שורדי השבי מורן סטלה ינאי וקית' סגל נאמו במחנה ההשמדה מיידנק, במסגרת המשלחת של ההסתדרות הציונית העולמית למצעד החיים בפולין: משלחת "השבעה באוקטובר" של ההסתדרות הציונית העולמית למצעד החיים בפולין שמציין 80 שנה לשחרור אושוויץ ביום הזיכרון לשואה ולגבורה.
המשלחת יצאה ביוזמת יו"ר ההסתדרות הציונית העולמית יעקב חגואל וקרן מנומדין בראשות המייסד והנשיא חיים טייב, בהשתתפות חטופים ששוחררו משבי חמאס, משפחות חטופים חללים שחזרו לקבורה בארץ, פצועי צה"ל וראשי רשויות. במסגרת המסע, הגיעו חברי המשלחת למחנה ההשמדה מיידנק, ערכו סיור וקיימו טקס מרגש ובו נשאו דברים גם קית' סיגל ומורן סטלה ינאי, ששבו משבי החמאס.
כחלק מנאומה, מורן סטלה ינאי אמרה: לאחר מאמץ ארוך של בריחה אני עומדת כאן היום במחנה השמדה מיידנק ואני רואה את הקו של העצים שנראה למרחקים. אני לכודה באמצע שדה תפוחי אדמה בלי שום דבר נראה באופק באותו קו עצים שחשבתי שאם רק אגיע אליו אולי אצליח לשרוד ולברוח. אני חושבת על אותם יהודים שניסו לברוח מהמחנה הזה רק כדי להגיע לאותו קו עצים ואולי להיטמע בתוך היער הגדול ולהינצל".
מדבריו של שורדת השבי מורן סטלה ינאי במחנה ההשמדה מאידנק (צילום :עומרי סגן )
עוד הוסיפה: "הקשר שלי לשואה, לנושא השואה, לא התחיל רק במסע הזה. אני חוקרת את זה מאז שאני ילד קטנה. משהו בי נמשך להבין, ללמוד, לזכור, אבל לא רק את העובדות, את האנשים את מה שנשבר דווקא אחרי שעברתי חוויה טראומתית בעצמי".
"המקום הזה, הרגע הזה, מקבל משמעות אחרת לגמרי" אמרה. "אני מוצאת את עצמי חושבת בלי סוף איך ייתכן שכזה דבר קרה, ואיך אנחנו כחברה לא יכולים להרשות לזה לקרות שוב. לא לנו ולא לאף עם בשום מקום בעולם".
גם קית' סיגל נאם במחנה ההשמדה: "זכות גדולה להיות איתכם כאן. לפני קצת יותר מחודשיים חזרתי לארץ למשפחתי אחרי 484 יום בשבי החמאס. מאז שחזרתי אני משתדל לעשות מה שאני יכול כדי לעזור במאמץ להשיב את כל 59 החטופים למשפחות ולחברים שלהם. כשקראתי את המילים של חווקה, הרגשתי שהיא מתארת תחושות שגם אני חווה והרגשתי צורך להקריא אותן כאן".
חווקה פולמן רבן הייתה חברה בתנועת דרור בפולין היא הייתה מחברי הארגון היהודי הלוחם בו ושימשה בו כקשרית. אלו המילים שהיא הקריאה בעצרת בבית לוחמי הגטאות בשנת 1988: "כאשר הסתיימה מלחמת העולם השנייה, לאלו מאיתנו ששרדו היה חופש קשה ומכאיב. אובדן הכול, המשפחה, החברים, מיליוני היהודים, הורגש בעוצמה אכזרית. לחזור לחיים ולהתחיל הכול מחדש נראה כבלתי אפשרי כמעט".
"עזרה לנו האמונה והתקווה שהעולם החדש יהיה אחר" אמרה. "שבארץ שלנו, בישראל, החברה תהיה צודקת, מוסרית, טהורה, שבה ישמר צלם אדם בכל התנאים ובכל המצבים. חלמנו על שלום, סוף סוף שלום, היו געגועים לזה והיה החלום".
