תגבר ותגרום לגלויה עוד יותר את הרדיפה של מי שמעיז להתנגד לעליונות הלבנה ולגלגולה הציוני.
תחת ביידן, אלה שהתנגדו לרצח עם ציוני במימון אמריקאי, מסטודנטים באוניברסיטה ועובדי מדינה ועד פעילים וסופרים לצדק גזעני, כבר התמודדו עם איומים מצד פוליטיקאים, הטרדות משטרתיות, האשמות חסרות בסיס באנטישמיות בתקשורת והפחדות בלתי פוסקות מצד מעסיקים, מנהלי אוניברסיטאות ואנשי ימין קיצוני קבוצות "הגנה עצמית" ציוניות.
ובכל זאת, טראמפ אומר שביידן היה "חלש" במאבק נגד "רדיקלי חמאס" והוא יעשה עוד יותר כדי לסגור את ההתנגדות האנטי-קולוניאלית כנשיא. על שביל הקמפיין, הוא נִקרָא על גירושם של אזרחים זרים שתומכים בהתנגדות פלסטינית ומאז שנבחר, מינה נצים פרו-ישראלים לתפקידי מודיעין וביטחון מרכזיים בממשלתו, מה שמאותת על כוונתו לקיים את הבטחותיו במאבק נגד פעילים אנטי-ציוניים. לדוגמה, טראמפ כינה את כריסטי נועם, מושל דרום דקוטה, שהציגה פעם הצעת חוק הפוגעת בביקורת על ישראל בטענה של "הבטחת הביטחון של העם הנבחר של אלוהים", כמזכירתו לביטחון פנים.
אינדיקציה נוספת לכך שהקדנציה השנייה של טראמפ תסומן בדיכוי חדש נגד התנגדות אנטי-קולוניאלית ואנטי גזענית הגיעה בצורה של אסטרטגיה ל"מאבק באנטישמיות" שכותרתה "פרויקט אסתר", שנוסחה על ידי צוות החשיבה השמרני הבולט, המשרת את טראמפ, קרן מורשת.
קרן המורשת הייתה גלויה לגבי כוונתה להפוך את "פרויקט אסתר" למדיניות ממשלתית תחת ממשל שני של טראמפ. הוא קובע במסגרת מסמך האסטרטגיה עצמו – שפורסם ב-7 באוקטובר לציון יום השנה הראשון לפיגועי חמאס על ישראל – כי הוא מקווה ש"פרויקט אסתר" יהווה "הזדמנות לשותפות ציבורית-פרטית כאשר ממשל מוכן לכבוש את הלבן. בַּיִת".
נוצר על ידי אותם מוחות שהביאו לנו את האוטוריטרי, הלאומן הנוצרי "פרויקט 2025", "פרויקט אסתר" מסנכרן את סיפורה של המלכה אסתר, הגיבורה היהודית שנחגגה במהלך פורים על הצלת יהודי פרס העתיקה מהשמדה בידי הווזיר המן, עם נרטיבים ציוניים מודרניים של הגנה וקורבנות כדי לתאר אותה כמגנה של יהודים נגד פעילים, אקדמאים וחברי קונגרס מתקדמים בארה"ב שמתנגדים לגזענות, אפרטהייד ורצח עם. נייר האסטרטגיה, שנועד כביכול להיות "מתווה למלחמה באנטישמיות בארצות הברית", כולל כמה היבטים בסיסיים של מחשבה ופרקטיקה פשיסטית כפי שהותווה על ידי אומברטו אקוכגון תרבות סינקרטית, שנאת זרים, פולחן של גבורה ואנטי אינטלקטואליזם.
אנשים ממוקדים – כולל מספר רב של נציגים שחורים, חומים ויהודים שהביעו ביקורת כלשהי על ישראל, כולל הסנאטורים ברני סנדרס וצ'אק שומר – מאופיינים באופן קולקטיבי כחברים ב"ארגוני התמיכה של חמאס (HSO)", חלק מ"רשת התמיכה של חמאס". והשווה לנבל פורים, המן. באמצעות מסגור זה, הקמפיין מכוון לתומכי צדק חברתי בולטים ולנציגי המפלגה הדמוקרטית המתקדמת כאויבי העם היהודי, תוך שימוש במיתולוגיה של המלכה אסתר כדי להצדיק את הרדיפה והדיכוי שלהם.
"פרויקט אסתר" מצהיר ללא בושה על מטרותיו לחסל נקודות מבט אנטי-קולוניאליות ממערכת החינוך בארה"ב, להגביל את הפצת המידע הקשור ולהגביל את הגישה של תומכים לחברה האמריקאית, לכלכלה ולקונגרס. היא מבקשת להעמיד לדין הפרות משפטיות ופליליות לכאורה על ידי חברי "HSO", לשבש את התקשורת שלהם, להגביל הפגנות ולגייס את הקהילה היהודית, בעלות בריתה והציבור האמריקאי נגד תנועות התנגדות אנטי-קולוניאליות.
עם רטוריקה מעוררת פחדים עטופה בפטריוטיזם ו"ערכים אמריקאים" והספין הציוני האחרון על מיתוג מחדש תוקפנות התקפית כ"הגנה", "פרויקט אסתר"ממסד דיכוי של התנגדות בתוך מסגרת תיאורטית מטעה ופשיסטית, ומציב את עצמו כמעוז הסופי נגד איום דמיוני של "השפעה זרה" ומגן אמיץ של אזרחים מפני המוני גויים חומי עור, שכביכול הבטיחו להדביק את החברה הפתוחה הלבנה של אמריקה. אג'נדה אנטי קפיטליסטית. בדרך כלל, האידיאולוגים של "פרויקט אסתר" רואים עצמם כגיבורים, המנהלים באומץ מלחמת קודש, בדומה לתיאור הידוע לשמצה של הקו קלוקס קלן ב הולדת אומה.
קורא ל"רוב הדומם" "לשבור את שתיקתו ולדבר" כדי "להחזיר את קולו ולהמיר את דבריו במעשים כדי להפוך מיעוט לא לגיטימי ומעורר שנאה שמאיים על נשמתה של אמריקה" על ידי, בין היתר, "השחתת מערכת החינוך שלנו ", "פרויקט אסתר" מנצל מגמות שנאת זרים שחוזקו על ידי ממשל טראמפ הנכנס כדי לאיים ולשבור תנועות אנטי-קולוניאליות שמתנגדות באופן מצפוני לציונות ולעליונות הלבנה כאחד.
במסווה של מאבק בשנאה ופנייה אל תת-מעמד כביכול מאוים ומושפל, "פרויקט אסתר" מבקש למסגר את ההתנגדות האנטי-גזענית לאפרטהייד ולרצח עם הציוני כאנטישמיות מטבעה. עם זאת, הדבר חושף את הציונות עצמה כעליונות לבנה והתגלמות מודרנית של אידיאולוגיה אנטישמית, בדומה להמן במיתוס אסתר המלכה, המכוונת באופן פעיל לארגונים יהודיים כמו הקול היהודי לשלום והתנועה היהודית הרפורמית.
"פרויקט אסתר" מבקר את מה שהוא רואה כ"שאננות" בתוך הקהילה היהודית האמריקאית, כשהוא מפעיל את האידיאל האנטישמי שיוצרו בציונות של "יהודי חדש" הדוחה אמונות מסורתיות המפרשות דיכוי ומצוקה כעונש אלוהי על חטאים. חזון זה מזלזל בהסתמכות המסורתית על הגנה כפסיבית וחלשה, ומקדם במקום זאת גישה אסרטיבית והתקפית להתנגדות. בהתאם לתפיסה זו, הציונים מאמצים את התפיסה האנטישמית שלפיה היהודים היו אחראים לסבלם, תוך שהם דוגלים בהפרדה ורכישת קרקעות במולדת חדשה כפתרון האולטימטיבי.
ראוי לציין, כי הציונים השתמשו זה מכבר במגמת פחדים כדי לעודד הגירה יהודית, רצוי לבנה, לישראל כאמצעי לחדש את מלאי הצבא הישראלי ולהילחם ב"איום הדמוגרפי" הפלסטיני. על ידי הגברת השותפות בין העליונות הלבנה של ארה"ב וההתפשטות הציונית, "פרויקט אסתר" מהווה איום רציני על תנועות צולבות אנטי-קולוניאליות ומוכוונות צדק ברחבי הארץ, מחד, ומיעוטים, כולל יהודים, מאידך.
"פרויקט אסתר" מבטיח להמשיך ולהאיץ את ההתגייסות של ציונים ואנטישמים ימניים, שעכשיו מחוזקים בניצחונו של טראמפ, לפירוק ההתנגדות למדיניות הגזענית שלהם באמצעות ביקורת פיננסית ואקדמית, קמפיינים של "שם ובושה" ו"חוק חוק" ". בעודו מגן על המדיניות הציונית ומתיישר עם העליונות הלבנה של ארה"ב, המסמך – רצוף מידע מוטעה על "שונאי יהודים אנטי-ישראלים ואנטי-ציוניים המנסים להטיל מצור על מערכת החינוך, התהליכים הפוליטיים והממשל שלנו" – מחזק את ממשל טראמפ הנכנס כמו גם קבוצות ערנות ציוניות כמו "ליגת ההגנה היהודית" ובני בריתם הטבעיים, ניאו-נאצים אמריקאים, כדי לחנוק את חופש הביטוי והתנגדות.
בסופו של דבר, קמפיינים כמו "פרויקט אסתר" מתמרנים טראומה היסטורית יהודית כדי לקדם עליונות לבנה ולדכא תנועות אנטי-קולוניאליות, אנטי גזעניות, תוך הדלקת גז בציבור לקבל את הסולידריות הפלסטינית, גם כשהיא באה לידי ביטוי על ידי יהודים, כאנטישמיות. המערך הזה לא רק חונק חוסר הסכמה לאג'נדות הימניות, הוא גם מנציח נרטיב פאשיסטי שמקדם אלימות נגד מי שמתנגד לדיכוי, ומטיל בהם איום קיומי. שותפות העליונות הציונית-לבנה הזו מציבה אתגר ישיר לתנועות הצדק, ולאנושות כולה, תוך שימוש בפחד, תעמולה ואלימות כדי לערער את המאמצים לסולידריות ושחרור אמיתיים.
הדעות המובעות במאמר זה הן דעותיו של המחבר ואינן משקפות בהכרח את עמדת העריכה של אל ג'זירה.
