“בילוי” בבית חולים איכילוב בתל אביב אפשר לי ללמוד מקרוב על רמת הרפואה הגבוהה של מערכת הבריאות הישראלית, על מקצועיותה ועל מסירות צוותיה – אך גם על הבעיות הקשות בתחום האשפוז, בפרט במיון, ועל התחזוקה הירודה של המבנים. כל אזרח שנצרך לטיפול באחד מבתי החולים הציבוריים מכיר זאת היטב – ומגיב בדרך כלל במשיכת כתפיים ובאמירה “הכל עניין של תקציבי הבריאות הבלתי מספיקים”, ולפעמים גם ב”כספי הקואליציה”. אז לא.
אומנם תמיד אפשר לעשות יותר עם קופה גדולה יותר, אבל זו איננה הבעיה. אדרבה, תקציב הבריאות השנתי בישראל לשנת 2025 עומד על למעלה מ־59 מיליארד שקלים, הוא מעודכן כלפי מעלה מדי שנה – והוא אינו נופל מהתקציבים במדינות אחרות בעלות אוכלוסייה דומה לזו של ישראל. הבעיה העיקרית של מערכת הבריאות הישראלית היא המחסור ברופאים באופן כללי, ובעיקר בפריפריה. אומנם, הוחלט לאחרונה על הקמת שלושה בתי ספר חדשים לרפואה, בנוסף לשניים הוותיקים, ואולי יתווספו להם מוסד או שניים, אך עד שבוגריהם יצטרפו למערכת יעברו שנים. בינתיים, ישראלים נרשמים ללימודי רפואה במוסדות במדינות שונות, לא כולם ברמה המקובלת בישראל.
נוצר עכשיו מצב, אולי חד־פעמי, לפתיחת חסמים על ידי רילוקיישן הפוך של רופאים יהודים מארצות הברית. תמיד היה זרם של רופאים יהודים מארצות אנגלו־סקסיות לישראל, ואולם היום לא די בכך, כשאוכלוסיית ישראל מגיעה ל־10 מיליון אזרחים, וצפויה לגדול מדי שנה. בנוסף, קיימת עזיבה מסוימת של רופאים ישראלים, בעיקר מסיבות כלכליות. חובתם המקצועית והמוסרית כלפי המדינה שאפשרה להם לרכוש את מקצועם איננה עומדת כנראה מעל לאינטרסים האחרים שלהם.
עלייה לישראל, ככל הגירה, מדורבנת בדרך כלל על ידי שני גורמים – הדחף או הצורך לנטוש את מקום המגורים הקודם והכמיהה למקום חדש, מסיבות פוליטיות, כלכליות, דתיות, או אידיאולוגיות. בקרב יהודים, או לפחות חלקם, עצם הרצון לחיות בישראל, בקרב בני עמם, הוא גורם משפיע משמעותי. דווקא ארצות הברית, “מדינת הזהב” כפי שמהגרים יהודים קראו לה פעם, יכולה להפוך למקור שופע של עולים לישראל, ובפרט כשמדובר בבעלי מקצועות חופשיים כרופאים. ממשל טראמפ והממונה מטעמו על מערכת הבריאות, רוברט קנדי, הולכים ויוצרים בתחום הרפואה בארצות הברית מציאות ואווירה שספק אם רוב הרופאים, ובוודאי הצעירים, ישלימו עימן.
בחודשיים שבהם הוא ממלא את תפקידו, קנדי ביצע שינויים במערכת הבריאות שהשאירו בנושאים רבים עיי חורבות: מדענים בכירים שעסקו בפיתוח חיסונים פוטרו, מחלקות שעסקו בבטיחות של תרופות חוסלו והניסיון המצטבר שלהן נמחק. הממשל עומד להשתלט גם על הפעילות של מוסדות ותיקים כ־NIH, המוסד הלאומי לבריאות שמהווה מקור ראשי למחקר ולפיתוח תרופות, ו־FDA הממונה על רישוי תרופות ואמצעים רפואיים שונים. אפשר שבאופן אובייקטיבי מערכת הבריאות האמריקאית הייתה זקוקה לתיקונים ושינויים, אך הממשל נוהג כלפיה כעדר פילים בחנות חרסינה, וברור שבינתיים יביא הדבר לירידה כללית במערכת זו.
עם המציאות הזאת ישראל צריכה להתמודד בנחרצות מהולה בזהירות, ובהרבה שכל. הפוטנציאל להעלאת רופאים מארצות הברית גדל, ויש גורמים כמו “נפש בנפש” שפועלים בהצלחה יחסית לקידום המשימה, אך יכולותיהם מוגבלות, לא רק מבחינה כספית. יש נושאים חיוניים כהבטחת מקומות עבודה לפני שהרופאים מחליטים לעלות ארצה, סידור מקומות מגורים עבורם ועבור משפחותיהם ועוד, אבל האתגר המרכזי הוא מציאת מקורות לפירעון הלוואות הענק שהסטודנטים לרפואה בארצות הברית נטלו למימון לימודיהם.
מאידך, יש לדאוג ליצירת מנגנון בארצות הברית שיפעל להכשרת הקרקע למשימה הזאת, להכוונתה ולהפעלתה. לישראל ולארגונים יהודיים שונים יש ניסיון טוב מהעבר בעניינים אלה, בתחומים גלויים יותר וגלויים פחות. ברור שאין לנהוג כאן בדרכים שעלולות לגרום לנזקים. זוהי משימה לאומית ממדרגה עליונה. משרד הבריאות הוא מהבודדים שפועלים בהצלחה יחסית, אך מבצע בקנה מידה כזה, גדול גם עליו. מה שנדרש הוא מינוי פרויקטור לאומי בנושא. הצלחת הפרויקט אומנם לא תעלים את כל הבעיות בתחום הבריאות בישראל, אך לפחות בסוגיית המחסור ברופאים ייעשה צעד גדול לקראת פתרון.
