ביום הרביעי זה קרה, כשהכוריאוגרפית מעיין ליבמן שרון הבחינה בשקט הכבד שהשתקע בביתה. קולו השר של בן זוגה, רועי שרון הכתב והפרשן הצבאי של כאן 11 השתתק.
מעיין שהתרגלה למוסיקת הרקע: קול שירתו של בעלה מזה 22 שנים כשהוא מפזם ושורק שירי זיכרון קלאסיים, כמו "שיר הרעות", "באב אל ואד", "אנחנו שנינו מאותו הכפר" ועוד, נדם והותיר מועקה באוויר.
הרקע לשתיקתו נוגע באירוע טרגי שרועי חווה בימים הקשים שלאחר ה-7.10. הגבר, העיתונאי שמדווח על חיילים ואזרחים שנהרגו במלחמה ועושה זאת לרוב מהחדר הסמוך שהיה פעם חדרה של אחת משלוש בנותיהם – באירוע הנוכחי, שהיא מבקשת לא לפרטו, משהו אחר קרה וליבו נשבר. "הרגשתי את רועי. הוא לא היה בטוב באותם ימים. המון כאב הצטבר בנפשו שעלתה על גדותיה מצער וכאב", היא אומרת.
בעוד שבמהלך ימי השבוע שר רועי שירי זיכרון, בסופי השבוע חל מהפך והוא מקדיש את שירתו למוסיקת טראנס, מהמסיבות שהוא אוהב לבלות ולרקוד בהן. גם באותו סופ"ש טרגי, התלבט שרון האם לנסוע למסיבת הנובה ביחד עם חברתו למערכת כאן, איילת ארנין ז"ל שנרצחה ב-7.10, לבסוף נשאר בבית.
בתום ארבעת ימי השקט, החליטה מעיין לכתוב את הפסקול השירי של בעלה המלווה אותה. בהמשך כשסיפרה על כך ליוליה, אחת הרקדניות בהרכב וכשזו אמרה לה: "יש פה סיפור מדהים למופע", באותו רגע נפל לה האסימון והשירים ששר רועי בעלה היו לנקודת מוצא למופע המחול "מבוסס על סיפור אמיתי".
"יש ברועי רוחב יריעה רגשית שנמתחת בין שירי זיכרון לטרנסים, מגוון רגשי שרציתי לשחק בתוכו", היא אומרת. המופע "מבוסס על סיפור אמיתי" יעלה במסגרת "הרמת מסך 2025", פרויקט הדגל של משרד התרבות והספורט, המהווה את הבמה העיקרית ליוצרי מחול ומתקיים זו השנה ה-35, הפעם בניהולן האמנותי של מאיה ברינר וענת כ"ץ. יצירת המחול "מבוסס על סיפור אמיתי" תעלה ארבע פעמים בירושלים, תל אביב, ושדרות – במהלך "הרמת מסך".
רקדני המופע, שרים על הבמה בלייב שלושה שירי זיכרון על פי הסדר ההיסטורי: "הרעות", "מי שחלם לו" ו"החיטה צומחת שוב" ומסיימים אותו עם טרנסים. בנוסף, אורי אחד משני הרקדנים, מדבר על גבר שהולך וחוזר, טקסט שגם הוא לקוח בצורה זו או אחרת, מהסיפור הזוגי המשפחתי של היוצרת. "ההלוך ושוב מאוד עניין אותי. חשבתי על נשות המילואימניקים, שהגבר שלהן הולך לתקופות ממושכות למלחמה וחוזר שונה. במקרה שלנו, כשרועי חזר הביתה מעבודתו, לא היה לי פשוט. מאז ה-7 באוקטובר הוא עובד גם בשבתות ועבורי מדובר בשינוי גדול. אין ארוחות שבת או רגע משפחתי לנשום ביחד".
מלחמה מתחוללת.
"ברור. לא היתה ברירה. הלא כל עמיתיו הכתבים האחרים עובדים בשבתות וגם הוא. מה-7.10 זה הפך לשגרה ולכורח מציאות כואבת. רועי מסורתי אך אינו שומר שבת, ההתרחקות שלו מהדת החלה לפני כמה שנים כשהוריד את הכיפה. גם אני לא הדתיה הקלאסית ואוהבת להגדיר את עצמי כ'שומרת שבת, מצוות וכשרות'. אני חזנית בבית הכנסת בקהילת 'קשת' בירושלים. אבל השינוי בחיינו מאז המלחמה היה משמעותי, הייתי צריכה להתמודד ולהגן על המשפחתיות שלנו. אני לא אשת מילואימניק, ועדיין יש ריחוק ויש חזרה. אבל אנחנו ביחד ואוהבים אחד את השני למרות מה שעובר עלינו ועל הזוגיות. בריקוד שיצרתי יש בין הרקדנים התרחקות והתקרבות, יש פעימות וקונפליקטים. אבל הם כל הזמן קרובים אחד עם השני".
איך רועי מקבל את המופע והחשיפה?
"הוא בעד. בתקופה כל כך כואבת של העם, המדינה והארץ, כשהכל פגיע ושביר והחטופים לא איתנו, גם רועי מאמין שמטרת היצירה היא להוות שיח, לחבר בין אנשים ברגש ולטוות קורים עדינים באמצעות הסיפור האישי שלנו שהוא כלל ישראלי, ובכוחו להציע לאנשים נחמה, חיבור וכמיהה לימים טובים ושמחים.
רועי הגיע לחזרות שלנו ושיתף את הרקדנים במחשבותיו. כי במחול לא רק רוקדים, מדברים בחזרות ומעבדים את הדברים לתוך היצירה".
המתנחלים לא ממש מחבבים את רועי.
"מי שכועס עליו , אלה נערי הגבעות, במיוחד לאחר פרסום ספרו 'ואנקנה' על הטרור היהודי. בקרני שומרון גאים בו".
מעיין ליבמן שרון, 49, נולדה וגדלה בירושלים במשפחה חילונית. לימים כשאם המשפחה חזרה בתשובה, הם ניהלו בית דתי ליברלי, בעוד האב, שנפטר לאחרונה, היה חילוני, כך גם האח הבכור, חילוני. מעיין ואחותה נותרו דתיות כמו האם. "אמא דגלה בתרבות ולקחה אותנו הילדים למוזיאונים, מופעי מחול, קונצרטים", היא מספרת.
ההיכרות שלה עם רועי שרון החלה אי שם בתקופת שירותם הצבאי ב"היאחזות גבעות" בגוש עציון. "רועי נשלח להיאחזות כעונש, היה רס"פ ומפקד. נהיינו חברים בהמשך נפרדנו לשש שנים וחזרנו. השבוע רועי חוגג יום הולדת 50". מאז 2010 היא מעדיפה את אחורי הקלעים ככוריאוגרפית, גם בשל פציעות שחוותה. "זו היתה החלטה נכונה בשבילי כדי לראות את התמונה השלמה בעבודה עם רקדנים", היא מסבירה.
בתחילת הדרך היתה מעיין רקדנית פלמנקו. היא בעלת תואר מוסמך במחול והתמחות בכוריאוגרפיה מהאקדמיה למוסיקה ומחול בירושלים, מורה מוסמכת ליוגה וג'נאנה ותואר ראשון בריפוי בעיסוק. יצירותיה הוצגו בפסטיבלים נחשבים, מוזיאונים וגלריות בארץ ובאירופה בהם "שבוע המחול הבינלאומי", פסטיבל ישראל, פסטיבל מנופים ורבים נוספים. "רועי מת על מסיבות וריקודים. ועבורי, הריקוד זה החיים שלי. וגם אם כל אחד מאיתנו אוהב לרקוד בצורה אחרת, הריקוד מהווה חיבור עמוק בינינו".
"מבוסס על סיפור אמיתי" מעיין ליבמן שרון
- תל אביב 21 ו-28 במאי
- שדרות 27 במאי
- ירושלים 29 במאי
הרמת מסך 21-30 במאי
ירושלים, חבל אילות, שדרות, געתון, משגב ותל אביב
www.curtain-up.co.il
