ישיבת מליאת הכנסת, בירושלים, 11 ביוני 2024. (צילום: יונתן סינדל/פלאש90)
טובה הרצל, לשעבר שגרירת ישראל במדינות הבלטיות, מניחה שמי שיחליף את ראש הממשלה הנוכחי, בנימין נתניהו, הוא אלו שיצוצו להקים מפלגת ימין חדשה.
היא כנראה מבססת זאת על כך שהשמאל של ישראל מת כמסמר דלת כבר למעלה משלושה עשורים. משלא עמדה ברף 3.25% מהקולות הנדרשים על מנת להישאר מפלגה בת קיימא, מפלגת השמאל של מרצ שעתה והגיעה המשיכה לאבד את עניין הציבור כאשר יותר ויותר קולות עברו ימינה לאורך השנים.
לדבריהם, זה נובע מאופיים ה"מסורתי" של רוב הישראלים, שלמרות שאינם דתיים גלויים, עדיין שומרים חגים, שבת ומנהגים ומסורות של העם היהודי. בקיצור, הם לא אנטי-אלוהים, חילונים קשים, שהאידיאולוגיות שלהם פנו לפתרונות הומניסטיים הנוטים לאמץ את הדעות האנטי-משפחתיות או המרקסיסטיות הפופולריות של היום.
מה שהם כן דוחים הוא גישה כבדה שמשתמשת בכפייה ובחובה מחייבת לנוהג דתי. למרות שהם עשויים לבחור להישאר בבית בשבת, הם גם בסדר אם אחרים מחליטים לנסוע לים, להשאיר את המינימרקטים שלהם פתוחים או לעבוד בתפקיד אחר. עבורם, חופש הבחירה הוא הנכס החשוב ביותר שהם מקווים לשמר – דבר שהקואליציה הממשלתית הנוכחית לא הייתה מוכנה לקדם.
בהקשר זה, השמות המוצעים לעמוד בראש מפלגת ימין חדשה כוללים: ראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט, ראש המוסד לשעבר, יוסי כהן וחברי הכנסת אביגדור ליברמן וגדעון סער. הפנייה של אנשים אלו היא גישתם המתונה יותר לממשל, ובמקרה של ליברמן, סירובו העקבי לעבוד לצד החרדים, הבלתי נכנעים ואינם מוכנים להתפשר.
הרצל, בה מאמר שכותרתו "זכות חדשה?" אומר כי "לציבור מגיע לדעת מה הימין הטרי הזה מציע" לגבי שורה שלמה של נושאים שנמצאים במרכז הדיון הציבורי שלנו. יותר מזה, אולי, ימין חדש צריך להציע אלטרנטיבה אחרת לישראלים – כזו שהיא אטרקטיבית כי היא מאפשרת חופש אבל, יחד עם זאת, כזו שלא תתפשר על ביטחוננו או על התרחבות והתפתחות עתידית כאומה. .
לכן, מתוך מחשבה על מטרות אלו, ברצוני להציע "רשימת משאלות" כיצד ניתן ליישם ולשלב את האידיאלים הללו בצורה הטובה ביותר בחברה הישראלית, באופן שישפיע לטובה על כלל האוכלוסייה של כמעט 10 מיליון.
מלכתחילה, ישראל, היא שטיח מגוון ורב-תרבותי של אמונות, רעיונות, אורחות חיים ותרבויות. זה, בשום אופן, לא מונוליט או גוש אחד שמתאים לכולם. כתוצאה מכך, ההבדלים הללו חייבים להילקח איכשהו בחשבון בכל הנוגע לחוקים, ממשל וחירויות של אזרחיה.
חשוב לציין שרוב הישראלים תומכים בשמירה על צביונה היהודי של המדינה, המתגלם במילות ההמנון הלאומי "התקווה", המבטאים את "תקווה בת אלפיים שנה להיות עם חופשי במדינה שלנו". ארץ." עם זאת, הגשמת החלום נתפסת כדברים רבים בעיני אנשים רבים.
אז הנה רשימת המשאלות:
1. תוך שמירה ושמירה על האופי היהודי הזה, החירות חייבת להיות חלק בלתי נפרד מהחוויה הזו. לא כולם יבחרו באותה דרך. חלקם יהיו יותר שומרי מצוות וחלקם פחות, אבל זו חייבת להישאר בחירה אינדיבידואלית, כי כל דבר אחר יהיה כוח הכפייה שנדחה על הסף כאשר מספר ניסיונות לחוקק מצוות הובסו.
2. בכל הנוגע לארץ ולגבולות ישראל, חייב להיות קונצנזוס, המבוסס על כבוד הדדי ושיתוף פעולה עם שכנינו, בעלי בריתנו והעם שלנו שיש להם הכי הרבה מה להרוויח או להפסיד בכמה שטח שנותר או נוסף. ההיסטוריה האחרונה הראתה לנו שהפחתת שטחים למען שלום לא עובדת כלל. אנו עשויים להאמין שהנחלה התנ"כית שלנו גדולה בהרבה ממסת האדמה שאנו מחזיקים כעת, אבל עלינו לשאול אם זה נבון לתפוס אותה באופן שרירותי, ובאיזה מחיר זה יהיה.
3. כעת, לאחר שנושא השירות הצבאי לחרדים נעשה לחוק, חייב להיות רצון פוליטי לאכוף אותו, ללא יוצא מן הכלל, כי אי בהירות רק תעכיר את המים ותחזיר אותנו לעמדה ה"תקועה" שנקטה. 76 שנים לשנות.
4. זכות חדשה חייבת לחבק את כל היהודים מכל הסוגים – גם אלה שהתבוללו באמצעות נישואי תערובת או שדחו את הביטוי של היום ליהדות רבנית ומאמינים במשהו אחר. כי תנאים וקריטריונים חיצוניים מסוימים אינם יכולים לקבוע את מוצאו האתני של האדם – עובדה שאינה משתנה על ידי בחירותיו הדתיות. יש לאמץ מדיניות של דלת פתוחה, שתעביר את המסר שחוק השבות יכובד, בניגוד לאופן שבו הוא זוכה להתעלמות בוטה במשך כל כך הרבה שנים על ידי פקידים מוטים שקיבלו את פקודותיהם מהמנהיגים החרדים.
5. לימין חדש צריך להיות גם האומץ והעמוד השדרה לעמוד מול המגמות החברתיות המתגנבות בהתמדה המאיימות לשעבד אותנו לתקינות הפוליטית, שבה אי שותפות למבנים חברתיים או אידיאולוגיות מסוימות נתפסת כקנאות או פוביה כלפי אחרים. . מצוות, כמו חודש הגאווה, לא חייבות להיות מחייבות מחשש להשלכות, כי אם כן, במה זה שונה מהכפייה האורתודוקסית שעשתה כמיטב יכולתה לאלץ את כולם לציית למותג שלהם? שום דבר לא יהפוך לעולם למעקה השלישי של ביקורת שאין לגעת בו, כי הכל נתון לבדיקה, דין וחשבון לויכוח – לפחות בחברה חופשית באמת.
6. במקרה שמפלגת ימין חדשה תצליח לגייס את מירב המנדטים, על מנת להטיל עליה משימה להרכיב קואליציה ממשלתית, עליה לשאוף לבחור, מבין שאר המפלגות הקטנות יותר, בבעלי קול סביר, שהם מחויב לפשרה, לעקרונות החירות ולהתאחד יחד לטובת כולם.
לישראלים יש כישרון לזהות אופי אמיתי, אותנטי ומוצק. לא לוקח להם הרבה זמן להבין מי הם הפוליטיקאים תאבי הכוח, מכיוון שהטקטיקות המניפולטיביות הברורות שלהם הן מתנה מתה. נמאס לנו מהעדפות, גירודים לאחור, ביצוע עסקאות מושחתות וניסיון להפוך אוכלוסיה מגוונת למכונה צייתנית ורובוטית שעושה את מה שאומרים לה.
אולי, רשימת המשאלות הזו קצת אידיאליסטית, אבל היא הטובה ביותר שבפוליטיקה יכולה להיות אם היו מעורבים אנשים ישרים, ישרים ובלתי מושחתים. ודרך אגב, אם ישראל אמורה להיות "אור לגויים", האם מנהיגיה לא צריכים להיות המקור הבהיר ביותר של האור הזה?
