עסקאות סחר יכולות לאפשר לתאגידים בינלאומיים לרמוס את זכויות הממשלות בדרום הגלובלי. זה המסר של ממשלת קולומביה, שמתארת את ההשפעה של עסקאות כאלה כ"מרחץ דמים"על הריבונות הלאומית שלהם. ועכשיו, של קולומביה נָשִׂיא גוסטבו פטרו אמר שהוא רוצה לנהל משא ומתן מחדש על העסקאות שיש למדינתו עם ארצות הברית, האיחוד האירופי ובריטניה.
יש לו טענה חזקה מכיוון שבשנים האחרונות, גם מדינות ארה"ב ואירופה מנהלות משא ומתן מחדש על עסקאות סחר והשקעות דומות, כשהן מנסות למנוע את עצמן להיתבע ב"בתי המשפט התאגידים" החשאיים שעסקאות אלו יוצרות.
רק השנה, ממשלת בריטניה פרשה מעסקת השקעות רעילה, הנקראת אמנת האנרגיה, לאחר שלל מקרים שבהם ממשלות אירופה נתבעו על ידי תאגידי דלק מאובנים בגין נקיטת פעולות אקלים שפגעו כביכול ברווחים של העסקים האמורים.
אז השאלה כעת היא האם מדינות אירופה הולכות לקבל את זה שמדינות הדרום זקוקות לאותו מרחב מדיניות כדי להתמודד עם שינויי האקלים ועם מספר רב של בעיות אחרות שעומדות בפניהן. או האם הם ידרשו מהמדינות הללו להמשיך לעמוד בעסקאות הנוראיות והחד-צדדיות הללו.
בבסיס הבעיה, הוא משהו המכונה יישוב סכסוך בין משקיעים למדינה או ISDS. למעשה, ISDS יוצר "בית משפט לתאגידים", המאפשר לתאגידים רב לאומיים ממדינה שותפת סחר לתבוע ממשלות בבית דין בינלאומי.
"בתי המשפט התאגידים" הללו הוכנסו לעסקאות סחר והשקעות מאז שנות ה-50, שחלו בתחילה כדרך להגן על אינטרסים מערביים במדינות מתפתחות. הם יצרו מערכת משפטית שהייתה מקשה על ממשלות שאולי ירצו, למשל, להלאים שדות נפט בבעלות חברות רב-לאומיות מערביות. אז, מלכתחילה, העסקאות הללו היו ניאו-קולוניאליות במשתמע.
אבל ככל שחלף הזמן, היקף בתי המשפט לתאגידים אלה הורחב על ידי עורכי דין תאגידים. כיום, תאגידים יכולים לתבוע כמעט כל חוק או תקנה שהם לא אוהבים. גרוע מכך, התיקים הללו נשמעים לעתים קרובות בסתר, בפיקוח עורכי דין תאגידים שאינם צריכים לדאוג מהשפעת החלטותיהם על החברה, זכויות האדם או הסביבה – רק דיני ההשקעות. ול"בתי המשפט" הללו אין בדרך כלל זכות ערעור, והם יכולים לנצל רק משקיעים זרים.
ככזה, ISDS שימש על ידי תאגידי טבק כדי לקרוא תיגר על ממשלות שרוצות להבטיח שסיגריות יימכרו רק באריזה פשוטה. הם שימשו כדי לערער על העלאות שכר המינימום ומסי רוחב. אבל יותר ויותר, הם משמשים כדי לערער על כל מיני תקנות סביבתיות הנחוצות כדי לעצור את שינויי האקלים. למעשה, הם הופכים למחסום מרכזי בפני הפעולות האקלימיות שממשלות צריכות להתחייב כדי לשמור על כדור הארץ שלנו ראוי למגורים.
ככאלה, מדינות המערב מוצאות את עצמן על השוק למאות מיליוני דולרים מתאגידים, רק בגלל מימוש חובותיהן הדמוקרטיות. באופן לא מפתיע, הם מבטלים את האמנות שהכניסו אותם למצב הזה. אבל הם הרבה פחות להוטים לאפשר לממשלות אחרות לנקוט באותם אמצעים. כלל אחד עבורנו, אחר לגמרי עבור הדרום הגלובלי.
ממשלת קולומביה החליטה לקרוא לצביעות זו ולקחת את העניינים לידיים. הנשיא פטרו אמר שלאפשר לתאגידים ליישב סכסוכים מחוץ לבתי המשפט הלאומיים מעולם לא היה צריך לקרות, ואמר שבמקום זאת קולומביה נאלצת "להכניס את עצמנו לפי הזאב".
הוא צודק. בעשור האחרון, 23 מקרים ידועים הוגשו נגד קולומביה במסגרת ISDS, רבים שהונפקו על ידי חברות כרייה זרות בתגובה ישירה לצעדים שנקטה קולומביה כדי להגן על הסביבה הטבעית ועל זכויותיהם של עמים ילידים.
ענקית הכרייה גלנקור, למשל, תבעה את קולומביה בעקבות החלטת בית המשפט החוקתי במדינה להשעות הרחבה מוצעת למה שהוא כבר מכרה הפחם הפתוח הגדול ביותר באמריקה הלטינית.
מכרה Cerrejon תמיד התמודד עם התנגדות מקומית עזה והביא לזיהום רעיל של אספקת אוויר, אדמה ומים ולעקירת 35 קהילות ילידים משטחי אבותיהם. בית המשפט לחוקה החליט שהרחבת המכרה תשפיע קשות על המערכת האקולוגית של הקהילה המקומית.
גלנקור אמר כי החלטת בית המשפט הייתה מפלה, בלתי סבירה ושרירותית, והשתמשה ב-ISDS כדי להביא ארבעה תיקים נפרדים נגד קולומביה. היא זכתה בתיק הראשון וזכתה ב-19 מיליון דולר, בעוד ששלושת האחרים עדיין נמצאים בתהליך של סכומי כסף לא ידועים.
במקרה נפרד, חברת הכרייה הקנדית אקו אורו תובעת פיצוי של 696 מיליון דולר כאשר בית המשפט החוקתי פסק להגן על הפארמוס – מערכות אקולוגיות נדירות של קרקעות ביצות בגובה רב המשמשות מקורות חיוניים למים מתוקים. למרות שמערכת ה-ISDS המדוברת אמורה במפורש להבטיח לממשלות מרחב מדיניות להגן על הסביבה, ועדת הבוררות קבעה כי חריג סביבתי זה אינו שולל את החובה לתשלום פיצויים.
קולומביה לא לבד. בשנים האחרונות מדינות כולל קניה, דרום אפריקה ואקוודור החלו לצאת מהשיטה הבלתי דמוקרטית הזו. אחת האמנות הראשונות שקולומביה רוצה לשאת ולתת מחדש היא הסכם בריטניה-קולומביה. שגריר קולומביה בבריטניה היה ברור בגינתו את ההסכם, ואמר שהאמנות הללו "הפכו לטמיון על קולומביה ומדינות רבות אחרות", והצביע במפורש על הכוח שהם נותנים לתעשיית הדלק המאובנים כדי לדחוק בפעולות האקלים ולתבוע מדינות. "על שלא הרוויחו את מה שהם התכוונו להרוויח על ידי זיהום".
אבל הם יתמודדו עם התנגדות רצינית. זה אומר שהם יזדקקו לתמיכה מאזרחים ותנועות כאן בבריטניה. למרבה המזל, האיגוד המקצועי של אותם עובדי מדינה העובדים בממשלת בריטניה כדי לנהל משא ומתן על עסקאות סחר כבר יצאו בתמיכה בעמדה הקולומביאנית, ואמרו "אנחנו צריכים פעולה אקלימית אמיתית".
אנחנו חייבים להצטרף אליהם. ISDS היא מערכת עלומה, אבל בשנים האחרונות פעילי תעמולה שלפו אותה מהצל והחלו לפרק אותה בעסקאות סחר רבות. שבעים שנה לאחר הופעת המערכת הניאו-קולוניאלית הזו, נוכל סוף סוף להביס אותה. ואם אנחנו רוצים לעצור את שינויי האקלים ולבנות דמוקרטיה אנחנו צריכים לעשות את זה מהר. קולומביה נמצאת כעת בקו החזית, והיא זקוקה לתמיכה שלנו.
הדעות המובעות במאמר זה הן של המחבר ואינן משקפות בהכרח את עמדת העריכה של אל-ג'זירה.
