“אנחנו ערוכים לכל תרחיש", אומר יואל הר־אבן, סמנכ"ל האגף הבינלאומי ופיתוח משאבים במרכז הרפואי שיבא תל השומר, “ואנחנו תמיד נמצאים בתחושה שמשהו עומד לקרות".
מאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל, עם מתקפת חמאס ב־7 באוקטובר 2023, המוכנות של המרכז הרפואי שיבא אפשרה לטפל ביותר מ־2,000 פצועים, חיילים ואזרחים.
הר־אבן, ששירת בצה"ל 26 שנים, בין השאר כעוזר קצין רפואה ראשי, מדבר בריאיון על הלקחים שנלמדו במרכז הרפואי במהלך 15 החודשים האחרונים, וכן על פעילויות נוספות של המרכז.
למעלה מ־2,000 פצועי מלחמה טופלו בשיבא מאז תחילת המלחמה, ארבעה בלבד לא שרדו את פציעותיהם, סיפר הר־אבן, מדובר בשיעור הישרדות קרוב ל־100% שאין לו אח ורע בעולם.
“המספר הזה מדהים", הוא ציין, “וזו תוצאה של מאמץ משותף של גורמים רבים. זו לא רק המערכת האשפוזית – זה גם צוותי התגובה הראשונית של צה"ל שעוצרים את הדימום ומספקים מנות דם בשטח. אין עוד מקום בעולם שבו נותנים דם טרי בנקודת הפציעה. זה גם הודות לפינוי המהיר של יחידה 669 של צה"ל, שנוחתת בכל פינה בעזה או בלבנון, למרות הסיכונים, כדי להציל לוחמים ולפנותם למרכז הטראומה של שיבא, שם הם מקבלים טיפול בתוך פחות משעה. תוסיף לכך את הרפואה המצוינת של המנתחים והאחיות שלנו. זה מאמץ קבוצתי".
הפצועים האזרחיים הראשונים שהובאו לשיבא ב־7 וב־8 באוקטובר, מסביר הר־אבן, סבלו בעיקר מפציעות בידיים ובאצבעות, תוצאה של המאבק ההרואי להחזיק את דלתות הממ"דים מול מחבלי חמאס שירו עליהם מבחוץ ואף הפעילו מטענים. במקרים מסוימים פציעות אלו אף הוחמרו בשל העיכוב בפינוי לבתי החולים עקב הכאוס שהתחולל בשעות הראשונות של 7 באוקטובר.
הר־אבן ציין כי לפציעות של החיילים מהלחימה בעזה היו מאפיינים מעט שונים מאלו שרגילים לראות בעימותים צבאיים קונבנציונליים, שבהם משתתפים כוחות ארטילריה וטנקים זה מול זה. תנאי השטח בעזה חייבו לוחמה ברחובות צרים וצפופים בסביבה עירונית דחוסה. כתוצאה מכך, ראינו יותר פגיעות מהדף ומירי צלפים.
הלקחים שנלמדו
לדברי הר־אבן, אחד הדברים החשובים שלמדו מהניסיון בעימותים הצבאיים הקודמים, כמו מלחמת לבנון השנייה ב־2006 ומבצע צוק איתן ברצועת עזה ב־2014, הוא החשיבות הגדולה שיש לטיפול במרכיב הנפשי של הפצועים. “הבנו שאנו צריכים לטפל בבריאות הנפש של אותם חיילים פצועים מוקדם ככל האפשר. ברגע שהמסוקים נוחתים עם הפצועים, אנחנו שולחים פסיכיאטר שהוא חלק מהצוות הטיפולי שקולט את המטופל. אנחנו מתחילים את תהליך הריפוי הנפשי מיד, ולא מחכים כמה חודשים. המענה הנפשי הוא משהו שברור לנו שיהיה אתגר לאומי לשנים קדימה, ולכן הקמנו מערך ארצי של מרכזים לטיפול בטראומה נפשית. עשינו את זה בעזרת תמיכה מאוד נדיבה של ארגון ידידי צה"ל בארצות הברית, שהתגייסו למאמץ הזה בצורה מעוררת הערכה. הודות לתרומה שלהם ובשותפות עם ארגון נכי צה"ל, פתחנו מרכזי טיפול בסניפים של בית הלוחם ברחבי הארץ, ואנחנו מביאים את הטיפול המקצועי של מומחי שיבא – שהם מומחים בעלי שם עולמי בתחום הפוסט־טראומה, לכל קצוות המדינה, מצפון ועד דרום", אומר הר־אבן.
לקח נוסף שנלמד מהעימותים הקודמים הוא לאפשר לחיילים להודיע להוריהם בעצמם, ככל שזה מתאפשר, שהם נפצעו ונמצאים בבית החולים: “ההורים צריכים לשמוע את הקול של בנם או בתם מספרים להם מה קרה. הרבה יותר קל להורים לשמוע מהילד שלהם: ‘נפצעתי, אני עכשיו בשיבא, הולכים לנתח אותי, אבל אני בסדר', מאשר לקבל הודעה כזאת מאדם אחר".
בין הפצועים הרבים שהגיעו לשיבא ב־15 החודשים האחרונים היו לא מעט סיפורים מדהימים ומעוררי השראה. אחד הסיפורים שריגשו את הר־אבן במיוחד היה של חייל שנפצע אנושות בתקיפת רחפן בגבול הצפון, ולמרות מאבק הרואי על חייו, נפטר מפצעיו. באקט של אצילות נפש, משפחתו של החייל הזה הסכימה לתרום את איבריו כדי להציל חיים של אחרים. ריאותיו של החייל הזה הושתלו בגופו של חייל אחר, שריאותיו ניזוקו קשות לאחר שהטנק שלו נפגע. “זהו אחד המקרים הראשונים בעולם שבהם התקיימה תרומת איברים מצילת חיים מחייל אחד לחייל אחר בזמן שהמלחמה עוד מתנהלת", הוא סיפר.
מעבר למשימה המיידית של הצלת חיי הפצועים שפונו לשיבא, צוותי המרכז הרפואי סייעו לצוותי חיל הרפואה של צה"ל עוד לפני הכניסה הקרקעית לעזה, על ידי מתן הכשרות בפרוצדורות מצילות חיים. הכשרות אלה התקיימו גם במרכז הרפואי וגם בשטחי הכינוס הסמוכים לרצועת עזה באמצעות יחידת “מסר על גלגלים" – יחידות ניידות המציעות הדרכה נגישה מבוססת סימולציה לצוותים רפואיים – שהגיעה עד לשטח שבו שהו הכוחות רגע לפני תחילת התמרון הקרקעי.
שיבא שימש גם כמרכז חלוקה לציוד מציל חיים שהגיע מחו"ל. עובדים ארזו ופיזרו את הציוד ליחידות רפואיות של צה"ל, שאספו אותו מבית החולים. בנוסף, שלח בית החולים צוותים רפואיים לטפל במפונים מהדרום ומהצפון, שהועברו לבתי מלון בים המלח ובאילת.
אחד האתגרים המורכבים ביותר, אמר הר־אבן, היה ההיערכות לקליטת האזרחים שנחטפו ושהו בשבי בעזה ושוחררו – הן בעסקה והן במבצעי חילוץ צבאיים: “לא ידענו באיזה מצב הם יגיעו – הן פיזית והן נפשית – והיינו צריכים להיות מוכנים לגרוע מכל".
פעילות גלובלית
גם בעיצומה של המלחמה, שיבא המשיך במאמציו לייצר חיבורים בינלאומיים ברחבי העולם דרך תוכנית “שיבא גלובל", שמשתפת ידע וניסיון עם אנשי מקצוע רפואיים ומוסדות רפואיים בעולם, שולחת צוותי תגובה וסיוע לאזורי אסון ומסייעת למטופלים ממדינות זרות עם נסיבות רפואיות מורכבות.
בשנה האחרונה שלח שיבא צוותים רפואיים לאוקראינה, לאתיופיה ולאלבניה. בנוסף, שיבא הוא בית החולים הגדול ביותר בישראל העוסק בתיירות רפואית, ומטפל באלפי מטופלים מדי שנה מאירופה, מאמריקה הדרומית והצפונית ומאפריקה.
לצד התמיכה במדינות אחרות ובמטופלים מחו"ל, המרכז זכה גם לחיזוק משמעותי מחברי הקהילה היהודית ברחבי העולם, שהגיעו לישראל לבקר חיילים פצועים. הר־אבן התרגש במיוחד מהביקורים הללו. “לבקר בישראל כשהכל שקט זה דבר אחד, אבל להגיע לכאן תחת ירי טילים זו אחווה אמיתית. לעזוב משפחה בצפון אמריקה, קנדה, אוסטרליה ודרום אפריקה ולהגיע לישראל בזמן מלחמה רק כי אנו שייכים לאותו עם – זה משהו שאנו לא לוקחים כמובן מאליו. כשאני מדבר עם משלחות שמגיעות לבקר את החיילים, הם שואלים אותי מה להביא להם. אני תמיד אומר להם, ‘הם צריכים את האהבה והתמיכה שלכם, לא מתנות. מתנות יש להם מספיק, הם צריכים את הלבבות שלכם'. אני אומר להם שאם הם באמת רוצים לייצר קשר איתם, הם צריכים להביא מכתבים מילדים בבתי ספר יהודיים".
את המכתבים הללו, משתף הר־אבן, נוהגים החיילים הפצועים לשמור ולתלות על הקיר בחדר האשפוז שלהם: “קירות חדרי בית החולים מכוסים במכתבים הללו".
הר־אבן הדגיש את ההירתמות של המרכז הרפואי שיבא להעניק מענה מהיר לפצועי המלחמה, והוסיף כי בשיבא לא משתמשים במילה “לא". כל משפחה או חייל שרוצים להתפנות לשיבא מפינוי משני מבית חולים אחר יתקבלו בהקדם האפשרי ולא יידחו.
“קיבלנו החלטה כבר בתחילת המלחמה, שלא נדחה אף אחד, ולכן היינו חייבים להגדיל באופן משמעותי את מספר מיטות השיקום בבית החולים", מסביר הר־אבן.
70% מכלל פצועי צה"ל טופלו ועברו שיקום בשיבא, חלקם עדיין נמצאים בתהליך שיקומי. כדי לתת מענה לצורך הלאומי הגדול בשיקום, בית החולים שילש את מספר מיטות השיקום, כולל גיוס הצוותים הנדרשים.
הר־אבן ציין כי בבית החולים יש מאות מיטות חירום ממוגנות במרחב התת־קרקעי, שמאפשר לבית החולים לפעול באופן ממוגן תחת מתקפות טילים: “אנחנו מוכנים, הציוד קיים, ויש לנו מערכות חירום שיאפשרו לנו לפעול באופן עצמאי גם בתרחישי קיצון".
ייחודו של המרכז הרפואי שיבא הוא שכבר במקור הוא נוסד כבית חולים שיקומי, על ידי דוד בן־גוריון ביוני 1948: “שיבא בעצם מלווה את פצועי צה"ל לאורך כל מלחמות ישראל, וההיסטוריה של בית החולים שזורה בזו של המדינה".
במהלך השנים שיבא התעצם והתרחב לתחומי טיפול רבים ומגוונים, החל מבריאות הנפש ועד לרפואת ילדים, אך שורשיו נטועים בתחום השיקום. “צברנו ניסיון רב בשיקום חיילים לאורך כל מלחמות ישראל", אומר הר־אבן. “הייחוד שלנו טמון בשירותים המקיפים שאנו יכולים להציע לפצועים, מהטיפול המיידי ועד לשיקום, הכל במקום אחד ותוך שמירה על רצף טיפולי".
הר־אבן החמיא למערכת הבריאות הישראלית, שכוללת לדבריו בתי חולים מעולים רבים ומבוססת על הון אנושי איכותי וערכי: “אחת מהחוזקות של מערכת הבריאות הישראלית היא האנשים המדהימים שלה, שפעם אחר פעם מוכיחים את המחויבות והמסירות שלהם. לא פעם הם משאירים מאחור משפחות, תוך שהם יודעים שגם הבתים שלהם נמצאים תחת מתקפה. למרות זאת, הם ממשיכים להתייצב ולבצע את העבודה שהם הוכשרו לעשות – כי זהו התפקיד שלנו במלחמה".
הכתבה נכתבה בשיתוף עם המרכז הרפואי שיבא
