במהלך החודש האחרון, כשהקמפיין של קמאלה האריס לנשיאות ארה"ב צבר תאוצה, מקווה שהיא תנקוט עמדה נחרצת בנושא רצח עם בעזה התמעטו.
מועמדותה הביאה להתפכחות בקרב תומכי העניין הפלסטיני, ואיתה, מתח גובר בין פעילים נגד רצח עם ותומכי האריס.
המתח בא לידי ביטוי בא חילופי דברים מר מוקדם יותר החודש בין יוצרי TikTok מאיה עבדאללה וטורי גריר, מה שעורר ויכוח ברשתות החברתיות על גזענות ואינטרסים קהילתיים שונים. תומכיו של גריר טוענים שהקהילה השחורה צריכה להצביע להריס כדי להימנע מאלימות מוגברת ואפליה תחת ממשל אחר של טראמפ. מצד שני, תומכיו של עבדאללה טוענים שאין להפעיל לחץ על פלסטינים אמריקאים להצביע עבור מישהו שאיפשר את רֶצַח עַם של קרוביהם בפלסטין ושבעלי ברית מקבוצות אתניות ודתיות אחרות צריכים לעמוד בסולידריות איתם.
לא ברור באיזו מידה הדיון הזה משנה את עמדות ההצבעה, אבל אם הוא יעמיק, זה עלול להשפיע על הסולידריות האנטי-קולוניאלית השחורה-פלסטינית ברגע קריטי בהיסטוריה. זה יהיה הפסד לשתי הקהילות.
היסטוריה של הסולידריות השחורה-פלסטינית
למעורבות בין הקהילות השחורות והפלסטיניות בארצות הברית ומחוצה לה יש היסטוריה ארוכה. שורשיו נעוצים בהכרה שעבור אנשים שחורים וחומים, הדיכוי מתבטא באופנים דומים: כמו עליונות לבנה, גזענות מבנית, איסלאמופוביה ואימפריאליזם שמכניעים, מנשלים והורגים.
זה לא מקרי שבארה"ב, תנועת השחרור השחור מציגה מנהיגים משפיעים כמו מלקולם אקס, קוואמי טורה, יואי פי ניוטון, אנג'לה דייוויס ואחרים שדיברו על הקולוניזציה והכיבוש של פלסטין. בשנות ה-60, בתוך מאבק זכויות האזרח, ועדת התיאום הבלתי אלים של הסטודנטים (SNCC) ומפלגת הפנתר השחור הדגישו שוב ושוב את הצורך בבריתות אנטי-קולוניאליות כדי להתמודד עם עליונות הלבנה, ציונות, קפיטליזם ואימפריאליזם.
גם המאבקים האנטי-קולוניאליים האפריקניים עשו שוב ושוב הקבלה למאבק הפלסטיני. עד היום, העניין הפלסטיני נותר קרוב לליבם של מדינות דרום אפריקה ואלג'יריה, שהובילו את מאבקיהם נגד השלטון הקולוניאלי.
בשנת 1969, שבע שנים לאחר שהשתחררה מהשלטון הקולוניאלי הצרפתי, אלג'יריה אירחה את פסטיבל התרבות הפאן-אפריקאי הראשון, ומיצב את עצמו כמנהיג של מאבק מהפכני. מאות נציגים השתתפו באירוע מ-31 מדינות אפריקאיות עצמאיות, כולל נציגים מארגון השחרור הפלסטיני (אש"ף). לפסטיבל היה חשיבות מכרעת באיחוד המאבקים של אפריקה ופלסטין לתנועה גלובלית רחבה יותר נגד האימפריאליזם.
לאחרונה, במהלך העשור האחרון, התנועה הפרו-פלסטינית תמכה ועסקה ישירות בתנועת Black Lives Matter (BLM), כפי שעשתה זאת. קם נגד האלימות נגד השחוריםבמיוחד בעקבות רצח ג'ורג' פלויד. עבור מספר הולך וגדל של אמריקאים שחורים, התבררו ההקבלות בין הדיכוי שלהם לבין זה של הפלסטינים החיים תחת האפרטהייד והכיבוש הישראלי.
לאחר שישראל פתחה במלחמת העם בעזה, ארגוני מפתח של הקהילה השחורה קראו להפסקת אש. ביניהם האגודה הלאומית לקידום אנשים צבעוניים (NAACP), ארגון זכויות האזרח המוביל בארה"ב, מועצת הבישופים של הכנסייה האפיסקופלית המתודיסטית האפריקאית ומרכז מרטין לותר קינג ג'וניור. ביוני, ה-NAACP פרסמה הצהרה נועזת, בה קראה לממשל ביידן לעצור את משלוחי הנשק לישראל.
סטודנטים וארגונים שחורים, לצד קבוצות אנטי-ציוניות פלסטיניות ויהודיות, בין היתר, התכנסו בתנועת הסטודנטים נגד רצח עם, והפגינו את מחויבותם המשותפת במאבק נגד כל צורות הגזענות. הם דחו הציונות כעליון לבנה פרויקט אירופי, כמו אידיאולוגיות גורל גלויות אחרות העומדות בבסיס מיזמי מתנחלים-קולוניאליים מערביים, כולל בארה"ב.
ברית דומה דחפה את לֹא מְחוּיָב התנועה, שקראה לדמוקרטים להצביע "בלתי מחויבים" בפריימריז לנשיאות כדי ללחוץ על הנשיא ג'ו ביידן לעמוד בדרישותיהם להפסקת אש בעזה ואמברגו נשק על ישראל.
הפרד ומשול
במהלך השנים, כוחה של הסולידריות השחורה-פלסטינית הוכר יותר ויותר כאיום על ידי ישראל וציוני אמריקה. הם רואים בסולידריות צולבת ואנטי-קולוניאלית איום מכיוון שהיא מאתגרת ומפרקת את המחלוקת תעמולה ציונית.
בעבר, התקשורת הציונית הליברלית ושדולות ציוניות גדולות פתחו במסעות הכפשה נגד BLM, והאשימו את התנועה באנטישמיות. לאחר 7 באוקטובר, היה גם מאמץ תקשורתי מרוכז לשכנע את הקהילה השחורה ששחרור פלסטינים הוא "לא הקרב שלהם".
הוועדה האמריקאית לענייני ציבור לענייני ציבור (AIPAC) פנתה בעקביות לפוליטיקאים שחורים שערערו על אינטרסים ציוניים, לעתים קרובות באמצעות מסעות הכפשה מתואמים. דוגמה בולטת היא נציג ארה"ב אילהן עומרשהתמודדה עם התקפות בלתי פוסקות שביקשו לבטל אותה ולפגוע במוניטין שלה.
השנה, איפא"ק הסירה בהצלחה את הנציגים ג'מאל באומן וקורי בוש, שהיו תומכים קולניים למען עזה ופלסטין, על ידי שפיכת סכומי כסף אדירים לקמפיינים של יריביהם במהלך הפריימריז הדמוקרטים.
בהקשר זה, קרע בין הקהילה השחורה והפלסטינית ישחק לידי ישראל ותומכיה הציונים.
כאשר מתלבטים אם לתמוך בהריס או לא, חשוב כאן לציין את מי היא מייצגת. למרות שהיא אישה צבעונית, הפוליטיקה שלה משקפת את אלה של המעמד הבורגני הליברלי – המכונה על ידי מרטין לותר קינג ג'וניור כ"מתונים לבנים" – שמערערים אג'נדות פרוגרסיביות ואנטי-קולוניאליות במסווה של פרקטיות.
ברגע שהיא נכנסה לתפקיד, היא עשויה לשלם מס שפתיים למאבק נגד גזענות, אבל לא תעשה מעט כדי לערער על מבנים ומוסדות גזעניים. ככל הנראה היא תמשיך לחזק את המתחם הצבאי-תעשייתי, לקדם מדיניות כלכלית המעשירה את העשירים ומרוששת את העניים, ולקיים שיטות "קשוחות נגד פשע" אשר פוגעות באופן לא פרופורציונלי בבני צבע ובקהילות עניות.
יש הטוענים שהאריס היא "הרע הפחות" בתוך הדואופול האמריקאי, בהתחשב בדגש שלה על ייצוג מגוון והבטחות לרפורמה חברתית, ובכל זאת היא עשויה להופיע בתור "יותר"רוע יעיל" – מונח שטבע העיתונאי המנוח גלן פורד כדי לתאר את יכולתו של הנשיא ברק אובמה לדחוף דרך מדיניות ימין, תוך שיכוך דחיפה מתקדמת.
הרתיעה מלהציג קול פלסטיני בוועידה הלאומית הדמוקרטית, יחד עם נרטיב הדו-צדדיות של האריס בנאום הקבלה שלה, משקפים את המסגרת של פורד.
סולידריות נגד רצח עם
חשוב לזכור שהכוחות המניעים את האלימות של רצח עם בעזה הם אותם הכוחות שמזינים את הדיכוי העולמי. הפרויקטים של המתנחלים-קולוניאליים בארה"ב ובישראל חולקים אידיאולוגיות ליבה של עליונות לבנה ואינטרסים קפיטליסטיים-אימפריאליים, טקטיקות דיכוי, אסטרטגיות אגרסיביות וטכניקות תעמולה.
הרשתות החזקות הללו של אינטרסים קולוניאליים ואימפריאליים, מחוזקות על ידי התסביך הצבאי-תעשייתי וטכנולוגיית המעקב, מעצבות את מדיניות ארה"ב, לרבות אלה המאפשרות ושולטות בישראל-פלסטין, ממיליטריזציה משטרתית ועד לדיכוי האלים נגד ההגירה וקהילות שוליות.
מסיבה זו, לרצח העם בפלסטין יש השלכות מרחיקות לכת על אנשים צבעוניים וקבוצות שוליים אחרות. פלסטין פועלת כשטח מבחן לטכנולוגיות צבאיות ולנורמליזציה של אלימות קיצונית שניתן להפעיל נגד עמים מדוכאים בדרום הגלובלי ו-BIPOC בצפון הגלובלי, המושפעים באופן לא פרופורציונלי ממדיניות קפיטליסטית של תאגידים בעלי עליונות לבנה.
חזית שחורה-פלסטינית מאוחדת חיונית כדי להתנגד לכוחות הללו ולמטרותיהם הג'נוסיידות. ללא סולידריות זו, שתי הקהילות נותרות חלשות ומבודדות יותר במאבקיהן מול אויבן המשותף.
אחדות, סולידריות והכרה במאבק משותף נגד דיכוי מחזקים ומניעים תנועות עממיות עקרוניות כמו BLM ו-Bocott Divestment and Sanctions (BDS).
פירוק הדיכוי הקפיטליסטי הגזעני דורש מחויבות בלתי מעורערת לעקרונות מהפכניים ודחיית בריתות עם כוחות אנטי-מהפכניים. שחרור אמיתי בארה"ב ובפלסטין יכול להיות מושג רק באמצעות תנועה אנטי-גזענית ואנטי-קולוניאלית רחבה.
הדעות המובעות במאמר זה הן של המחבר ואינן משקפות בהכרח את עמדת העריכה של אל-ג'זירה.
