לציון הרגע, כמה אנשים חילקו ממתקים. כמה הבזיקו שלטי ניצחון על צלמים חולפים. קבוצה של נערים קטנים הובילה פזמון חגיגי. "ימין או שמאל, הצפון הכי טוב", הם שרו. "לצפון אנחנו הולכים!"
היו כל כך הרבה אנשים שניסו לעזוב עד שקשה היה ללכת דרך העיר המרכזית דיר אל בלח, מוקד לעקורים בעזה. משפחה אחר משפחה הורידה אוהלים וארזה חפצים לתוך שקיות ניילון. חלק מהאנשים הניפו מיכלי דלק על גבם. איש אחד קיבע גלגלים לקופסת פלסטיק, והפך אותה לעגלה מאולתרת עבור התינוק שלו.
תוך כדי הליכה, הם דמיינו את הצהלה של התאחדות עם קרובי משפחה שהתעלמו מהוראות הפינוי הישראליות ונשארו צפונה בתחילת המלחמה.
"הדבר הראשון שאעשה זה לחבק את אמא שלי במקלט שלה", אנואר אבו הינדי, בן 41, עקרת בית בצפון עם כמה ילדים. "הרגשות שלנו נמצאים בכל מקום."
אבל בתוך האופוריה, היו כמה הערות של זהירות ותסכול. בתור התחלה, האנשים שיצאו צפונה במכונית, לאורך הכביש הפנימי, נתקלו בפקקים ארוכים; קבלני אבטחה פרטיים ביצעו סינון כלי רכב לכיוון צפון, והאטו מכוניות עד לזחילה.
ורבים חששו ממה שמחכה להם בבואם. צפון עזה הפך לשממה, בעקבות תקיפות אוויריות אינטנסיביות של ישראל והריסת הצבא של עשרות מבנים, שרבים מהם הוסיפו במלכודות ובחומרי נפץ על ידי חמאס. בחודשים האחרונים, קרבות עזים בין ישראל לחמאס, שנמשכו עד תחילת הפסקת האש החודש, גרמו לנזק נרחב במיוחד מצפון לעיר עזה.
רבים מאלה שחזרו ביום שני לא ידעו אם בתיהם עדיין עומדים.
"תודה לאל ששרדנו את המלחמה הזו", אמר שורוק אל-קור, בן 27, בוגר משפטים שחוזר לעיר עזה. אבל, היא אמרה, "לא משנה איפה אנחנו מוצאים מחסה, בין אם פה או שם, זה עדיין חיים באוהלים, מוקפים בהרס ועצב".
