קווינסי ג'ונס, טיטאן המוזיקלי רב-הכישרונות שמורשתו העצומה נעה מהפקת האלבום ההיסטורי של מייקל ג'קסון Thriller ועד לכתיבת פריטי קולנוע וטלוויזיה עטורי פרסים ושיתוף פעולה עם פרנק סינטרה, ריי צ'ארלס ומאות אמני הקלטות אחרים, מת בגיל 91.
היחצן של ג'ונס, ארנולד רובינסון, אמר כי מת ביום ראשון בלילה בביתו בשכונת בל אייר בלוס אנג'לס בארצות הברית, מוקף במשפחתו.
"הלילה, בלב מלא אך שבור, עלינו לחלוק את החדשות על פטירת אבינו ואחינו קווינסי ג'ונס", אמרה המשפחה בהצהרה. "למרות שזה אובדן מדהים עבור המשפחה שלנו, אנחנו חוגגים את החיים הגדולים שהוא חי ויודעים שלעולם לא יהיה עוד כמוהו".
ג'ונס עלה מריצה עם כנופיות בסאות' סייד של שיקגו לשיאים של שואו עסקי, והפך לאחד מבכירי השחור הראשונים ששגשגו בהוליווד וצבר קטלוג מוזיקלי יוצא דופן שכולל כמה מהרגעים העשירים ביותר של הקצב והשיר האמריקאי. במשך שנים לא היה סביר למצוא חובב מוזיקה שלא החזיק לפחות תקליט אחד עם שמו, או מוביל בתעשיית הבידור ומחוצה לה שאין לו קשר כלשהו אליו.
ג'ונס שמר על חברה עם נשיאים ומנהיגים זרים, כוכבי קולנוע ומוזיקאים, פילנתרופים ומנהיגים עסקיים. הוא סייר עם הרוזן בייסי וליונל המפטון, עיבד תקליטים לפרנק סינטרה ואלה פיצג'רלד, הלחין את הפסקולים ל-Roots ו-In the Heat of the Night, ארגן את חגיגת ההשבעה הראשונה של נשיא ארה"ב ביל קלינטון ופיקח על הקלטת הכוכבים של We Are the. World, שיא הצדקה לשנת 1985 לסיוע ברעב באפריקה.
בקריירה שהחלה כשעדיין נוגנו תקליטים על ויניל ב-78 סל"ד, סביר להניח כי כבוד העליון מגיע להפקות שלו עם ג'קסון. Off the Wall, Thriller ו-Bad היו אלבומים כמעט אוניברסליים בסגנון ובמשיכה שלהם. הרבגוניות והדמיון של ג'ונס עזרו להפעיל את הכישרון הנפיץ של ג'קסון כשהפך מכוכב ילדים ל"מלך הפופ".
רשימת ההצטיינות והפרסים של ג'ונס ממלאת 18 עמודים באוטוביוגרפיה שלו Q משנת 2001, כולל 27 גראמי בזמנו (כיום 28), פרס אוסקר של כבוד (כיום שניים) ופרס אמי לשורשים. הוא גם קיבל את לגיון הכבוד של צרפת, את פרס רודולף ולנטינו מהרפובליקה של איטליה ומחווה של מרכז קנדי על תרומתו לתרבות האמריקאית.
ג'ונס היה הנושא של סרט תיעודי משנת 1990, Listen Up: The Lives of Quincy Jones וסרט משנת 2018 של הבת רשידה ג'ונס.
נולד בשיקגו ב-1933, ג'ונס היה מצטט את הפזמונים שאמו שרה בבית כמוזיקה הראשונה שהוא זוכר. אבל הוא הביט לאחור בעצב על ילדותו, ואמר פעם לאופרה ווינפרי: "יש שני סוגים של אנשים: אלה שיש להם הורים מטפחים או מטפלים, ואלה שאין להם. שום דבר לא באמצע."
אמו של ג'ונס סבלה מבעיות רגשיות ובסופו של דבר מוסדה, אובדן שגרם לעולם להיראות "חסר היגיון" עבור הבן הצעיר, שבילה חלק ניכר מזמנו בשיקגו ברחובות עם כנופיות, גנב ונלחם.
"הם תקעו את ידי לגדר עם סוויץ', אחי", אמר לסוכנות הידיעות AP ב-2018, והראה צלקת מילדותו.
המוזיקה הצילה אותו. כילד, הוא למד ששכן משיקגו היה בעל פסנתר ועד מהרה הוא ניגן בו ללא הרף בעצמו.
אביו עבר למדינת וושינגטון כשג'ונס היה בן 10 ועולמו השתנה במרכז בילוי שכונתי. "עליתי לשם, עצרתי, בהיתי ואז צלצלתי על זה לרגע", כתב באוטוביוגרפיה שלו.
"שם התחלתי למצוא שלווה. הייתי בן 11. ידעתי שזה זה בשבילי. לָנֶצַח."
כמנהל מוזיקה, הוא התגבר על מחסומים גזעיים על ידי הפיכתו לסגן נשיא במרקורי רקורדס בתחילת שנות ה-60. ב-1971 הוא הפך למנהל המוזיקלי השחור הראשון בטקס פרסי האוסקר. הסרט הראשון שהפיק, הצבע הסגול, קיבל 11 מועמדויות לאוסקר ב-1986, אך ללא זכיות.
בשותפות עם טיים וורנר, הוא יצר את קווינסי ג'ונס בידור, שכללה את מגזין תרבות הפופ Vibe ו-Qwest Broadcasting. החברה נמכרה ב-270 מיליון דולר ב-1999.
"הפילוסופיה שלי כאיש עסקים תמיד באה מאותם שורשים כמו האמונה האישית שלי: לקחת אנשים מוכשרים בתנאים שלהם ולהתייחס אליהם בהגינות ובכבוד, לא משנה מי הם ומאיפה הם באים", כתב ג'ונס באוטוביוגרפיה שלו. .
