התה, שראשיתו במאה השלישית לספירה על פי תיעוד רפואי של הרופא והכירורג הסיני הוא טו, עבר מסע מרתק מחצר הקיסרות הסינית אל העולם כולו. בתקופת שושלת טאנג הוא הפך למשקה פנאי פופולרי, והתפשט תחילה למדינות מזרח אסיה השכנות. במאה ה-16, הודות לסוחרים וכמרים פורטוגלים, התה הגיע לאירופה, וכעבור מאה שנים כבר היה למשקה מועדף על הבריטים, שהחלו לגדל אותו בהיקף נרחב בהודו הבריטית.
סוגי התה מתחלקים לפי שיטות עיבוד שונות, וכוללים תה לבן, שחור, אדום, צהוב, צמחים, מעורבב ומותסס. לכל אחד מהם תכונות ייחודיות ותועלות בריאותיות, כפי שפורסם באתר Money Control. התה הירוק, למשל, עשיר בנוגדי חמצון שנלחמים ברדיקלים חופשיים ומפחיתים דלקות. הוא גם מגביר חילוף חומרים ושורף שומנים, מה שהופך אותו לפופולרי בניהול משקל. השילוב של קפאין ותיאנין משפר ריכוז, מצב רוח ותפקוד קוגניטיבי, ונוגדי החמצון שבו נקשרו להפחתת הסיכון לסוגי סרטן שונים, כולל סרטן השד, הערמונית והמעי הגס.
התה השחור, העשיר בקפאין, מציע יתרונות בריאותיים משלו, במיוחד לבריאות הלב והעיכול. הפלבונואידים שבו מפחיתים את הסיכון למחלות לב, בעוד תרכובות הפוליפנולים מעודדות את צמיחת החיידקים המועילים במעיים. בקטגוריית התה הצמחי, הקמומיל ידוע בתכונותיו המרגיעות ומסייע בהפחתת מתח ושיפור העיכול, בעוד תה נענע מועיל להקלה בכאבי ראש וגודש בסינוסים.
תה המאצ'ה, שהוא למעשה תה ירוק בצורת אבקה, מציע גרסה מרוכזת יותר של יתרונות התה הירוק. היות שצורכים את העלה כולו, עוצמת החומרים המועילים גבוהה במיוחד. הוא ידוע ביכולתו להאיץ חילוף חומרים ולסייע בשריפת שומנים, מה שהופך אותו ליעיל בשליטה במשקל.
לבסוף, תה הזנגביל משמש בעיקר להקלה על בעיות עיכול, בחילות ונפיחות. תכונותיו האנטי-דלקתיות החזקות מסייעות בהפחתת כאבי שרירים והקלה בתסמיני דלקת מפרקים. בזכות תכונותיו האנטי-בקטריאליות והאנטי-ויראליות, הוא מחזק את המערכת החיסונית ומשמש כטיפול יעיל במניעת הצטננויות. שילוב היתרונות הזה הופך את תה הזנגביל לבחירה פופולרית הן לבריאות מערכת העיכול והן לתמיכה במערכת החיסון.
