כבולים, עצורים במשך שבועות ובסופו של דבר גורשו, שני תיירים גרמנים שניסו להיכנס לארצות הברית סבכו לאחרונה במערכת שהגיבה לדחיפה של הנשיא טראמפ להגביל בחדות את הכניסה ולגירוש אנשים בהמוניהם.
המקרים של ג'סיקה ברשה, שנערכה במשך 46 יום, ולוקאס סיאלף, שהוחזקה במשך 16, ודיווחים על הטיפול המחוספס שלהם על ידי קציני ההגירה, תפסו כותרות בגרמניה כסימן למה שנתפס בצד הלא נכון במדיניות ההגירה של הבית הלבן יכול להיות עבור מטיילים אירופאים.
תיירים מרוב מדינות אירופה, כולל גרמניה, נהנים בדרך כלל על נסיעות ללא ויזה לארצות הברית עד 90 יום. אולם מר סיאלף וגב 'ברשה נעצרו, בנפרד, במעבר גבול סן יסידרו בין סן דייגו לטיג'ואנה, אמרו כי נשללים מהם כניסה ונשלחים למרכז מעצר צפוף, על פי חשבונותיהם ואלה של חבריהם.
מר סיאלף אמר שנשלל ממנו מתרגם והתקשה להבין מה קורה לו. חבריה של גב 'ברשה אמרו שהיא הוחזקה בבידוד במשך תשעה ימים. לפי חשבונותיהם, שניהם הוטסו בחזרה לגרמניה ללא הבנה ברורה מדוע הם נעצרו מלכתחילה.
"לפעמים אני פשוט מתעורר כי יש לי סיוטים של המצב הזה ומה שקרה," אמר מר סיאלף, 25, בראיון. "ואני פשוט מנסה לצאת לטיולים ולהירגע."
משפחתו של תייר מבריטניה, בקי בורק, 28, אומרת שהיא נערכה יותר משבועיים במדינת וושינגטון, נקלעה באופן דומה למערכת אך לא בטוחה מדוע.
הגירה ואכיפת מכס בארה"ב, המכונה ICE, לא הגיבו ביום חמישי לבקשות להגיב על מקרים שלהם.
גב 'ברשה נעצרה בגבול ב- 25 בינואר, על פי קמפיין לגיוס כספים מקוון שהחברים הוקמו לובי לשחרורה. היא נסעה על מערכת אלקטרונית להרשאת נסיעותאו אסטה, העומדים לרשות תיירים ממדינות שאינן זקוקות לצורך ויזה כדי לנסוע לארצות הברית אך עדיין נדרשים להכריז על מטרת ביקורם. היא אמרה לעיתון הגרמני בילד כי סיימה את ההרשאה ותכננה להיכנס לארצות הברית לאחר שבילתה שבוע בטיחואנה.
בגבול, גורמים רשמיים סימנו סוגיות בתיעוד שלה, על פי העתירה המקוונת.
לא ניתן היה להגיע לראיון לגב 'ברשה, אמנית קעקועים בת 29, לראיון. אבל ניקיטה לופינג, חברה שדיברה איתה, אמרה בראיון שלדעתה גורמים רשמיים ראו את ציוד הקעקוע במזוודות של גב 'ברשה וייתכן שהגיעה למסקנה שהיא מתכננת לעבוד בארצות הברית, תוך הפרת תנאי הכניסה ללא ויזה.
היא נשלחה למרכז המעצר אוטיי מסה בסן דייגו. הרשויות אמרו לה שהיא תיעצר במשך "כמה ימים", על פי מגייס הכספים המקוון, אולם "מה שלאחר מכן היה רצף אירועים מדאיג: לאחר שנשללה מכניסתו, ברשה הוצב בבידוד במשך תשעה ימים."
היא נותרה במרכז יותר משישה שבועות, אמרו חברים, המקרה שלה ככל הנראה הפסיד בציון אכיפת גבולות.
"רק העובדה העצומה של לא לדעת מה קורה הניעה אותה מטורפת," אמרה גב 'לופינג. "היא בקושי יכלה לישון כל הזמן שהיא הייתה שם. היא הייתה קמה בלילה בוכה. "
גב 'ברשה חזרה לגרמניה ביום רביעי.
"היא תזדקק לכמה ימים כדי להתאושש אבל היא רוצה לדבר כשהיא ניזונה וישנה וכנראה בכתה קצת בזרועותיה של אמה," אמרה גב 'לופינג.
מר סיאלף אמר שהוא נסע לארצות הברית ב- 27 בינואר כדי לראות את בן זוגו, לנון טיילר, פסיכולוג אמריקאי המתגורר בלאס וגאס. שלושה שבועות לאחר מכן נסעו לטיחואנה לטיפול רפואי בכלבו של ד"ר טיילר, אך כאשר ניסו לחזור ב -18 בפברואר, הם לא עברו את מחסום הגבול.
הוא אמר שהוא נאבק לשמוע את קצין בקרת הגבול שואל אותו, ונתן תשובה מבולבלת. הוא וד"ר טיילר אמרו כי הקצינים שאלו על מקום מגוריו, והציעו שהוא חי באופן לא חוקי בארצות הברית, לא רק ביקרו, ואז נלקח לחקירה.
לאחר שמר סיאלף נדבק לחדר חקירות, לדבריו, נדחו בקשותיו החוזרות ונשנות למתרגם גרמני. לדבריו, הדיווח הכתוב על חקירתו לא שיקף במדויק את מה שאמר, או אפילו את השאלות שנשאל.
"אמרתי, אני לא גר כאן, ואני צריך לחזור לגרמניה לפני 90 הימים, והם אפילו לא הקשיבו לי," אמר מר סיאלף.
לאחר יותר משעה של תשאול, הוא נשלל מכניסתו מחדש לארה"ב והיה כבול לספסל יחד עם מטיילים אחרים.
בחוץ אמר ד"ר טיילר בראיון שהיא גם מנסה להשיג תשובות מפקידים. בתגובה, היא אמרה, הם חיפשו במכוניתה, וכשהיא העלתה התנגדויות, שני קציני קרח מגושמים עצרו אותה ולקחו אותה לחדר נפרד, שם הייתה נתונים לחיפוש גוף משפיל.
"בפעם הראשונה בחיי, אני באזיקים," אמרה. "כשהם נכנסים לי לבניין, הם מסובבים את זרועותיי."
לאחר חיפוש הגוף, גם היא הייתה כבולה לספסל תקופה לפני ששוחררה, היא אמרה, ושאלה שוב ושוב, "מדוע אני נעצר? האם זה חוקי? אתה יכול לעשות זאת לאזרח ארצות הברית? "
היא הצליחה הצצה למר סיאלף כשהוא מובל לשירותים, וזו הייתה הפעם האחרונה שהיא ראתה אותו באופן אישי. ד"ר טיילר החלה כעת טענה אזרחית על מעצרתה, אמרה עורכת הדין שלה.
"זרקתי את זרועותיי סביבו ושנינו היו לנו דמעות בעיניים," אמר ד"ר טיילר בראיון. "ואמרתי, אני הולך לקבל עורך דין. אני הולך להוציא אותך, אני מבטיח לך. "
מר סיאלף נערך בעמדת הגבול במשך יומיים נוספים, ישן על ספסל תחת שמיכת מילאר, ואז הועבר למרכז המעצר אוטיי מסה. במשך שבועיים שם, הוא אמר, הוא שיתף תא עם שמונה אנשים אחרים, וחיכה בתורים ארוכים לחמם את האוכל שלו בתנור המיקרוגל האחד המשותף ליותר מ -120 איש.
הוא אמר שהדרך היחידה שניתנה לו לתקשר עם סוכני הקרח שהוקצו למקרה שלו הייתה באמצעות מחשב טאבלט המשותף בין אסירים – אך הוא לא ידע מי היו אותם סוכנים.
"שאלתי כל כך הרבה אנשים אם הם יודעים מיהו קצין הקרח שלי," אמר בראיון. "אני אפילו לא יודע מי זה היה בסוף."
ד"ר טיילר התקשרה לרשויות ההגירה מדי יום, היא שכרה עורכי דין שקראו להם גם הם, היא נתנה ראיונות בתקשורת חדשות והיא פנתה שוב ושוב לקונסוליה גרמנית. בסופו של דבר, בשבוע שעבר, הותר למר סיאלף גירוש מרצון, בטיסה שעלתה לו 2,744 דולר.
"עורך הדין שלי אמר להפריע להם עד שהם שחררו אותו," אמר ד"ר טיילר. "וזה מה שלוקאס ואני עשינו. פשוט עשינו את עצמנו למטרד. "
