בפיליפינים, המילה הטגלוגית "פאמאלו" מתייחסת לענישה גופנית של ילדים.
אמצעי אלים זה לענישה ביתית, הכוללת בדרך כלל הכאת ילד ביד או באמצעות חפצים ביתיים, נחשבת כצורה יעילה של משמעת.
מחקרים רבים, לעומת זאת, הראו כי ענישה פיזית היא גם לא יעילה וגם מזיקה, במקום זאת מעוררת כאב, עצב, פחד, כעס וטראומה. זה יכול לגרום לחוסר רגישות לילדים לאלימות ולפגוע ביחסים במשפחה, על פי ארגון הבריאות העולמי (WHO).
למרות גישות הורות חיוביות שמקודמות על ידי הממשלה וארגוני זכויות הילד ברחבי המדינה, ומחויבות משנת 2012 לקהילה הבינלאומית לאסור ענישה גופנית, הנוהג של פמאמלו נמשך במשקי בית בפיליפינים.
לפי נתוני קרן הילדים של האו"ם (UNICEF), כ-20 מיליון, או 59% מתוך 33.4 מיליון ילדים בגילאי שנה עד 14, חוו צורה אלימה של משמעת בפיליפינים בחודש האחרון. בעולם, אחת מכל ארבע אמהות ומטפלות ראשוניות רואה בענישה פיזית "הכרחי כדי לגדל ולחנך ילדים כראוי". יוניסף נמצא.
בדרך כלל, במשק בית פיליפיני, אמהות מטפלות בילדיהן. אמהות רבות עצמן חוו אלימות בילדותן, בעוד שקושי כלכלי, בעיות נפשיות ואלימות במשפחה עלולים להוות אתגרים להורות. תמיכה והדרכת הורים חשובות אפוא לילדים, וכך גם יצירת בית בטוח הממלא תפקיד מכריע בהתפתחות הילד ואשר אמור להוות מפלט ראשון מכל צורה של אלימות.
מאמר הצילום שלי עבור פרוייקט צילום בטוח מנוהל על ידי סוכנות הנוער העולמית התפתחות חסרת מנוחההוא חלק מא קמפיין עולמי וכנס שרים לשים קץ לאלימות נגד ילדים. הוא מוצג בכנס, שמתקיים בבוגטה, קולומביה ב-7 וב-8 בנובמבר, כחלק מ-10 מאמרים של צעירים מרחבי העולם שחקרו מה המשמעות של "בטוח" לילדים בקהילות שונות.
בפיליפינים, בחרתי להסתכל על המשמעות של "בטוח" דרך הנושאים של פמאמלו ובית. החיבור שלי נועד להבין כיצד קהילות מקומיות יכולות לטפח משקי בית בטוחים.
תושבי ברנגאי הגונוי, העיר טאגיג, הם האזורים הצפופים ביותר בעיר כמעט 900,000תיעדתי שלוש אמהות שעוסקות בשיחה פתוחה על מסורת הפאמאלו. מאמר הצילום שלי בוחן את החוויה של כל אמא עם פמאמלו, את הנכונות שלה לשבור את המעגל ואת החיפוש שלה אחר גישה חיובית יותר להורות.
*השמות שונו במאמר תמונה זה
