מאות פלסטינים יצאו ביום ראשון לרחובות ברחבי עזה, צפרו צופרי מכוניות והריעו כדי לחגוג את תחילת הפסקת האש בין ישראל לחמאס.
אנשים אחרים שברחו דרומה אספו כל חפצים שהיו ברשותם ופנו צפונה למסעות המיוחלים חזרה לבתיהם – או כל מה שנשאר מהם. רבים חיכו במתח לחדשות על מה שקרה לשכונות הישנות שלהם מהקרובים והשכנים הראשונים שהגיעו הביתה.
ריאד אל-גרבלי, בן 64, אמר שהוא בקושי ישן כשהוא ומשפחתו חיכו לראות אם הפסקת האש תיכנס לתוקף כמתוכנן. הוא בילה את בוקר יום ראשון בצפייה בשעון והאזנה להפגזות ארטילריות ספורדיות ולירי מהדהדים מגבולותיה המזרחיים של העיר – בתקווה שהם לא מאותתים על פגיעה בשלום המיוחל.
"כל הנשים כאן בכו כל הלילה," אמר מר אל-גרבלי, קולו נשבר.
בעיר עזה, אנשי צוותי הגנה אזרחית פלסטינית – שביצעו פעולות חילוץ בתגובה לתקיפות ישראליות כמעט יומיומיות במהלך המלחמה – זרמו לרחובות כדי לחגוג וטיפסו על גבי אמבולנסים כדי להניף דגלי פלסטין.
בדיר אל בלח, עיר במרכז עזה, מכוניות צפרו ומוזיקה רועשת נשמעה מבתי קפה.
עבור רבים, הרגע היה גדוש ברגשות סותרים: הייתה השמחה הצרופה שההפצצות ושפיכות הדמים עלולים סוף סוף – סוף סוף – להסתיים. אבל הייתה גם תחושה עצומה של אובדן כתוצאה מסכסוך שהרס את השטח ואת אוכלוסייתו.
אנשים רבים אמרו שהם נחושים להתחיל להחזיר את החיים שהם הכירו פעם למרות כמות ההרס העצומה ברחבי המובלעת.
"השמחה שבחזרה הביתה היא סוחפת, אבל היא מהולה בעצב", אמר אהד אל-עוקה, בן 52.
פועל בניין מהעיר עזה בצפון, מר אל-עוקה סיפר כי הוא בילה את רוב השנה האחרונה באוהל ברחובות עיר במרכז עזה, דיר אל-בלח. הוא תכנן לחזור ביום ראשון לביתו, שלדעתו ניזוק חלקית אך עדיין עומד.
אבל גם אם משפחתו תוכל לתקן חדר בודד ולגור בו, זה יספיק לעת עתה, הוא אמר: "נבנה מחדש ונתקן דברים צעד אחר צעד ולבסוף נשיג קצת שקט נפשי".
עבור אחרים, הנחישות לבנות מחדש חיים שהופרעו כתוצאה ממלחמה הוענפה על ידי הצער והכאב שנבנו במשך 15 חודשי סכסוך.
"אני לא יכולה לומר שאני שמחה על ההפוגה הזו", אמרה סוהיילה דוואס, בת 55 אם לשמונה ילדים שנעקרה למרכז עזה מבית לאהיה שבצפון. "מה נשאר לנו אחרי הכל – אחרי ההפסדים האינסופיים, ההרס, הכאב?"
גב' דוואס אמרה שכמה מקרובי משפחתה נהרגו בהתקפות אוויריות ישראליות. ביתה נהרס ברובו, היא אמרה, והיא קיוותה למצוא כמה תזכורות לחיים שהיו למשפחתה בעבר בהריסות – אולי באלבומי תמונות – כשהיא תחזור הביתה.
היא אמרה שהיא מתאבלת על יותר ממה שאבד. היא הוסיפה כי היא גם מתאבלת על כל מה שעדיין לאבד – עתיד ילדיה והקשיים שללא ספק יגדירו את הפרק הבא בעזה כשאנשים מנסים לשקם את חייהם.
"בילינו את כל חיינו בבניית בתים לילדים שלנו, ועכשיו, איבדנו כל כך הרבה", אמרה גב' דוואס. אבל, "אני אסיר תודה על כך שלשורדים תהיה כעת סיכוי לשקט מסוים."
