באולם בית המשפט העמוס בפריס, איל התאגיד הציג את עצמו כמנהיג עסקי מצליח שעמל להפוך את LVMH לקונגלומרט המפואר המוביל בעולם, עם 75 מותגים, כולל לואי ויטון ודיור, ו -200,000 עובדים ברחבי העולם. כאשר מר ארנו השתלט לראשונה על החברה בשנות השמונים, היו לה רק 10,000 עובדים.
הוא הכחיש אי פעם לדעת על מעקב בלתי חוקי.
מר סקרציני נשפט לצד תשעה נאשמים נוספים – בעיקר עובדי מדינה, שוטרים ויועצים. שניים מהם נמצאו לא אשמים.
כנתבע העיקרי בתיק, מר סקרצ'יני הורשע בעבירות עצומות, כולל חיזוק מידע ושותפות מסווגות בפעילות הבלתי מורשית של חוקר פרטי. הוא נמצא לא אשם במגוון אישומים אחרים.
בפסק הדין, בית המשפט אמר כי מר סקרצ'יני, בפרט, "ניצל את משאבי המדינה בצורה שגויה כדי לספק את החששות החשאיים" של לקוח המפתח שלו, LVMH. בית המשפט הוסיף כי מר סקרצ'יני "תכנן ואימות מערכת של מעקב צמוד" של מר רופין ופרסום סאטירי אליו פנה, פקיר, שאנשי הצוות שלו עזרו להפוך את הסרט, "פטרון מרסי", שהציג את מר ארנו כסמל לחמדנות תאגידית.
"בית המשפט העביר משפטים חמורים, אך בחומרה המתאימה לרצינות הפיגועים שנעשו על ידי מר סקרצ'יני ואקוליטים שלו על חופש העיתונות, חופש הביטוי, זכויותיו של פרנסואה רופין וזכויות העיתון של פאקיר," אמר בראימין. "אבל היינו רוצים ש- LVMH תעמוד לדין, מכיוון שהאנשים שהורשעו היום פעלו לבקשת LVMH," הוסיף.
