בערב ה-13 ביוני 2021, ממשלת ישראל חדשה קיימה את ישיבתה הראשונה באחד מחדרי הוועדות הבלתי ברורים בפרלמנט. כמה שעות קודם לכן, אושר הסכם לקואליציה המורכבת משמונה מפלגות פוליטיות עם הרוב הדליל ביותר.
כשישבו בחדר ההוא וחיכו שהצלמים יצלמו כמה תמונות אחרונות, כששני מנהיגי הממשלה החדשה חלקו בדיחה, אי אפשר היה שלא להיפגע מהמגוון של השרים סביב השולחן, מהשמאל הפרוגרסיבי ועד השמאל. הימין הלאומני והמפלגה הערבית הראשונה של ישראל.
אבל לבה של אותה קואליציה עבר במרכז הפוליטי. לא רק שהמפלגה הגדולה בקואליציה הייתה מרכזית אמיתית – יש עתיד של יאיר לפיד – אלא שהאתוס של הקואליציה היה מרכזי במהותו.
שימשתי כיועץ בכיר ללפיד בתפקידו כשר החוץ וראש הממשלה, ו-18 החודשים הללו נתנו לי מקום בשורה הראשונה כיצד יכולה לפעול ממשלה בהשראת מרכז.
הממשלה שלנו עשתה הרבה כדי להתגאות במהלך אותה תקופה והייתה לה רשימה נרחבת של הצלחות במגוון שלם של תחומים. אולם בסופו של דבר, המגוון הפוליטי שלה, שהיה כמעט חסר תקדים בפוליטיקה העולמית, התגלה כנפילתו.
אלו שבקצוות הקואליציה, משמאל ומימין, קרעו את השותפות השברירית והמרכז לא היה חזק מספיק כדי למנוע זאת.
המפגינים קוראים סיסמאות ומתאספים עם תמונות המציגות את חברי הקבינט בממשלת ישראל הנוכחית במהלך עצרת נגד תוכנית השיפוץ השיפוטי של הממשלה בתל אביב ב-23 בספטמבר 2023. (צילום: JACK GUEZ / AFP) (צילום: JACK GUEZ/AFP באמצעות Getty תמונות)
בעוד שחקני המפתח היו מוכנים בעקביות להתפשר ולשתף פעולה, השוליים הפוליטיים, בלחץ הקיצונים בצדיהם, פנו בסופו של דבר לפוליטיקה של "הכל או כלום". זה השאיר את כולנו בלי כלום.
בסוף דצמבר 2022, צפיתי מרחוק בהושבעה ממשלה חדשה להחליף אותנו. זו הייתה ללא ספק הקואליציה הימנית והשמרנית ביותר שנבחרה אי פעם בישראל ופעולותיה ומדיניותה המפלגתיים הובילו לשנה המפלגתית ובסופו של דבר הרת אסון בתולדות המדינה.
נכנסתי לממשלה כמרכז מחויב. יצאתי עם שכנוע עמוק מתמיד שצנטריזם יכול לספק את התשובות לאתגרים של זמננו; זהו התרופה נגד הקיצוניות וההתקפות המתמשכות על הדמוקרטיה הליברלית ששוטפים את העולם הדמוקרטי.
החוויות של אותם 18 חודשים, אחד הניסויים הפוליטיים הגדולים של העידן המודרני, והמנהיגות המרכזית שראיתי מקרוב כשנפגשנו עם עמיתים מכל העולם, הובילו לרעיון לספר חדש, אוסף של חיבורים בשם המרכז חייב להחזיק.
זהו ניסיון לא רק להסביר מהי באמת צנטריזם, אלא גם להציג את החזון החיובי שיש לו לעולם, לראות אם הוא יכול לענות על השאלות הנשאלות של מנהיגים פוליטיים ב-21רחוב המאה, ובאופן ביקורתי, להעריך אם היא חזקה מספיק כדי לעמוד מול האיומים המגיעים מהפופוליסטים ומהקצוות הפוליטיים.
טינה, כעס ודכדוך כולם מניעים את הסנטימנט הפופוליסטי. אנשים שמרגישים תחושת אובדן לעולם העבר וחוששים מהבא, נמשכים לפוליטיקאים שמציעים פתרונות פשטניים, במיוחד אם אף אחד אחר לא מוכן לקחת את הפחדים האמיתיים האלה ברצינות.
לפופוליסטים תמיד יש תשובה קלה, אם בסופו של דבר בלתי ניתנת לביצוע. כלומר, בבסיסו, הניסיון לחלק את החברה לשתי קבוצות שניתן להבחין בהן בקלות. לעתים קרובות, אלה האנשים ה"אמיתיים" לעומת אלה שפועלים נגדם, בין אם אלו האליטות, "המדינה העמוקה", עולים חדשים או זרים. או לפעמים זה המדוכא והמדכא, שבו האחרון מנסה תמיד להכניע את הראשון, על סמך גזע, מוצא אתני, מגדר או מעמד כלכלי. הפרט לא נחשב, רק סיווג הזהות שלו.
קמפיין של איתמר בן-גביר ובצלאל סמוטריץ' לקראת הבחירות ב-1 בנובמבר 2022 (GIL COHEN-MAGEN/AFP באמצעות Getty Images)
לא משנה באיזו צורה לובשת הפופוליזם, גישה מפלגתית זו אינה מותירה מקום להקשר או מורכבות. אין מקום להתבוננות פנימית, לוויכוחים או לביקורת עצמית. לכן פופוליזם הולך יד ביד עם קיצוניות פוליטית, מפלג אותנו ומונע מאיתנו למצוא כל בסיס משותף. הקיצוניים רוצים שנאמין שלעולם אין צורך בפשרה, שהיא סמל לחולשה וכישלון.
אבל מה אם אותם אנשים שמבטיחים פתרונות קלים לנושאים מורכבים – המבקשים לנצל קושי כלכלי אמיתי ופחדים תרבותיים כנים – הם הבעיה? מה אם אנחנו לא מפולגים כמו שהם רוצים שנאמין? מה אם, למעשה, רבים מאיתנו להוטים לאכלס מרכז פוליטי?
צנטריזם מבוסס על מערכת ברורה של אידיאלים ועקרונות: חשיבות המתינות והפרגמטיזם; חיבוק המורכבות; המחויבות העמוקה לדמוקרטיה הליברלית; האמונה בשוויון הזדמנויות, ושבאמצעות איזון המתחים הקיימים בכל אומה נוכל לשפר את חייהם של אנשים.
האלטרנטיבה הזו לקיצוניות לא יכולה לבוא ממותג אחר של קיצוניות או זן אחר של פופוליזם, היא חייבת לבוא מהמרכז. המרכז הוא שמציע את התרופה לפוליטיקה של חוסר עמידה וחוסר גמישות; זה המרכז שיכול להתמודד עם מסרים של ייאוש ופילוג. זה המקום שבו צריך להיות הזרם המרכזי של הפוליטיקה, זה האג'נדה שאליה צריך לגרום לאחרים להגיב.
לעולם לא ננצח את הקיצוניים במשחק שלהם. אסור לנו אף פעם לחפש. אם לא-ליברלים מניעים את סדר היום בפחד, אז המרכזנים חייבים לעשות את ההיפך. אחת ההשפעות העיקריות של פוליטיקה מונעת פחד היא שהיא הורסת את האמון במוסדות ציבוריים ומרעילה את המרחב הציבורי. זה יוצר את מה שמדען המדינה לי דרוטמן מקרן אמריקה החדשה מכנה את "לולאת הדין של ציניות וחוסר אמון".
מחזור זה רק משמש לחזק את הקיצונים ולהחליש את המרכז הליברלי המתון. זו הסיבה שעלינו להוביל את המאבק לשימור הדמוקרטיה הליברלית והמוסדות המקיימים אותה.
עם זאת, ההגנה הטובה ביותר היא שמרכזנים יעזרו לאנשים להרגיש שגם כשהדברים באמת קשים, כפי שרבים מאמינים שהם עכשיו, הם יכולים להיות טובים יותר. להראות לאנשים דרך שנראית סבירה. להציע להם תקווה, נהג רגשי רב עוצמה. זה עובד על פני גבולות ועל פני דורות.
יועצים פוליטיים ומומחי שיווק התלבטו במשך שנים אם זה יכול להתחרות בפחד. זה יכול, ויש הרבה דוגמאות שבהן יש, אולי בעיקר מסע הבחירות של ביל קלינטון ב-1992, שהיה חדור במסרים של תקווה, כולל פרסומת מפורסמת ומשפיעה במיוחד בת 60 שניות, "מקום שנקרא תקווה", על שמו. מְקוֹם לֵידָה.
הרב הראשי לשעבר של בריטניה, הלורד הרב ג'ונתן סאקס, מגדולי ההוגים והסופרים של זמננו, כתב: "אופטימיות ותקווה אינן זהות.
"אופטימיות היא האמונה שהעולם משתנה לטובה; תקווה היא האמונה שביחד נוכל לשפר את העולם. אופטימיות היא סגולה פסיבית, תקווה אקטיבית".
"הפוליטיקה של התקווה", כפי שכינה אותה הרב סאקס, לא רק מעוררת תגובה רגשית אלא מניעה לפעולה, יוצרות חברות בריאות יותר, מלוכדות, סובלניות ופתוחות יותר, בניגוד לפוליטיקאים עם נטיות סמכותיות ולא-ליברליות המטביעות בחברות פחד ו ליצור אלימות ודעות קדומות.
הפוליטיקה של התקווה היא החזקה ביותר כאשר היא חדורת פטריוטיות, תוך הכרה בתחושת הגאווה של הציבור במסורת, בקהילה ובאופי של החברה שלהם. אנשים רוצים לחוש גאווה במקום שבו הם חיים, בקהילה שלהם, בהיסטוריה ובערכים שלהם, ורוצים לדעת שהמאפיינים הייחודיים המרכיבים את זהותם זוכים לכבוד אמיתי. הם רוצים להיות חלק מסיפור מרומם.
אנחנו יכולים לחזק את החברה על ידי כיבוד מסורות ועדיין להיות מחויבים להתקדם. זה משהו שמרכזים ממוקמים באופן ייחודי לעשות. צנטריסטים יכולים להציע סיפור לאומי מלא תקווה שהוא פטריוטי מבלי להיות ג'ינגואיסט, המכבד את העבר מבלי לחלום לחיות מחדש גרסה אידיאלית שלו ואשר חובק אייקונים תרבותיים עם אותו ניואנס שבו אנו ניגשים לחיי היומיום שלנו.
החיבוק הזה של המורכבות הוא בליבה של הצנטריזם.
הצנטריזם מחפש את הגישה היעילה והיעילה ביותר להתמודדות עם התחרות בין הגלובליזציה לקהילות מקומיות, זכויות אזרח וביטחון, דת ודמוקרטיה, שווקים חופשיים ורשתות ביטחון חברתיות.
אין זה מעשה קל לאזן את המתחים המובנים הללו. כאשר הגלובליזציה לא מגינה על קהילות מקומיות, יותר מדי נשארים מאחור, אבל מדיניות בידודית הדוחה את הקהילה הבינלאומית משאירה יותר מדי הזדמנויות לא מנוצלות. שווקים חופשיים שמשאירים את העניים לדאוג לעצמם הורסים חברות בריאות, אבל מדינות רווחה יכולות לחנוק את השוק החופשי, להרוס את היזמות והחדשנות.
מדיניות שמנסה לכפות שוויון מוחלט בחברה מונעת תמריץ לעבודה קשה והצלחה אישית, אך התעלמות מאי-שוויון מבני מבטיחה שכמעט מובטחת כישלון של קהילות שלמות.
צנטריזם הוא העבודה הבלתי נגמרת של ניהול מתחים מתחרים, של קביעת סדרי עדיפויות לאומיים שמקבלים את קיומם של המתחים האלה במקום לאחל אותם. צנטריסטים מאמינים בתשובות כל כך לא שלמות כחלק מעולם לא מושלם; אותם פתרונות חלקיים לכאורה עוזרים לנו להמשיך לחיות יחד על ידי יצירת נרטיב משותף רחב, סובלנות והבנה של נקודות מבט שונות, המשך של הממשלה ולא תנודות פרועות של המטוטלת המדיניות. כשמרכזים שולטים, זה במטרה לוודא שאף אחד לא יתעלם לחלוטין, גם אם אף אחד לא יקבל את כל מה שהוא רוצה.
בעוד שקיצוניים מחפשים ניצחון מוחלט ודומיננטיות על המערכת הפוליטית כולה ולהסיר קולות מתנגדים, מרכזנים מבינים את הסכנות שבגישה זו – היא הכוח המניע מאחורי כמה מהתקופות האפלות ביותר בהיסטוריה האנושית. צנטריסטים חייבים לעשות את ההפך, לאמץ פשרה ולעשות זאת ברצון, לא כאמצעי למוצא אחרון אלא כמפתח לבניית מדיניות מוצלחת המאפשרת לנו לחיות בהרמוניה בחברה אחת. זה הערך הגבוה יותר.
בסופו של דבר, צנטריזם מצטרף לאמונה שאנו יכולים לשפר את חייהם של אנשים באמצעות קבלה של מורכבות ומתינות במקום חיפוש אחר פשטות.
וכפי שכתב ראש ממשלת אוסטרליה לשעבר, מלקולם טרנבול, "בעולם מטורף, הכבוד, הפשרה והמתינות שבלב המרכז הפוליטי הם הערובות הטובות ביותר לכך שהדמוקרטיות שלנו יחזיקו מעמד". זה מה שיש למרכז הפוליטי להציע, וזוהי פריצה דרמטית מהמסלול של העולם הפוליטי המודרני שלנו.
יאיר זיוון הוא מחבר הספר "המרכז חייב להחזיק" ולשעבר יועץ בכיר של יאיר לפיד
