עם בחירתו של המועמד הרפורמיסטי מסעוד פז'קיאן לנשיא, איראן עשויה לראות ריכוך של מדיניות החוץ האבסולוטיסטית שלה ואף הזדמנות לפתיחה דיפלומטית חדשה, אומרים גורמים ומומחים בהווה ובעבר.
למר פז'קיאן, קרדיולוג, חבר פרלמנט ושר הבריאות לשעבר, יש מעט ניסיון ישיר במדיניות חוץ. אבל הוא התחייב להעצים את הדיפלומטים המובחרים והגלובליסטים ביותר באיראן לנהל את סדר היום הזר שלו, מה שמעלה תקוות ליחסים חמים יותר עם המערב.
מר פז'קיאן "מייצג עמדה פרגמטית יותר ועמדה פחות מתעמתת כלפי החוץ והפנים", אמר דניס ב' רוס, ששימש כעוזרו מיוחד של הנשיא ברק אובמה והוא מנהל משא ומתן ותיק במזרח התיכון.
ובכל זאת, ציין מר רוס, המנהיג העליון של איראן, האייתוללה עלי חמינאי, "יעשה הרבה כדי להגביל" את סדר היום הבינלאומי של מר פז'קיאן.
רוב סמכויותיו של הנשיא האיראני מוגבלות לנושאים פנימיים. זה מר חמינאי, כפקיד הפוליטי והדתי העליון במדינה, שמקבל את כל החלטות המדיניות העיקריות, במיוחד בענייני חוץ ותוכנית הגרעין של איראן.
המעצמה המובילה האחרת במערכת האיראנית, חיל משמרות המהפכה האסלאמית, מפקחת על כל העניינים הצבאיים של איראן. משמרות המהפכה והמנהיג העליון נמצאים בקשר הדוק, והם מחליטים מתי וכיצד להשתמש בכוח צבאי, אם בשחרור שלוחיו בעיראק, בסוריה, בלבנון ובתימן, ובין אם באיום על ישראל.
מדיניות החוץ של איראן הלכה וגדלה בשנים האחרונות, אומרים דיפלומטים ואנליסטים, ומגמה זו עשויה בהחלט להימשך תחת מר פז'קיאן. זה כולל גיבוש בריתות עם מדינות אוטוריטריות אחרות – כפי שעשתה איראן על ידי חימוש רוסיה במזל"טים וטילים כדי לתקוף את אוקראינה – והצגה של עצמה כמעצמה שיש להתחשב בה, הן במזרח התיכון והן במערב, למרות הטלטלה המקומית וכלכלת המכתש שלה. .
"של איראן ציר התנגדות הצליח להפליא עד כדי כך שקשה לראות מדוע מישהו יבקש לשבש מדיניות שאפשרה לטהרן להקרין כוח במידה מסוימת של פטור מעונש", ריי טאקיה, מומחה לאיראן במועצה ליחסי חוץ. כתב בניתוח כשהבחירות התקרבו.
מעורבות עם העולם
המקום שבו לנשיא עשויה להיות ההשפעה הגדולה ביותר בעולם, אומרים אנליסטים, הוא בעיצוב האופן שבו המדיניות של איראן נתפסת ברחבי העולם, בעיקר באמצעות הדיפלומטים שהוא בוחר. מבחינה זו, הניגוד בין מר פז'קיאן למתמודד הבכיר שלו, האולטרה-שמרני האנטי-מערבי סעיד ג'לילי, הוא חריף.
בתקופת הנשיאות הקשוחה של מחמוד אחמדינג'אד, מר ג'לילי התנגד נחרצות להסכם עם מעצמות העולם להגבלת תוכנית הגרעין של איראן בתמורה להקלה בסנקציות כלכליות קשות. במקום זאת, הוא דחף להעשיר אורניום לרמות נשק, כתבו מומחי מרכז סטימסון בניתוח ביוני.
"הגישה שלו הובילה לבידוד איראן", אמר עלי ועז, מנהל איראן בקבוצת המשבר הבינלאומית. "הוא לא מאמין בערך של התמודדות עם המערב".
תחת מר פז'קיאן, הוא אמר, "אני חושב שהסיכויים לפריצת דרך דיפלומטית יגדלו".
הקלת היחסים עם המערב
מר פז'קיאן אמר שהוא נחוש לקבוע מדיניות של מעורבות בינלאומית ותומך בהקלה ביחסים עם המערב במטרה לסיים את הסנקציות. הוא אומר שהוא רוצה לטפח תקשורת עם רוב הממשלות האחרות ברחבי העולם – למעט ישראל – אבל הוא גם הזהיר מפני הכנסת יותר מדי מלאי בבריתות עם רוסיה וסין. זה "מכיוון שאז הם יכולים לנצל את איראן" ולבודד אותה עוד יותר בעולם, אמר מר ואז.
"אם אנחנו רוצים לעבוד על בסיס מדיניות זו, עלינו להתנהג טוב עם כולם וליצור מערכת יחסים טובה עם כולם המבוססת על כבוד ואינטרסים", אמר מר פז'קיאן בחודש מאי. "ככל שנשפר את יחסי החוץ שלנו, כך נתקרב למדיניות האמורה, אבל ככל שהמתחים גדלים, כך מתרחקים ממנה והמצב מחמיר".
מר ועז אמר כי מר פז'קיאן לא הציג הצעות ספציפיות למדיניות חוץ והוא די ברור לגבי חוסר הניסיון הבינלאומי שלו. אבל היועץ הראשי למדיניות החוץ של הקמפיין שלו היה מוחמד ג'וואד זריף, שר החוץ לשעבר שתווך הסכם גרעין עם מעצמות העולם ב-2015. מר זריף, דיפלומט נבון דובר אנגלית, שחי בארצות הברית, זכה ללעג למר זריף. הביתה על ידי קשוחים כאמריקאי מדומה.
פקטור טראמפ
מבחן מרכזי לעניין של איראן בדיפלומטיה עם המערב יהיה האם היא מגיבה למאמצים להחיות את הסכם הגרעין משנת 2015, נושא שמסובך בגלל מועמדותו של הנשיא לשעבר דונלד ג'יי טראמפ.
ההסכם, שמטרתו למנוע מאיראן לבנות פצצה גרעינית, טכנית יפוג בשנה הבאה. אבל זה היה הכל חוץ מלהיות מאז שמר טראמפ פרש את ארצות הברית מההסכם ב-2018 והטיל מחדש סנקציות אמריקאיות. זה גרם לאיראן להאיץ את העשרת האורניום שלה עד לנקודה שבה מומחים טוענים שהיא יכולה כעת לייצר את הדלק לשלוש פצצות או יותר תוך ימים או שבועות.
איראן מתעקשת זה מכבר שתוכנית הגרעין שלה היא שלווה, ושנאסר עליה לייצר או להשתמש בנשק גרעיני בגלל "פתווה" משנת 2003, או צו דתי, שהוציא מר חמינאי. גורמים אמריקאים אומרים שאין עדות למאמץ הנוכחי לנשק את האורניום הקרוב לפצצה של איראן, אך הישראלים טוענים כי מאמצים כאלה אכן מתבצעים במסווה של מחקר אוניברסיטאי.
קתרין אשטון, דיפלומטית בריטית שפיקחה על שיחות הגרעין כמנהלת מדיניות החוץ של האיחוד האירופי כשהושג הסכם ביניים ב-2013, עבדה בשיתוף פעולה הדוק הן עם מר ג'לילי והן עם מר זריף בשולחן המשא ומתן. לדבריה, מר ג'לילי נראה מודאג ביותר מ"לשמור על המשך המשא ומתן תוך הבטחה שלא תהיה התקדמות או תוצאה אמיתית".
למר זריף, לעומת זאת, הייתה "הבנה גדולה יותר של ארה"ב ואירופה, ונחישות להבטיח את עתידה של איראן באזור", אמרה גב' אשטון.
מר חמינאי הזהיר את האיראנים מפני בחירת נשיא שעלול להיראות כפתוח מדי למערב, במיוחד לארצות הברית. דיפלומטים מציינים גם כי התחממות היחסים העסקיים עם רוסיה בעשור האחרון, בעקבות שנים של חוסר אמון וחוסר הסכמה, סייעה לאיראן להתמודד עם המשך הבידוד הבינלאומי.
המלחמה בעזה החמירה את המתיחות בין ארה"ב לכוחות הנתמכים על ידי איראן בלבנון, סוריה, עיראק ותימן, והפחיתה את האפשרות להסכמים חדשים בין וושינגטון לטהראן. מומחי מרכז סטימסון כתבתי.
לאחר א תקיפה ישראלית על מתחם השגרירות של איראן בסוריה באפריל, בהרג כמה מפקדים איראנים, טהראן הגיבה בירי מאות טילים ומזל"טים נגד ישראל, שרובם יורטו. זה סימן הסלמה רצינית בין שני האויבים, וככל הנראה הוביל את איראן להבטיח שיש לה אמצעי הרתעה חזק יותר.
הימנעות מעימות עם ארה"ב
ובכל זאת, האיראנים מודעים לכך שארצות הברית נחושה להימנע מהרחבת הסכסוך במזרח התיכון, והיו הודעות בערוץ האחורי בין שתי הבירות כדי להדגיש את הסכנות.
א חילופי שבויים בשנה שעברה בין שתי המדינות עוררו תקווה לשיתוף פעולה דיפלומטי נוסף, וכך גם שיחות עקיפות על תוכנית הגרעין. אבל איראן מתמקדת כעת באיך – או האם – להתמודד עם מר טראמפ אם יזכה בבחירות מחדש בנובמבר, כפי שנהוג לחשוב בקרב המעמד הפוליטי של איראן.
מר רוס, מנהל המשא ומתן, אמר שלנשיא האיראני החדש יהיה מרחב פעולה מסוים בהתאמת האיזון בין "פרגמטיות או דבקות בנורמות האידיאולוגיות שהמנהיג העליון קובע" בקבלת החלטות ממשלה.
אבל זה רק ירחיק לכת בהתנהלותו של מר פז'קיאן במדיניות החוץ, במיוחד עם ארה"ב, שבה הציב מר חמינאי גבולות ברורים. אפילו כשזה הגיע להסכם הגרעין של 2015, אמר מר רוס, המנהיג העליון "התרחק ממנו והתמקם לומר 'אמרתי לך' כשטראמפ התרחק ממנו".
