בנימין נתניהו פיזר ביום שני את קבינט המלחמה שלו בעקבות התפטרותם של יריבו הפוליטי הראשי, האלוף בדימוס בני גנץ, ורמטכ"ל צה"ל לשעבר, גדי אייזנקוט, מהתפקיד. קבוצת שישה חברים. קבינט המלחמה, שכלל גם שר הביטחון הקשוח יואב גלנט, קם בעקבות מתקפת הפתע של חמאס ב-7 באוקטובר 2023.
לפי לסוכנות הידיעות AP, גנץ נגעל מחוסר ההתקדמות בהחזרת בני הערובה הביתה והאשים את נתניהו בהוצאת המלחמה החוצה כדי להגן על עצמו מעוד שביל שחיתות. אייזנקוט מצדו התלונן על השפעתו של השר לביטחון לאומי מהימין הקיצוני איתמר בן גביר, שהוא התייחס לאחרונה כ"ראש ממשלה חלופי".
"למרות שהוא לא חלק מקבינט המלחמה", טען אייזנקוט, "הוא שם ברוחו. רצינו לפלוש לרפיח בפברואר, ונתניהו משך את ההחלטה עד מאי".
תגובת הממשל הייתה מושתקת, כשהמפרץ הראשי של מחלקת המדינה, מתיו מילר, הנפקה 'אין תגובה' מהירה בנושא. התגובה בציבור הישראלי הייתה מושתקת גם היא, כשהסופר ז'אן שאול ציין בחטף כי "אף מפגין לא יצא ביום ראשון בלילה לרחובות כדי לתמוך בגנץ ואייזנקוט, או לדרוש את הדחת נתניהו ובחירות חדשות".
יש להניח שגנץ הלך משם בניסיון לשמור על מה שנותר מכבודו – אך נראה שאין כל אינדיקציה לכך שהמעשה בפועל אֲמֶרִיקָאִי חברי הקבינט של ביבי, כמו אנטוני בלינקן וה ישראלי-אמריקאי פָּעִיל עמוס הוכשטייןיש כוונה כלשהי לנטוש את הישראלי בּוֹס בשעת הצורך שלו.
נראה שהחכמה המקובלת גורסת שמכיוון שלגנץ יש מוניטין של מתון, עזיבתו תשמש רק לחיזוק ידיהם של הקשוחים הנועזים כמו שר האוצר הישראלי בצלאל סמוטריץ' והשר המטורף לביטחון לאומי איתמר בן-גביר. כפי שציין אדם שץ בא חיבור מבריק חדש על מלחמת ישראל בעזה, סמוטריץ' ובן-גביר הם שניהם תומכי טרנספר חסרי בושה, כלומר גירוש האוכלוסייה הערבית מפלסטין.
"מה שאנו עדים לו בעזה", כותב שץ, "הוא משהו יותר מהפרק הרצחני ביותר בתולדות ישראל-פלסטין: זה שיאה של הנכבה של 1948 והשינוי של ישראל, מדינה שפעם סיפקה מקלט. עבור ניצולי מחנות המוות, לאומה שאשמה ברצח עם".
עם זאת, אולי המוניטין של גנץ כמתינות הוא קצת יותר מדי; אחרי הכל, זה אותו אדם שהיה בעבר התפאר של החזרת עזה ל"תקופת האבן". השאלה אולי הכי רלוונטית כשדנים ב"מתונים" בפוליטיקה הישראלית היא: מתון לעומת מה?
אולי כדאי לזכור שביבי נכנס מצבים פוליטיים קשים באותה מידה בעבר ותמיד מצא דרך לקרקע פוליטית בטוחה. וכך, תהיה אשר תהיה צורתו של קבינט המלחמה הישראלי, העובדה שלמעלה מ-70 אחוז מהישראלים הציבור תומך במלחמה על עזה אומר שבסופו של דבר לא יהיה שינוי מהותי.
מה שעשוי לקרות כעת הוא הרחבת המלחמה ל- הגדה המערבית ולבנון. ואכן, בתחילת השבוע, וולקר טורק, הנציב העליון של האו"ם לזכויות אדם, אמר לישיבה של מועצת זכויות האדם של האו"ם זֶה "המצב בגדה המערבית, כולל מזרח ירושלים, הולך ומדרדר באופן דרמטי". טורק ציין כי מאז 7 באוקטובר נרצחו בגדה המערבית 528 פלסטינים, בהם 133 ילדים. הוא גם ציין כי "ישראל ממשיכה לעצור באופן שרירותי אלפי פלסטינים. אסור שזה יימשך".
בינתיים, ביידן שוב שיגר את הוכשטיין לאזור במאמץ למנוע סכסוך מלא בין צה"ל לחיזבאללה בלבנון. סמוטריץ' הנ"ל דורש מנתניהו לפתוח חזית שלישית בצפון (השתיים הראשונות הן עזה והגדה המערבית שהולכת ונצורה). בצעדת יום הדגל האולטרה-לאומי בירושלים הכבושה, סמוטריץ' שאג,
הירשם היום
קבל מיילים יומיים בתיבת הדואר הנכנס שלך
ראש הממשלה, תן את הפקודה, צא למלחמה עם חיזבאללה, השמיד (אותם,)… קח כוח מההמונים שנאספו כאן ותן את הפקודה. לצאת למלחמה עם חיזבאללה, להכניע, להרוס, להעביר את רצועת הביטחון מהגליל לדרום לבנון.
מה שצריך להדאיג מאוד אמריקאים עם מצפון טוב הוא שפשוט אין ויכוח שישראל יכולה להרשות לעצמה לעשות את מה שהיא עושה רק הודות לתמיכה הצבאית, המודיעינית, הכלכלית והדיפלומטית של ארה"ב. ככזה, ג'ו ביידן הוא אשם בכל מקרה כנתניהו על הזוועות המתמשכות שמתנהלות נגד אזרחים פלסטינים.
נותרה השאלה אם ביידן ישלם מחיר כלשהו בקלפיות בנובמבר – ולכך אפשר רק לקוות.
