על שולחנות ושולחנות כתיבה מבתי ספר שהפכו מקלטים, עמדו רוכלים מימי המלחמה ברחוב, מכרו בגדים משומשים, פורמולות לתינוקות, קופסאות שימורים ואת המנה הנדירה של עוגיות תוצרת בית.
במקרים מסוימים, חבילות סיוע שלמות – עדיין מעוטרות בדגלי המדינות התורמות שלהן ונועדו לחלוקה בחינם – נערמו על מדרכות ונמכרו במחירים שמעטים יכלו להרשות לעצמם.
עיסאם חמודה, בן 51, עמד ליד ההצעה המסחרית הזעומה שלו: מערך שימורים של ירקות ושעועית מקרטון סיוע שקיבלה משפחתו.
"רוב הסחורות שנמצאות בשווקים מסומנות בתווית 'לא למכירה'", אמר.
לפני שמלחמת ישראל-חמאס הרסה את כלכלת עזה, הוא היה מורה לנהיגה. כעת, מר חמודה מפרנס את משפחתו בת שמונה נפשות בדרך היחידה שהוא יכול – על ידי מכירה חוזרת של חלק מסיוע המזון שהם מקבלים מדי כמה שבועות.
"פעם קיבלתי ארבעה קילו תמרים מיובשים ומכרתי קילו ב-8 שקלים", אמר בהתייחסו למטבע הישראלי שעומד על כ-2 דולר.
בשבעת החודשים שחלפו מאז החלה ישראל להפציץ את עזה והטילה מצור בתגובה לפיגוע בראשות חמאס ב-7 באוקטובר, כלכלת המובלעת נמחצה. אנשים נאלצו לברוח מבתיהם ומעבודתם. שווקים, מפעלים ותשתיות הופצצו והשטחו. אדמות חקלאיות נחרכו על ידי תקיפות אוויריות או נכבשו על ידי כוחות ישראליים.
במקומו קמה כלכלת מלחמה. זהו שוק הישרדות המתמקד ביסודות: מזון, מחסה וכסף.
סיוע הומניטרי שכותרתו "לא למכירה חוזרת" ופריטים שנשדדו מגיעים לשווקים מאולתרים. אנשים יכולים להרוויח כמה דולרים ביום בפינוי עקורים על גבם של משאיות ועגלות חמורים, בעוד שאחרים חופרים שירותים או מייצרים אוהלים מיריעות פלסטיק ומעץ שנציל.
בהתחשב במשבר ההומניטרי הגובר והייאוש העמוק, העמידה בתור היא כעת עבודה במשרה מלאה, בין אם באתרי חלוקת סיוע, במעט המאפיות הפתוחות, או בקומץ הכספומטים או חנויות המרת הון.
זוהי "כלכלת קיום", אמר ראג'ה חאלידי, כלכלן פלסטיני שבסיסו בגדה המערבית הכבושה בידי ישראל.
"זה לא כמו כל מלחמה שראינו בעבר, שבה אזור מסוים ממוקד ואזורים אחרים פחות נוגעים והם יכולים לחזור במהירות לתנאים כלכליים", אמר. "מחודש 1, המשק הוצא מפעילות".
בשנים שלפני המלחמה החלה הכלכלה בעזה – גם תחת מצור חונק אווירי, יבשתי וימי שהטילו ישראל ומצרים – להשתפר, לדברי כלכלנים ואנשי עסקים עזה. מלונות ומסעדות לצד החוף נפתחו. יותר פלסטינים קיבלו אישורים לעבוד בישראל והרוויחו משכורות טובות.
כל הרווחים האלה – ועוד – אבדו.
רוב הפלסטינים בעזה מתמודדים כעת עם עוני ברמות מרובות, מעבר למחסור בהכנסה וכולל גישה מוגבלת לשירותי בריאות, חינוך ודיור, על פי דו"ח שפורסם לאחרונה בנק עולמי, האיחוד האירופי והאו"ם. כ-74% מהאנשים מובטלים, נכתב בדו"ח. לפני המלחמה, שיעור האבטלה, למרות שהוא גבוה בסטנדרטים רבים, עמד על 45%.
הזעזוע לכלכלת עזה הוא אחד הגדולים בהיסטוריה האחרונה, נכתב בדו"ח. התוצר המקומי הגולמי של עזה ירד ב-86% ברבעון האחרון של 2023.
משרד ההגנה הישראלי אמר שהתקיפות שלו על עזה לא נועדו להשפיל את כלכלת המובלעת והן מכוונות ל"תשתית טרור" של חמאס.
הכלכלה מונעת כעת במידה רבה על ידי ההיצע המוגבל והביקוש הנואש לסיוע. לפני המלחמה נכנסו לרצועת עזה מדי יום כ-500 משאיות שהובילו סיוע הומניטרי, דלק וסחורות מסחריות.
לאחר תחילת המלחמה והוטלו הגבלות ישראליות חדשות, המספר הזה ירד משמעותית, ל-113 ביום בממוצע, אם כי הוא גדל באופן מתון בחודשים האחרונים. גם עם השיפורים, זה הרבה מתחת למה שסוכנויות הסיוע אומרים שצריך כדי להאכיל את העזתים.
כעת, זרימת הסיוע והסחורות כמעט ונפסקה, בעקבות המתקפה של ישראל על העיר רפיח שבדרום המדינה וסגירה כמעט מוחלטת של שני מעברי גבול מרכזיים.
הרעב מתפשט ברחבי המובלעת, במה שכינו ארגוני זכויות אדם וסיוע נשק של הרעבה מצד ישראל. ישראל הכחישה את ההאשמות.
על רקע הסכסוך, הכאוס וההפקרות, המחירים זינקו. מאז פלישת רפיח, הסחורה בשוק התייקרה עוד יותר. ועבור מאות אלפי פלסטינים שנמלטו מהמתקפה של ישראל, התחבורה הרחק מהתקיפות האוויריות עולה מאות דולרים.
עוד לפני שהמצב ברפיח הידרדר, משלוחי הסיוע היו לא עקביים וכאוטיים בגלל ההגבלות הצבאיות הישראליות, מה שהביא לייאוש ולאפשרות לכנופיות חמושות או ליחידים לבזוז, לדברי התושבים.
"עזרת המזון מושלכת או מובאת ונגנבת על ידי אנשים חמושים כמו כנופיות", אמרה מג'דה אבו אישה, 49, אם ל-10.
בזמן שניסתה לקבל סיוע, היא אמרה שבנה ואחיינה נורו ונפצעו על ידי חיילים ישראלים. הם לא הצליחו לקבל שום סיוע.
"המנצח בקרב הזה הוא החמוש שיכול לקבל מה שהוא רוצה מהסיוע", אמרה גב' אבו עישה. "כל מי שאינו חמוש או חזק מספיק כדי להילחם ולדחוף פנימה הולך הביתה בידיים ריקות".
הצבא הישראלי אמר כי "לעולם לא יכוון בכוונה לשיירות סיוע ועובדים". היא הוסיפה כי היא תמשיך להתמודד עם איומים "תוך כדי כך שתמשיך להפחית את הפגיעה באזרחים".
ללא משלוחי סיוע מספקים, על התושבים לפנות לשווקים המאולתרים. סחורה שם יכולה להימכר עבור מה שהמוכרים יבחרו. המחירים לרוב עוקבים אחר ההסלמות של הסכסוך.
סוכר נמכר לאחרונה בשווקי רפיח ב-7 שקלים – פחות מ-2 דולר. ואז למחרת ירה חמאס יותר מתריסר רקטות לעבר כוחות ישראליים סמוך למעבר הגבול כרם שלום בין עזה לישראל, מה שהוביל לסגירתו. בשעות שלאחר מכן המחיר עלה ל-25 שקלים. למחרת ירד מחיר הסוכר ל-20 שקלים.
"אותו פריט יכול להימכר במחירים שונים באותו שוק", אמרה סבאח אבו גאנם, 25, אם לאחד וגולשת לשעבר. "כשהמשטרה תהיה שם, סוחרים ימכרו דברים במחירים שהמשטרה מחליטה. כשהמשטרה עוזבת המחירים עולים מיד".
תושבים אומרים כי פקידים ומשרדים הקשורים לממשלת חמאס נמצאים בתפקיד מסוים, במיוחד בדרום.
בעוד שחלק מהעזתים אומרים שהמשטרה ניסתה לאלץ מרוויחי מלחמה למכור סחורות במחירים אינפלציוניים, אחרים האשימו את חמאס בהנאה מסיוע שנגזל.
מר חמודה אמר כי הסיוע שקיבלה משפחתו מדי פעם הגיע מהמשרד לפיתוח חברתי המנוהל על ידי חמאס, המפקח על תוכניות הרווחה.
לדבריו, לרוב חסרים כמה פריטים בחבילות – במיוחד מזונות כמו סוכר, תמרים או שמן בישול. פעמים אחרות, הוא אמר, הם קיבלו רק כמה ירקות משומרים בשקיות ניילון שחורות. פריטי המזון שנעלמים מחבילות הסיוע מגיעים בסופו של דבר לשווקים הנמכרים במחירים גבוהים, אמר.
סגן ראש לשכת התקשורת הממשלתית של חמאס, איסמעאל ת'אבטה, אמר כי המשרד קיבל כרבע מהסיוע שהוכנס לעזה, שאותו הוא מחלק. "ההאשמות על כך שהממשלה בעזה גונבת סיוע הן שקריות ובלתי נכונות לחלוטין", אמר.
ביזת הסיוע מתבצעת על ידי מספר קטן של אנשים שנאלצו לייאוש על ידי ישראל, אמר מר ת'ובטה. הוא אמר שממשלת חמאס ניסתה להדוף ביזה כזו, אך המשטרה ואנשי הביטחון שלה היו מטרה לתקיפות אוויריות ישראליות.
הצבא הישראלי אמר כי הוא תקף שוטרים ומפקדים, כמו גם תחנות וכלי רכב, בזמן שהוא מנסה "לפרק את היכולות הצבאיות והמנהליות של חמאס".
עם היעלמותן של רוב המשרות, אנשים מצאו דרכים חדשות להרוויח כמה דולרים, מכיוון שהמלחמה הולידה צרכים חדשים.
רבים מתושבי עזה העקורים מתגוררים באוהלים, ולכן יצירת מקלטים וחדרי שירותים זמניים הפכה לתעשיית קוטג'ים.
אוהלים עשויים מיריעות פלסטיק דק וקרשים מעץ יכולים להימכר במעל 3,000 שקלים, או 800 דולר, אמרו תושבי העיר רפיח. אחרים לא מסוגלים לשלם, אחרים ריכזו בעצמם את האוהלים שלהם מיריעות ועץ שהצילו אותם.
"קניתי את הכיסויים האלה במחיר יקר", אמר מר חמודה, בהתייחסו ליריעות בהן השתמש לייצור המחסה של משפחתו. "קנינו שירותים יד שנייה ב-250 שקלים ושילמנו 50 שקלים לאינסטלטור שהתקין".
העלות, לדבריו, הייתה יותר מפי שניים ממה שהייתה לפני המלחמה.
אפילו קבלת גישה לכסף משלו כדי לשלם על המחירים המנופחים של המלחמה אפשרה לחלקם לנצל את המשבר.
כספומטים מעטים עדיין פועלים ברחבי עזה, ואלה שפועלים צפופים בדרך כלל באנשים שמנסים להוציא את כספם. לעתים קרובות, מישהו חמוש משגיח על כספומט, גובה תשלום על השימוש בו. מחליפי כספים מציעים לאנשים גישה לכספם שלהם בתמורה לעמלות גבוהות.
"יכולתי לקבל את המשכורת שלי רק מכמה אנשים שלקחו אחוז של 17 מסכום הכסף הכולל", אמר עקרמי אוסאמה אל-נימס, אב לשבעה עקורים מדרום, שהוא עובד מדינה.
הוא ניסה מספר פעמים להשיג שקית קמח ממשאיות סיוע – למרות הסיכון של ירי על ידי חיילים ישראלים, לדבריו – כדי להימנע מהצורך לקנות אותה מהשוק השחור. אבל מעולם לא הייתה לו הצלחה.
"המשכורת שלי הייתה מכסה אותנו לחודש שלם של אוכל וצרכים בסיסיים אחרים", אמר. "עכשיו המשכורת שלי אפילו לא קונה חצי שקית קמח."
אבו בכר באשיר, אהרון בוקסרמן ו איאד אבוהווילה תרם דיווח.
