בפעם האחרונה שאופל הייתה יצרנית רכב משמעותית, יצחק שמיר היה ראש ממשלה, כריות כתפיים היו באופנה, וגם מייקל ג'קסון ומודרן טוקינג. גם באירופה היא הלכה ונמוגה, עד שלבעלת הבית ג'נרל מוטורס נשבר לממן את הפסדיה והיא מכרה אותה לפיג'ו־סיטרואן, כיום חלק מקבוצת סטלנטיס, שכוללת גם את פיאט, ג'יפ, אלפא רומיאו ועוד עשרה מותגים.
ודווקא כעת יכול להיות שאופל מצאה את עצמה מחדש, בדרך להיות היצרנית הגרמנית המכובדת שהייתה עד שנות ה־70 וה־80. היא ממשיכה להתהדר בתווית Made in Germany, אבל כעת פתוח לפניה כל מחסן הרכיבים של סטלנטיס. אז במקרה שלנו היא לקחה את הפלטפורמה המוצלחת של פיג'ו 3008 החדשה, הגדילה אותה, ויצרה את הדור השני של הגרנדלנד, התשובה לקיה ספורטאז', יונדאי טוסון וטויוטה ראב4.
עיצוב: עם אורך של 4.65 מטר, הגרנדלנד ארוך בסנטימטר שלם מהגרסה האמריקאית של יונדאי טוסון, שהושקה אצלנו לאחרונה, וב־5 ס"מ מטויוטה ראב4, שהיה בשנים האחרונות הגדול בקבוצה בארץ. הממדים מעניקים לו נוכחות, אבל דווקא הקווים הריבועיים משלימים את האופי הגרמני. קרוסאובר גדול, סולידי, אפילו טיפה סטיישני, עם נוכחות שכבר הרבה זמן לא הייתה לדגמי אופל. דווקא קצת ניקלים שהגרמנים בדרך כלל מאוד אוהבים לשלב בדגמים שלהם היו מעניקים לו עוד קצת טאץ' בורגני ומכובד. לפחות יש סמל וכיתובי OPEL שמוארים בלילה, כסימן לקדמה.
סביבת הנהג: גם בפנים יש מבטא גרמני בולט, בקווים ישרים ונטולי גינונים, והרבה פלסטיק כהה. יש מסך מולטימדיה גדול, אבל גם כפתורים פיזיים לעוצמת הקול במערכת השמע, לעוצמת בקרת האקלים והטמפרטורה, שמרנות – גרמנית – מבורכת מול טרנד התפעול מהמסכים.
הישיבה גבוהה, הראות טובה, אבל לא הכל טוב. השימוש במסך, שבכל זאת משמש לתפעול שלל פונקציות, אינו אינטואיטיבי ודורש הסטת מסכים ימינה ושמאלה. אם טינדר היו בונים אוטו, ככה הוא היה נראה.
מאחר שגם יתר הממדים נדיבים – 1.90 מטר רוחב, 1.66 מטר גובה ו־2.78 מטר בסיס גלגלים, המרווח מאחור מצוין. מרווח ברכיים סלוני, ויש מקום סביר אפילו לנוסע באמצע, אף שיציאת המזגן, שכוללת גם שקעי USB, באה מעט על חשבון מרווח הברכיים שלו. הרצפה שטוחה.
תא המטען נדיב גם כן, עם נפח של 550 ליטר, ומתחתיו נמצא גלגל רזרבי, מה שלא מובן מאליו כיום.
אבזור: גרסת הבסיס, אדישן (187 אלף שקל), מגיעה עם מסך מולטימדיה 10 אינץ' עם אנדרואיד אוטו ואפל קארפליי, לוח מחוונים 10 אינץ', בקרת אקלים עם יציאה למושב האחורי, חימום למושבים הקדמיים, כוונון חשמלי קדמי למושבים הקדמיים, חישוקי 19 אינץ' קלים, חיישני חניה ומצלמת רוורס.
גרסת ה־GS (ב־207 אלף שקל) שבה נהגנו מוסיפה חלון שמש פנורמי, טעינה אלחוטית, כוונון חשמלי מלא למושבים הקדמיים, שמקבלים גם עיסוי ואוורור, תצוגה עילית לנהג וגג בצבע שחור.
בטיחות: הגרנדלנד קיבל 4 מ־5 כוכבים במבחן הריסוק האירופי. האבזור הבטיחותי כולל בלימת חירום אוטונומית, בקרת שיוט אדפטיבית, שמירת נתיב והתרעת עייפות. ה־GS מוסיפה התרעה על רכב בשטח מת ואור גבוה אוטומטי.
מנוע וביצועים: אף שבחו"ל מוצעת גם גרסת פלאג־אין עם טווח חשמלי של 87 ק"מ, לישראל מגיעה הגרנדלנד רק עם מנוע ה־1,200 סמ"ק ההיברידי המתון של קבוצת סטלנטיס, בהספק משולב של 145 כ"ס: הפלאג־אין היה מוסיף עשרות אלפי שקלים למחיר, שהיה הופך אותו ליקר הרבה יותר מדי מול המתחרים הסיניים. יש גם גרסה חשמלית שאולי כן תגיע.
לתיבה הרובוטית כפולת המצמדים יש 6 הילוכים. ביצועים? 10.2 שניות מ־0 ל־100 קמ"ש, 201 קמ"ש מהירות מרבית וצריכת דלק משולבת של 17.8־18.2 ק"מ לליטר.
על הכביש אפשר לבחור בין שלושה מצבי מנוע: רגיל, חסכוני וביצועים. החסכוני די אנמי, אבל כולל האטה לטעינת הסוללה; הספורט משחרר את הסוסים מהר יותר. נכון שגם ביצועי הספורטאז' והטוסון נפגעו בדגמי 2025 כאשר תקנות הזיהום האירופיות המחמירות אילצו את הקוריאנים לקצץ 20 כ"ס מההספק שלהם, אבל עדיין יש להם 160 כ"ס. לאופל יש 15 כ"ס פחות, וזה מורגש. סטלנטיס מנסה לחקות את הקונספט המצליח כלכלית של קבוצת פולקסווגן, להשתמש באותם רכיבים בהמון דגמים. אבל מנוע שמתאים לפיג'ו 208 ולאופל קורסה יהיה קצת חסר נשימה תחת מאמץ ברכב כזה גדול.
מדובר כאמור ביחידה היברידית קלה, אבל היא צריכה כאן להתאמץ מדי, ועם נתון של 11 ק"מ לליטר בנסיעת המבחן יש לגרנדלנד רק יתרון קטן על פני צריכת הדלק של גרסאות הטורבו של ספורטאז' וטוסון שעולות כמוהו ומעולם לא היו סמל לחיסכון. ולהם יש אופציה היברידית מלאה, שחסרה מאוד לדגמי סטלנטיס.
נוחות והתנהגות: האופי הגרמני נמשך גם בסיבובים. שליטה טובה בתנועת הגוף הגדול, אחיזה גבוהה, היגוי מדויק ומהיר יחסית. אין כאן הנאה מנהיגה, לא מדובר ברכב ספורטיבי, אבל הוא בטוח.
הנוחות דווקא טובה במונחי גרמניות ובכלל, פעולת המתלים אומנם הייתה יכולה להיות שקטה יותר, אבל הם מגהצים היטב בורות ושברים בכביש. הנסיעה שקטה.
השורה התחתונה: לא קל להתבלט היום בשוק הרכב הצפוף, אבל הגרנדלנד מצליח. הוא שונה מספיק מדגמים אחרים על אותה פלטפורמה, מפיג'ו 3008 ועד ג'יפ קומפאס. הוא סולידי כמו שאפשר היה לצפות מקרוסאובר שנפלט מפס הייצור באייזנך שבגרמניה, מודרני ומאוד שימושי. הוא ראוי למנוע חזק וחסכוני יותר, אבל עושה את העבודה גם כמו שהוא היום. ואפילו הגרסה המאובזרת היטב שלו עולה כמו אאודי Q2 הקטן בהרבה ו־20 אלף שקל פחות מפולקסווגן טיגואן, המתחרה הישיר שלו.
גרמני שעולה כמו קוריאניים? יש גם הפתעות טובות ב־2025.
