ראש הממשלה בנימין נתניהו מתכנן להעביר את סוף השבוע הבא בניו יורק, לאחר שיסיים את ביקורו המדיני בוושינגטון, כך פורסם לראשונה בתוכנית "זמן שישי" בחדשות 13. על פי הדיווח מספר גורמים כבר התבקשו לבחון אפשרויות לשהייה עבור נתניהו ופמלייתו בניו יורק במהלך ימי הסופ"ש, לאחר חמישה ימים בהם ילונו בוושינגטון – על אף שעד כה לשכת ראש הממשלה לא הודיעה רשמית על פגישות נוספות שנקבעו לנתניהו פרט לזו עם הנשיא טראמפ.
בטורו השבועי של בן כספית ב"מעריב" בחודש ספטמבר אשתקד חשף הפרשן הבכיר שיחה עם מקורב לראש הממשלה בנימין נתניהו ולרעייתו שרה, שאמר כי בני הזוג לא יוותרו על הנסיעה לניו יורק כדי "לאכול ב'צ'יפריאני' בשדרה החמישית". אז מהו סוד קסמה של המסעדה המועדפת על בני הזוג?
מי שמכיר את סצנת האוכל והמועדונים של ניו יורק, שמעו על Cipriani, המסעדה האגדית בת ה-92 שהיא נקודה חמה קבועה של סלבריטאים.
לאורך השנים, המסעדה בפינת שדרת החמישית והרחוב ה-59 במנהטן, במלון Sherry Netherland היוקרתי, אירחה שורה ארוכה של כוכבים מעולם הבידור, הפוליטיקה והעסקים. ג'ורג' קלוני נצפה כאן לא פעם, ג'ניפר לופז וביונסה הן אורחות קבועות. אך לא רק כוכבי הוליווד מגיעים ל-Harry Cipriani. דונלד טראמפ, עוד לפני שהפך לנשיא, היה לקוח קבוע. וודי אלן נצפה כאן לעתים קרובות, לעתים עם הסקסופון שלו. אפילו מדונה חגגה כאן יום הולדת. ואי אפשר שלא להזכיר את בנימין נתניהו, שלא מוותר על ביקור במסעדה בכל ביקור שלו בניו יורק.
סיפורה של הארי צ'יפריאני מתחיל הרחק מניו יורק, בוונציה של שנת 1931. שם, ג'וזפה צ'יפריאני פתח את Harry's Bar המקורי, מקום שהפך במהרה למוקד משיכה לאמנים, סופרים וידוענים. הצלחתו של המקום הובילה להתרחבות, וב-1985 נפתחה Harry Cipriani בניו יורק, כשכפול כמעט מדויק של המקור הוונציאני.
מרגע שנכנסים למסעדה, מרגישים כאילו נכנסו למכונת זמן. העיצוב הקלאסי, הריהוט האלגנטי והתאורה הרכה מעבירים את האורחים לעידן אחר – עידן של זוהר ותחכום. הקירות מעוטרים בתמונות היסטוריות ואמנות איטלקית, מזכירים לכל הנוכחים את המורשת העשירה של המקום.
מה שהופך את המסעדה האיטלקית למוקד משיכה כה חזק עבור הסלבריטאים הוא שילוב ייחודי של גורמים. הדיסקרטיות היא מרכיב מפתח – המסעדה ידועה ביחסה המכבד לפרטיות לקוחותיה, מה שהופך אותה למקלט עבור ידוענים המחפשים ארוחה שקטה. המיקום האסטרטגי, בקרבת שדרת החמישית ומלונות יוקרה רבים, הופך אותה לנקודת עצירה נוחה. יתרה מזאת, הקשר ההיסטורי ל-Harry's Bar בוונציה מושך אליה אנשים המחפשים חלק מההילה של העבר.
התפריט כאן הוא קלאסי ופשוט, מעין מחווה למטבח האיטלקי הקלאסי, עם דגש על מנות ונציאניות. טרטר טונה, ריזוטו פרימוורה, בקלה מנטקטו (בקלה מלוחה ונציאנית), ובס ים צ'יליאני א-לה קרלינה עם רוטב עגבניות, צלפים ורוטב ווסטרשייר. אפשר למצוא כאן גםאת הבליני, קוקטייל האפרסק והפרוסקו האייקוני, שהפך לסמל של המקום. מנות אחרות כמו הטליוליני האפוי עם פרושוטו ועוגת מרנג וניל מביאות את טעמי ונציה היישר לניו יורק.
למרות המוניטין המפואר, המסעדה אינה חפה מביקורת. המחירים הגבוהים מאוד גורמים לרבים לתהות האם החוויה שווה את המחיר. מבקרי מזון מציינים כי בעוד שהאווירה והשירות הם ללא רבב, האוכל עצמו לעתים אינו עומד בציפיות הגבוהות. יש הטוענים כי המסעדה נשענת יותר על המוניטין ההיסטורי שלה מאשר על חדשנות קולינרית.
והמחירים אכן לא נגישים לרוב, מנות פתיחה נעות כאן על טווח של 40 דולר, פסטות קלאסיות מתחילות מ-33 דולר ויכולות להגיע ליותר מ-40 דולר. מנות עיקריות נעות על הטווח של 50-60 דולר.
עם זאת, רבים מסכימים כי הביקור בה הוא בכלל לא בשביל האוכל – זה מקום לראות ולהיראות, במיוחד אם אתה רוצה להתקדם בחברה הניו יורקית. כמו הרבה דברים שקשורים לחברה הגבוה, יש במקום אווירה של "אם אתה לא שם אתה לא קיים".
בעוד שהמחירים הגבוהים והביקורות המעורבות על האוכל עשויים להרתיע חלק מהסועדים, עבור רבים, הביקור כאן הוא הזדמנות לטעום פיסה מעולם של זוהר ואלגנטיות – חוויה שקשה למצוא במקום אחר בעיר שאינה חסרה באפשרויות קולינריות.
