הוא היה בן 19, סטודנט להנדסת תוכנה, ונעקר מביתו בניסיון לשרוד במרכז עזה. הוא היה במרחק של כמה ימים מיום הולדתו ה-20.
שבן אל דאלו לא יצליח. הוא נאבק במשך חודשים כדי לקבל עזרה למשפחתו, והקליט סרטונים המתארים את מצוקתה של משפחתו ואת חייהן תחת הפצצות של ישראל. אבל הוא לא הצליח להשיג מספיק כסף כדי להוציא את משפחתו מעזה.
העולם סוף סוף שם לב לשבן כשהרגעים האחרונים שלו צולמו השבוע. הוא היה מחובר לטפטוף IV נשרף בחיים יחד עם אמו לאחר שכוחות ישראליים הפציצו את מתחם בית החולים חללי אל-אקצא בדיר אל-בלח בשעות המוקדמות של יום שני.
בסרטונים שהקליט שבן בשבועות ובחודשים שלפני מותו הוא מספר על מציאות החיים בעזה, תחושה מוקדמת של הזוועה שאיתה התמודד בסוף חייו הקצרים.
"אין כאן מקום בטוח בעזה", אומר שבן בסרטון אחד, מדבר לתוך מצלמת טלפון מהאוהל המאולתר שבו התגורר מאז שנמלט מביתו.
בסרטון אחר, שבן מדבר על הקשיים במציאת מזון "מכיוון שהכיבוש הישראלי הצליח להפריד את אזור האמצע משאר עזה והאנשים כאן נאבקים (לספק) את הצרכים הבסיסיים שלהם".
הוא גם צילם את עצמו תורם דם בבית החולים חללי אל-אקצא, אשר ישראל כבר הפציצה כמה פעמים בשנה האחרונה לפני ההפצצה שהרגה אותו. "ראינו כל כך הרבה פציעות, ילדים רבים זקוקים מאוד לדם", אמר שבן. "כל מה שאנחנו דורשים זה הפסקת אש ושהטרגדיה הזו תסתיים".
בחלק מהסרטונים ביקש שבן תרומות כדי לסייע למשפחתו להתפנות למצרים.
"165 ימים של רצח עם מתמשך נגדנו", אמר באחד. "חמישה חודשים גרנו באוהל."
"אני מטפל במשפחה שלי, כי אני המבוגר ביותר", אמר באחר, והוסיף כי הוריו, שתי אחיותיו ושני אחיו נעקרו חמש פעמים לפני שמצאו מקלט בשטח בית החולים. "הדבר היחיד בינינו לבין הטמפרטורות הקפואות הוא האוהל הזה שבנו בעצמנו".
"האש פשוט בלעה הכל"
אוהלים ששימשו למקלט בבית החולים הפכו למעשה לארונות קבורה ביום שני, כאשר הוא הוצת על ידי פצצות ישראליות, ולכדו את שבן וקרוביו בלהבות.
אביו, אחמד אל-דאלו, שנכווה קשות, אמר לאל-ג'זירה כי השפעת השביתה דחפה אותו אל מחוץ לאוהל, שם הבין מהר מאוד שהאש בלעה את ילדיו. הוא הצליח להציל שניים מהם.
"אחרי זה, האש פשוט בלעה הכל. לא יכולתי להציל אף אחד", אמר. "עשיתי מה שיכולתי".
אחמד אמר שבן קיווה ללמוד בחו"ל כדי להיות רופא, אבל הוא רצה להשאיר את בנו קרוב יותר לבית. "עכשיו, הלוואי שהייתי שולח אותו", אמר.
שבן היה ילד שקדן ששנן את כל הקוראן. אפילו בזמן המלחמה הוא היה מוציא את המחשב הנייד שלו כדי ללמוד, הוסיף אביו.
"הוא הכי אהב את אמא שלו", אמר אחמד. "עכשיו, הוא נרצח בזרועותיה. קברנו אותם אחד בחיבוק של זה”.
הפיגוע שגרם למותם של שבן וקרוביו קרע מחנה מאולתר שהקימו עקורים בחצר בית החולים, ופצעו לפחות 40.
"הסתכלתי החוצה וראיתי להבות טורפות את האוהלים שלידנו", סיפרה מאדי, אם לשישה ילדים בת 37, לאל-ג'זירה מהשרידים החרוכים של האוהל שלה. "בעלי ואני נשאנו את הילדים ורצנו לעבר בניין החירום".
"אנשים – נשים, גברים וילדים – ברחו מהאש המתפשטת בצרחות", הוסיפה. "חלקם עדיין בערו, גופותיהם עלו באש בזמן שהם רצו".
'לאן אנחנו אמורים ללכת?'
כמו משפחת אל-דאלו, רבים מאלה שביקשו מקלט בבית החולים נעקרו פעמים רבות.
"לאן אנחנו אמורים ללכת?" אמרה מאדי. "כמעט חורף. האם אין מי שיעצור את השואה הזו נגדנו?"
הפיגוע בבית החולים הגיע בזמן שישראל ממשיכה להסלים את התקפותיה על עזה. ימים ספורים קודם לכן, שביתה נוספת בבית ספר הפכה למקלט בג'בליה, הרג לפחות 28 בני אדם. תמונות מחרידות של השריפה בבית החולים אל-אקצא שהרגה את שבן זכו לנזיפה נדירה מצד פקידים אמריקאים.
"התמונות והסרטון של מה שנראה כאזרחים עקורים שנשרפים בחיים בעקבות תקיפה אווירית ישראלית מטרידות מאוד והבהרנו את דאגותינו לממשלת ישראל", אמר דובר ממשל ביידן בהצהרה ביום שני. "לישראל יש אחריות לעשות יותר כדי למנוע נפגעים אזרחים – ומה שקרה כאן מחריד, גם אם חמאס פעל ליד בית החולים בניסיון להשתמש באזרחים כמגן אנושי".
ישראל הטילה את האשמה הזו באופן קבוע עם מעט ראיות.
התוצאה הסופית של ההפצצה הישראלית הייתה השריפה שהרסה את משפחת אל-דאלו.
"אנחנו אנשים שרק מבקשים שלום וחופש", אמר אחמד לאל-ג'זירה, מתאבל על בנו ואשתו. "אנחנו רוצים זכויות בסיסיות, שום דבר אחר. שה' ישמור על המדכאים שלנו".
