דאקה, בנגלדש – הכל התחיל במילה אחת: "ראזאקר".
בבנגלדש, "ראזאקר" הוא מונח פוגעני ביותר. משמעות המילה היא מתנדבים אך היא מתייחסת לאלה שתמכו במבצע הצבא הפקיסטני לדיכוי מלחמת השחרור של בנגלדש ב-1971 והואשמו בפשעים מתועבים.
ראש הממשלה שייח חסינה, בן 76, שהתפטר וברח מהארץ במסוק צבאי ביום שני, על רקע תסיסה נרחבת, ידועה בכך שהיא משתמשת במונח זה כדי לתייג כל מי שנתפסה כאיום או מתנגד במהלך שלה יותר מאשר 15 שנים בשלטון.
בתו של האב המייסד של המדינה והנשיא לשעבר שייח' מוג'יבור רחמן, חסינה הייתה מנהיגה של התקוממות פרו-דמוקרטית שהפילה את השליט הצבאי והנשיא דאז חוסיין מוחמד ארשאד מהשלטון ב-1990.
חסינה הפכה לראשונה לראש ממשלה לאחר שמפלגת ליגת האוואמי שלה זכתה בבחירות ב-1996. היא עלתה שוב לשלטון ב-2009, ועזרה להשיג צמיחה כלכלית מרשימה, תוך שהיא הפכה ליותר אוטוקרטית, תוך פגיעה חופש ביטוי, התנגדות והתנגדות בבנגלדש, מדינה של 170 מיליון תושבים והשמינית באוכלוסייתה בעולם.
כהונתה של חסינה כראש הממשל הוותיק ביותר בבנגלדש התאפיינה בשימוש בכוחות הביטחון, לרבות הצבא הפרה-צבאי הידוע לשמצה של גדוד הפעולה המהירה, שבו היא הואשמה בשימוש כדי לחטוף ואף להרוג חברי אופוזיציה ומתנגדים, ולכאורה חבל על בחירות.
אפילו מערכת המשפט, מוסד דו-מפלגתי ברובו, נפגעה במהלך כהונתה על פי המבקרים, ואילצה שופט עליון לברוח מהארץ לאחר שהתנגד לה בפסק דין.
אחר כך הייתה התקשורת המיינסטרים, שבה, אומרים המבקרים, חסינה שלטה כדי ליצור ולשמור על נרטיב נגד מתנגדיה. רוב כלי התקשורת המיינסטרים בבנגלדש הם בבעלות עסקים עם קשרים לליגת האוואמי.
השליטה בתקשורת אפשרה לחסינה לתאר את תומכיה כיורשים הלגיטימיים למורשת עצמאותה של המדינה והישגיה, תוך הצגת מתנגדים וחברי אופוזיציה מהמפלגה הלאומית של בנגלדש וג'מאת-א-אסלאמי (האסיפה האסלאמית בבנגלדש) כשרידים שֶׁל פלגים בוגדניים ו"קיצוניים"..
ראש ממשלה לשעבר ומנהיג אופוזיציה מרכזי בגום חלדה זיע נכלא ב-2018 באשמת שחיתות, בעוד שדמות מובילה בג'מאת-א-איסלמי הוצאה להורג ב-2016.
עם זאת, חסינה ביצעה טעות קריטית כשתייגה את הסטודנטים שהפגינו למען רפורמות במכסת העבודה כ"רזאקאר", ובכך חצתה את רוביקון.
תגובה כבדה מעוררת אש
במהלך מסיבת עיתונאים ב-14 ביולי, נשאלה חסינה על ידי כתב על מחאת הסטודנטים נגד מכסות העבודה שנמשכה כבר יותר משבוע.
בתגובה העיר חסינה בביטול, "אם הנכדים של לוחמי החופש לא יקבלו הטבות (מכסה), מי יקבל? הנכדים של רזאקרים?"
הערותיה הציתו מחאות כמעט מיד. סטודנטים חשו שדבריה ביטלו באופן בלתי הוגן את מאמציהם לטפל ב"בלתי הוגן" מערכת מכסות במשרות ממשלתיות, ששמרו כ-30 אחוז מהמשרות לצאצאי לוחמי החופש של תנועת השחרור ב-1971.
הסטודנטים החלו להפגין תוך שעות, צעדו דרך הקמפוס של אוניברסיטת דאקה, קראו סיסמה פרובוקטיבית: "מי אתה? אני ראזאקר."
תגובתה של חסינה הייתה כבדה, שכללה את אגף הסטודנטים של מפלגתה, ליגת צ'הטרה בנגלדש (BCL) והמשטרה כדי לדכא את ההפגנות. זה הוביל ליום של אלימות ב-16 ביולי, שהביא שישה הרוגים.
במהלך ארבעת הימים הבאים, יותר מ-200 אנשים מתו רובם המכריע של סטודנטים ואזרחים רגיליםבזמן שהמשטרה וחמושים של BCL ירו אש חיה.
במקום לגנות את האלימות, חסינה התמקדה בנזק לרכוש ממשלתי, כמו רכבת מטרו ובנייני טלוויזיה בבעלות המדינה.
זה רק עורר את זעמם של התלמידים, שדרשו בתחילה א רשימה של תשע נקודות של רפורמותלרבות התנצלותו הבלתי מותנית של חסינה והדחתו של השר לענייני פנים, אסדוזמאן חאן, וכן שרים נוספים.
דרישות המפגינים התאחדו בסופו של דבר לכדי זעקה אחת: התפטרותה של חסינה.
עלייתה של חסינה לשלטון
חסינה, שנולדה ב-1947 במה שהיה בעבר מזרח פקיסטן, הייתה פעילה פוליטית מגיל צעיר. אביה, שייח' מוג'יבור רחמן, המכונה "אבי האומה", הוביל את בנגלדש לעצמאות מפקיסטן ב-1971 והפך לנשיא הראשון שלה.
באותה תקופה חסינה כבר עשתה לעצמה שם כמנהיגת סטודנטים בולטת באוניברסיטת דאקה. ההתנקשות באביה וברוב בני משפחתה במהלך הפיכה צבאית ב-1975 הותירה אותה ואת אחותה הצעירה כשורדות היחידות, שכן היו אז בחו"ל.
לאחר שבילתה תקופה בגלות בהודו, חזרה חסינה לבנגלדש ב-1981 ולקחה לידיה את הנהגת ליגת האוואמי, המפלגה שהקים אביה.
היא מילאה תפקיד מכריע בארגון הפגנות פרו-דמוקרטיות נגד הממשל הצבאי של הגנרל חוסיין מוחמד ארשאד, שזכתה במהירות לבולטות לאומית.
חסינה הפך לראשונה לראש הממשלה ב-1996, וזכתה להכרה על הבטחת הסכם שיתוף מים עם הודו והסכם שלום עם קבוצות לוחמים שבטיות בדרום מזרח בנגלדש.
עם זאת, הממשל שלה התמודד עם ביקורת על שחיתות לכאורה ונתפס לטובה כלפי הודו, מה שהוביל לאיבוד כוחה לבעל בריתה לשעבר שהפך ליריבה, בגום חאלדה זיא.
בשנת 2008, חסינה נבחר מחדש לראשות הממשלה בניצחון סוחף ובעקבות כך הוביל את הממשלה ל-16 השנים הבאות.
לאורך כהונתה הממושכת, התאפיין הממשל של חסינה במעצרים פוליטיים נרחבים ובהתעללות חמורה, כגון היעלמות כפויה ו רציחות ללא משפט.
מורשת נגועה
רזאול קארים רוני, עורך המגזין ג'ובאן, אמר לאל-ג'זירה, "היא הייתה צריכה להישפט על הפשעים האלה נגד האנושות. חסינה שלטה באמצעות פחד, מיישמת חוקי דיכוי והשתמשה בכוחות הביטחון שלה כדי לבצע את הזוועות הללו".
לפי ארגון Human Rights Watch, מאז החלה כהונתו של שייח חסינה ב-2009, כוחות הביטחון היו מעורבים ביותר מ- 600 היעלמויות בכפייה.
בין ינואר 2015 לדצמבר 2020, לפחות 755 אנשים שתוארו כ"מיליטנטים" או "טרוריסטים" על ידי כוחות הביטחון נהרגו ב-143 קרב יריות לכאורה ברחבי המדינה, לפי דיווח אחר של HRW.
רוני הוסיף: "מאות אלפי אנשים נאלצו לעזוב את בתיהם ולחיות במחבוא במשך שנים, שכן חסינה השתמשה בכוחות משטרה כדי להטריד אותם באופן חוקי ולאפשר סחיטה".
האנליסט הפוליטי זאהד אור רחמן אמר לאל-ג'זירה כי הנזק המשמעותי ביותר שהסינה גרמה למדינה הוא שחיתות במוסדות מפתח כמו מערכת המשפט, ועדת הבחירות, התקשורת ואכיפת החוק. הוא ציין כי השבת המוסדות הללו תהיה תהליך ממושך.
חסינה אמרה בעבר שהיא פוגעת בשחיתות, אך המבקרים אמרו שאין ראיות לכך שהממשלה אי פעם הייתה רצינית בטיפול בנושא.
יתר על כן, חסינה הכתימה את מורשת מלחמת השחרור של בנגלדש על ידי עיוות הנרטיב שלה.
"הסטודנטים המפגינים כל כך כעסו על כך שחסינה תייג אותם כ'רזאקאר', שהם החלו להשתמש במונח עצמם כצורה של מחאה נגד הטקטיקות המפלגות שלה למען רווח פוליטי", אמר רחמן.
"בסופו של דבר, זה תרם לנפילתה".
