מדין, אינדונזיה – עובדים אינדונזים ששילמו אלפי דולרים כדי לנסוע לממלכה המאוחדת כדי לקטוף פירות אומרים שהם עומדים בפני הסיכוי לחזור הביתה עם חובות כבדים לאחר שפוטרו בגלל שלא עמדו ביעדים לא מציאותיים.
מהגר העבודה עבדול אמר שהוא נסע לבריטניה במאי עם תשעה אינדונזים נוספים במסגרת תוכנית העובדים העונתית של המדינה, המעניקה לעובדים זרים אשרות לחצי שנה לעבוד בחוות בריטיות.
נשכר על ידי המגייס הבריטי Agri-HR, עבדול נשלח להייגרוב, חווה בהרפורד, כ-215 ק"מ (135 מייל) דרומית מערבית ללונדון.
"חבר שלי שכבר היה בבריטניה סיפר לי על ההזדמנות. הוא אמר שאני יכול להרוויח 65 דולר ליום בקטיף פירות", אמר עבדול, שביקש להשתמש בשם בדוי, לאל-ג'זירה.
עבדול, שהרוויח כ-130 דולר לחודש בעבודה הקודמת שלו כמוכר גלידה במחוז מרכז ג'אווה, אמר כי הוא צבר כ-4,000 דולר בהלוואות כספים ממשפחה וחברים כדי לשלם עמלות לשני ארגוני צד שלישי אינדונזיים – סוכנות גיוס שנקרא PT Mardel Anugerah International ומרכז עובדים בשם Forkom – כמו גם דמי כיס כדי לנסוע לבריטניה.
עבדול אמר שהעובדים בהיגרוב היו צפויים לקטוף 20 ק"ג של דובדבנים ותותים לשעה, מה שלדעתו הוא משימה בלתי אפשרית בגלל המחסור בפירות – בעיה שרק החמירה ככל שנמשכה עונת הקציר.
"אנחנו (הפועלים האינדונזים) תמיד הוכנסנו בקצה המטעים שבהם היה מעט פירות. כמה פעמים נתנו לנו עצים שלא היו במצב טוב וקטפנו את כל הפירות שהיו, אבל לא יכולנו לעשות יותר מזה", אמר.
עבדול אמר שהוא ועוד ארבעה קוטפי פירות אינדונזים קיבלו שלוש אזהרות כתובות לפני שפוטרו תוך חמישה עד שישה שבועות מהגעתם לחווה.
הוא גם טען שעובדים אחרים שלא עמדו ביעדים לא שוחררו.
"כשהם שחררו אותנו, הייגרוב פשוט אמר, 'סליחה, גם אנחנו לא רצינו את זה', ונתן לנו מכתב רשמי שאמר שפיטרו אותנו והכרטיס שלנו חזרה לאינדונזיה יוצא למחרת", אמר.
בהצהרה שמסרה לאל-ג'זירה, אמר הייגרוב כי העובדים שוחררו בשל ביצועים גרועים וכי היא "מחויבת לנוהלי העסקה הוגנים ולרווחתם של כל העובדים שלנו".
"ב-24 ביוני 2024, חמישה עובדים אינדונזים פוטרו בעקבות הליך משמעתי יסודי והוגן עקב ביצועים לקויים באופן עקבי. פיטורים אלו בוצעו בהתאם לנוהלי ניהול הביצועים המובנים שלנו, הכוללים שלבים מרובים של משוב, הדרכה ותמיכה", נמסר מהחווה.
ה-Gangmasters and Labor Abuse Authority (GLAA), הסוכנות הראשית בבריטניה לחקירת ניצול עבודה, פתחה מוקדם יותר השנה בחקירה בתיק.
על פי כללי הרישוי של GLAA, "אסור לבעל רישיון לגבות תשלום מהעובד עבור כל שירותי מציאת עבודה". עם זאת, עלויות אחרות כגון נסיעות ובדיקות רפואיות עשויות להיות מחויבות כל עוד הן מרצון.
"מוצרים או שירותים נוספים חייבים להיות אופציונליים ואינם יכולים להיות מופלים לרעה אם לא ייקלטו", קובעים הכללים.
בהצהרה שמסרה לאל-ג'זירה, GLAA אמרה כי היא בוחנת את תלונות העובדים.
"אנו חוקרים כעת את תהליכי הגיוס של מספר עובדים אינדונזים בבריטניה ופועלים לביסוס הנסיבות המדויקות. בשלב זה, איננו יכולים להגיב יותר בזמן שהחקירה מתנהלת", נמסר.
הייגרוב אמר כי הוא מתייחס להאשמות על התנהגות בלתי הולמת "ברצינות רבה" ומשתף פעולה באופן מלא עם החקירה של GLAA.
"לא היינו מודעים לעמלות גיוס בלתי חוקיות כלשהן עד שהועלו חששות על ידי צד שלישי ולאחר מכן דווחו ל-GLAA על ידי Agri-HR. ל-Haygrove יש מדיניות אפס סובלנות לפרקטיקות כאלה והוא תומך באופן פעיל בחקירה של GLAA", נמסר מהחווה.
"אנו מדגישים כי לא הועלו בעיות ישירות על ידי העובדים האינדונזים בנוגע לגיוס, הלינה או תנאי העבודה שלהם בהייגרוב".
בעקבות פיטורין על ידי הייגרוב, עבדול ושני עובדים נוספים החליטו להישאר בבריטניה.
מאז עבדול מצא עבודה בחווה אחרת בקטיף חסה, למרות שהוויזה שלו לחצי שנה אמורה לפוג בנובמבר, ולאחר מכן הוא יצטרך לחזור לאינדונזיה.
PT Mardel אמר לאל ג'זירה כי אינדונזים המעוניינים לנצל את תוכנית העובדים העונתית של בריטניה חייבים להיות מסוגלים לכסות את עלות הויזה, בדיקה רפואית, כרטיסי טיסה חוזרים וביטוח, יחד עם עלויות עיבוד אחרות בהתאם להוראות שנקבעו על ידי האינדונזי מחלקת העבודה.
"העלויות המוערכות הנדרשות הן לכל היותר 33 מיליון רופיה אינדונזית (2,123 דולר)", אמר דובר החברה. "העובדים שהצבנו בבריטניה כולם שמחים מאוד שהם יכולים לעבוד שם עם משכורות טובות מאוד. גם החוות נותנות תשומת לב רבה לרווחתן", אמר הדובר.
PT Mardel גם אמר כי "אין קשר בין PT Mardel ו-Forkom".
פורקום לא הגיב לבקשות חוזרות ונשנות לתגובה.
מספר עובדים אחרים שהמתינו לעזיבה לבריטניה אמרו לאל-ג'זירה כי גם הם סבלו בחובות.
עלי, מועמד לעובד עונתי ממחוז מרכז ג'אווה, אמר שהוא עדיין מחכה לנסוע לבריטניה לאחר שפורקום אמר לו שהוא יכול לעזוב באוגוסט בשנה שעברה.
"הם אמרו שאם אסע לבריטניה, ארוויח 65 דולר ליום בקטיף תותים. נאלצתי להפסיק את העבודה באינדונזיה כדי שאוכל להתמקד בהרכבת כל המסמכים, אבל אז לא יצא לי לעזוב", אמר עלי, שביקש להשתמש בשם בדוי, לאל-ג'זירה.
עלי אמר שהוא חייב כעת כ-1,300 דולר למשפחתו.
"בזבזתי את כל הכסף שלי. לפני כן, נהגתי לקנות סחורות יד שנייה ולמכור אותם בצד הדרך. עשיתי את זה 25 שנה וזה הספיק לי לשלם עבור המשפחה שלי", אמר.
"כל המידע על התוכנית נשלח דרך פורקום, והם הבטיחו הבטחות שלא קיימו. PT Mardel גם אמר שעלינו להעביר להם כסף כדי להבטיח את עבודתנו בבריטניה".
"אשתי והילדים שלי סובלים כי כל הכסף שלנו הלך", אמר עלי. "אני לא יכול לשלם עבור הילדים שלי את שכר הלימוד ואת דמי הכיס שלהם. ההשפעה הגדולה ביותר הייתה על המשפחה שלי. אני תמיד רב עם אשתי עכשיו כי אין לנו כסף".
בהצהרה ששלחה לאל-ג'זירה, שגרירות אינדונזיה בלונדון אמרה כי היא מודעת לדיווחים על ניצול קוטפי פירות אינדונזים בבריטניה.
"שגרירות אינדונזיה בלונדון תומכת במאמצים של ממשלת אינדונזיה להבטיח השמה של מהגרי עבודה עונתיים אינדונזים לאנגליה בהתאם לתקנות ולחוקים החלים בשתי המדינות", נמסר מהשגרירות.
מהשגרירות נמסר כי היא מודעת לכך ש-136 עובדים עונתיים הגיעו לבריטניה והוצבו בשבעה מקומות עבודה באנגליה החל מה-22 ביולי 2024.
"הצבת העובדים העונתית הייתה בהתאם להמלצות של משרד כוח האדם האינדונזי ואימות והתייעצות עם הרשויות הרלוונטיות בבריטניה", נכתב.
בהתייחסו להאשמות על תשלום לא חוקי שנגבה במהלך תהליך הגיוס, אמרה השגרירות כי היא "תומכת בחקירות ובאכיפת החוק על ידי הרשויות באינדונזיה ובבריטניה, כולל דחיפה לחקירה על ידי GLAA".
אנדי הול, פעיל זכויות עבודה שתומך בעובדים האינדונזים, אמר שחברות בבריטניה פונות יותר ויותר למהגרי עבודה בגלל הברקזיט.
"זה אומר שהם מגייסים כעת עובדים מיעדים רחוקים, אבל הם לא רוצים לשלם את השכר שלהם. אם משהו ישתבש, זהו מצב מסוכן מאוד כי העובדים חושבים שהם הולכים להרוויח הרבה כסף", אמר הול לאל ג'זירה.
"זו אשמת הצד הבריטי. המערכת שבורה והשחקנים שבורים. הם רפויים ותמימים. הם הקימו תוכנית שבה העובדים צריכים לשלם את העלויות שלהם, אבל הם יכלו לעשות את זה כמו שצריך ואם הם יבצעו את זה כמו שצריך, הכל יהיה בסדר".
הול אמר כי סופרמרקטים בבריטניה הם חלק עיקרי מהבעיה שכן הם רוצים לקנות תוצרת במחירים הזולים ביותר, מה שאומר שהחוות מצידן לא רוצות לשלם את העלויות של גיוס עובדים.
"החוות לא רוצות לשלם למגייסים, והמגייסים מצפים מהעובדים לשלם עבור עצמם", אמר. "סופרמרקטים אחראים לכל הבלגן הזה. יש להם כסף לעשות את זה כמו שצריך. הכל רק לחיצה על המחיר".
