א תחקיר של הניו יורק טיימס מצא כי ישראל, בשבועות שלאחר התקפת חמאס ב-7 באוקטובר, ערערה קשות את מערכת המיגון שלה כדי להקל על הפגיעה בעזה, והשתמשה בשיטות פגומות כדי למצוא מטרות ולהעריך את הסיכון לאזרחים.
הצבא הישראלי הודה בשינויים בכללי ההתקשרות שלו, אך אמר שהם נעשו בהקשר של איום צבאי חסר תקדים ותמיד עמדו בחוקי המלחמה.
הנה כמה מהדברים העיקריים מהחקירה.
העלאת סף הפגיעה באזרחים למתקפת מנע
בעימותים קודמים עם חמאס, קצינים ישראלים הורשו בדרך כלל לסכן רק פחות מ-10 אזרחים בתקיפה נתונה. במקרים רבים הגבול היה חמש, או אפילו אפס.
בתחילת המלחמה הזו, הצבא הישראלי העלה את הרף הזה ל-20, לפני שהפחית אותו בהקשרים מסוימים חודש לאחר מכן. גם שביתות שעלולות לפגוע ביותר מ-100 אזרחים יתאפשרו על בסיס כל מקרה לגופו.
רשימה מורחבת של יעדים
ישראל הגדילה באופן ניכר את מספר המטרות הצבאיות שהיא ביקשה לפגוע באופן יזום. קצינים יכלו כעת לרדוף לא רק אחר המאגר הקטן יותר של מפקדי חמאס בכירים, מחסני נשק ומשגרי רקטות שהיו במוקד הקמפיינים הקודמים, אלא גם אחרי אלפי לוחמים בדרגים נמוכים, כמו גם אלה המעורבים בעקיפין בעניינים צבאיים.
הסירו את המגבלות על כמה אזרחים עלולים להיות בסכנה בכל יום
ההנהגה הצבאית הורתה לזמן קצר שכוחותיה יכולים להסתכן במצטבר בהרג של עד 500 אזרחים ביום במתקפות מתוכננות מראש. יומיים לאחר מכן, אפילו מגבלה זו הוסרה, מה שאיפשר לקצינים לנהל כמה שביתות שנראו כחוקיות.
פגע מהר מדי כדי לבדוק את כל המטרות כראוי
קצב מסע ההפצצות היה אחד האינטנסיביים בלוחמה של המאה ה-21, שלדברי הקצינים הקשה הרבה יותר על בדיקת מטרות כראוי. ישראל הפילה או ירתה כמעט 30,000 אמצעי לחימה לתוך עזה בשבעת השבועות הראשונים, לפחות פי 30 יותר ממה שהקואליציה בראשות ארה"ב ירתה בשבעת השבועות הראשונים של מסע ההפצצות שלה נגד דאעש.
השתמשו בהערכת סיכונים פשטנית
ישראל השתמשה לעתים קרובות במודל סטטיסטי פשטני כדי להעריך את הסיכון לפגיעה באזרחים: היא העריכה באופן קבוע את מספר האזרחים בבניין שבו האמינו כי מטרה מסתתרת על ידי שימוש בנוסחה המבוססת בעיקר על רמת השימוש בסלולר בשכונה שמסביב.
הפיל פצצות גדולות ולא מדויקות
במלחמות קודמות, חיל האוויר היה משתמש לעתים קרובות ב"דפיקת גג", תחמושת קטנה יותר כדי לתת לאזרחים זמן לברוח מהתקפה קרובה. מהיום הראשון של מלחמה זו, ישראל צמצמה באופן משמעותי את השימוש בדפיקות גג. הצבא גם השתמש לפעמים ב"פצצות מטומטמות" פחות מדויקות, כמו גם בפצצות של 2,000 פאונד.
השתמש בבינה מלאכותית כדי להציע מטרות
ישראל השתמשה לראשונה במערכת בינה מלאכותית באופן נרחב. זה עזר לקצינים לנתח ולחתום על יעדים בצורה אקספוננציאלית מהר יותר, והגדיל את מספר המטרות שהקצינים יכלו להציע בכל יום.
שביתות מעוכבות
פעמים רבות חלפו שעות בין קצין שבדק מטרה לבין כניסת חיל האוויר לתקיפה בו. פירוש הדבר היה כי שביתות נשענו לעתים קרובות על מודיעין מיושן.
