מאזינה שואלת: יש לי מקלט מתחת לבניין, אבל אני חוששת לצאת מהבית. הילדים שלי ממש דורשים ממני לרדת למקלט. אני בחרדה גדולה בשל המצב ורוצה לדעת איך למנוע מצב שבו אפול בדרך.
“בתחילה חשוב לי לציין שהפחד נורמלי. סטרס הוא מנגנון הגנה, ואם לא היינו מפחדים, לא היינו שורדים. אבל בו זמנית חשוב לי לציין שהילדים שלך צודקים – אין ספק שלהיכנס למרחב מוגן זה הדבר הבטוח ביותר. הדרך למנוע נפילות לא נעשית מהיום למחר – יש צורך לתרגל תרגילים של שיווי משקל. אגב, אם את מתניידת בעזרת מקל, זה בהחלט יכול להקל עלייך.
"אם את לא משתמשת במקל, וחושבת שהוא יכול לעזור, אז אפשר להיתמך ביד אחת בשכן או בבן משפחה, וביד השנייה במקל, ולרדת למקלט לאט־לאט. גם אם את גרה בקומה שלישית, יש מספיק זמן לרדת. כדי שתרגישי יותר בטוחה הייתי מציע לך לתרגל את זה: לבקש ממישהו בסביבתך לרדת איתך במדרגות למקלט. קחו איתכם שעון עם סטופר.
"תראו לאן אתם מגיעים בטווח של דקה וחצי – הטווח שנותנת האזעקה, אפילו אם אין התרעה על שיגורים. הביאי בחשבון שגם אם את גרה בקומה חמישית – בעצם זה שהצלחת לצאת לחדר המדרגות ולרדת בדקה וחצי שתי קומות, את כבר מוגנת הרבה יותר מאשר בבית. לאנשים מבוגרים עם בעיות מוטוריות ומורכבות בהליכה הייתי מציע אפילו לישון במקלט, כולל במקלט ציבורי, אם קיים. ככה הם לא ייאלצו לרוץ ולהיבהל. הדבר הכי חשוב הוא להיות במקום מוגן”.
מאזין שואל: אני מרגיש שמאז תחילת המלחמה כולם נכנסו לסטרס, ואני לא מבין על מה המהומה. כאילו פיתחתי סוג של אדישות לא מוסברת, כמעט אפתיות. מה דעתך?
“יותר טוב להיות בסטרס מאשר להיות שאנן ולהגיד ‘לי זה לא יקרה’, ואז לשבת בבית בלי מרחב מוגן או אפילו לצאת החוצה ולראות את היירוטים, שזו טיפשות. אם אתה לא עושה שום דבר כדי להגן על עצמך, אל תבוא בטענות אם חלילה יקרה לך משהו. צריך להביא בחשבון שהטילים שמשוגרים מאיראן הם בעלי הדף גדול. כלומר, גם אם אתה נמצא במרחק רב מאוד ממקום הנפילה אתה עלול להיפגע. פגיעת הדף יכולה להיות גם באיברים פנימיים, והיא מסוכנת מאוד. אנחנו בתקופה קשה, וחלקנו נמצאים בסוג של ניתוק, אפתיים, בתחושת ‘לי לא יקרה שום דבר’. במהלך תקופה כזו, כדורי הרגעה אינם מילה גסה. אפשר לבקש מרשם לתרופת הרגעה מרופא המשפחה גם בהודעה, בזום, או בשיחת טלפון. למעשה, אנשים שהם אפתיים בתקופות כאלה הרבה פעמים חווים סוג של דיכאון, ובדיכאון צריך לטפל”.
מאזינה שואלת: אני בת 78, ומאז שהחלה המלחמה עם איראן אני פשוט לא מוצאת שקט נפשי. אני בחרדה מתמשכת, שלא עוזבת אותי, וממש מרגישה רע. מה אתה מציע לעשות?
“קודם כל אני מציע שתמצאי דרכים להעסיק את עצמך. תשתדלי לא להיות לבד, לא לראות חדשות, צפי בסרטים מצחיקים, תאכלי בוטנים, בננות, דברים שמרגיעים את הנשמה ואת הנפש. אם זה לא עוזר – אני מציע לקחת טיפול שיצליח להקל עלייך. יש אנשים שיעדיפו להשתמש בתרופות הרגעה, יש כאלה שהשימוש בטיפות רסקיו עוזר להם, ויש כאלה שצריכים טיפולים טבעיים אחרים, כמו קלמנרבין. בבית מרקחת אפשר לרכוש כדורים צמחיים להרגעה, והייתי לוקח אותם כדי להקל בימים מורכבים אלה”.
שיחות אלו אינן מהוות המלצה רפואית אישית. תמיד יש להתייעץ ולהיבדק על ידי רופא המשפחה או רופא מומחה. רפי קרסו הוא פרופסור למדעי המוח ומערכת העצבים מאוניברסיטת בר־אילן, MD, לשעבר מנהל המחלקה הנוירולוגית ומרפאת הכאב במרכז הרפואי הלל יפה בחדרה
מתוך תוכניתו של פרופ' רפי קרסו, בכל יום שישי ב־13:00 ב־103FM
