מאז מתקפת הטילים של איראן ב-1 באוקטובר על ישראל בתגובה להריגתם של מנהיג חיזבאללה חסן נסראללה בביירות ומנהיג חמאס איסמעיל הנייה בטהרן, היו ספקולציות רבות לגבי האופן שבו תל אביב תנקום. כמה משקיפים הציעו שהוא עלול לפגוע במתקני נפט איראניים ואחרים במתקני הגרעין שלו.
נראה שהממשל של נשיא ארה"ב ג'ו ביידן מתנגד לשתי האפשרויות, אבל הוא מתנגד מְאוּשָׁר הפריסה של מערכת הגנה מפני טילים מסוג Terminal High Altitude Area Defense (THAAD) וכוחות ארצות הברית לישראל, אולי בציפייה לתגובה איראנית לתקיפה ישראלית.
בינתיים, יריבו הפוליטי של ביידן, המועמד הרפובליקני לנשיאות דונלד טראמפ, תבע על ישראל "להכות קודם כל בגרעין". גם חתנו של טראמפ ג'ארד קושנר הציע את אותו הדבר.
בעוד שטראמפ, קושנר ותומכי ישראל הנלהבים אחרים שמחים לעודד תקיפה ישראלית על מתקני הגרעין של איראן, סביר להניח שהם יודעים מעט מאוד על ההשלכות של עוד מתקפה ישראלית שכזו שכוונה לאתר גרעיני עיראקי.
השמדת הכור הגרעיני של עיראק, שנבנה בצרפת בצרפת, על ידי ישראל ב-1981, דחפה למעשה את מה שהיה ברובו תוכנית גרעין שלווה למחתרת והניעה את מנהיג עיראק סדאם חוסיין להשקיע במרדף אחר נשק גרעיני. לפעולה תוקפנית נגד תוכנית הגרעין של איראן תהיה כנראה השפעה דומה.
שביתת 'מנע'
תוכנית הגרעין של עיראק החלה בשנות ה-60 של המאה ה-20 כאשר ברית המועצות בנתה כור מחקר גרעיני קטן וסיפקה לו ידע מסוים. בשנות ה-70, עיראק רכשה כור גדול יותר מצרפת – בשם Osiraq – והרחיבה את תוכנית הגרעין האזרחית שלה בסיוע צרפתי ואיטלקי משמעותי.
ממשלת צרפת הקפידה על אמצעים טכניים כדי למנוע כל שימוש כפול אפשרי בכור והיא שיתפה את המידע הזה עם ארה"ב, בעלת בריתה הקרובה ביותר של ישראל. עיראק, שהייתה חתומה על האמנה לאי הפצת נשק גרעיני והיו לה אתרי הגרעין שלה בָּדוּק באופן קבוע על ידי הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א), לא היה "על סף" פיתוח נשק גרעיני, כפי שישראל טענה בטעות.
למרות זאת, ממשלת ישראל, שהתמודדה עם חוסר שביעות רצון גוברת מבית והפסד פוטנציאלי בבחירות המתקרבות, החליטה להמשיך במתקפת ה"מנע".
ב-7 ביוני 1981, טסו מישראל מטוסי קרב מסוג F-15 ו-F-16 מתוצרת ארה"ב, תדלקו באוויר וביצעו תקיפה בכור אוסיראק, והרסו אותו לחלוטין והרגו שלושה אזרחים עיראקים ומהנדס צרפתי אחד.
הפיגוע עורר להט לאומני בקרב הישראלים שסייע לראש הממשלה מנחם בגין לצבוט ניצחון דחוק בבחירות שלושה שבועות לאחר מכן.
א trove של מסמכים אמריקאים שהוסרו מהסיווג שפורסמו ב-2021 מוכיחים שהתקיפה של ישראל לא חיסלה את התוכנית של עיראק, אלא הפכה את סדאם לנחוש יותר לרכוש נשק גרעיני.
זה גם הניע יותר מדענים עיראקים להירשם לעבוד על תוכנית הגרעין של מדינתם. בתור מדען הגרעין העיראקי ג'עפר דיא ג'אפר כתב בספר הזיכרונות שלו: "ההפצצה הישראלית של תמוז א' (כלומר אוסיראק) עוררה את זעמם של רבים, והם היוו למעשה קו להשתתף בסיום המונופול של המדינה היהודית על נשק גרעיני במזרח התיכון". הם הוכיחו שהם יקרים יותר עבור סדאם מהחומרה – הכור – שאיבד בהתקפה.
בשנים הבאות, משטרו של סדאם הפך את הפעילות הגרעינית לחשאית והחל לפנות למעצמות גרעיניות כמו פקיסטן כדי לבקש סיוע בפיתוח יכולות שיוכלו לשמש לייצור נשק גרעיני. היא גם ניסתה לבנות מחדש את הכור ההרוס.
מאמצים אלה הואטו רק בתחילת שנות ה-90 בשל מלחמת המפרץ הראשונה, שהרסה את התשתיות העיראקיות, והסנקציות שלאחר מכן, שרוקנו את קופת המדינה.
ההשלכות של תקיפה על איראן
במהלך השנים האחרונות, מספר מדעני גרעין איראנים נרצחו. לאחרונה, בנובמבר 2020, מוחסן פחריזדהפיזיקאי גרעיני וחבר בכיר בתוכנית הגרעין, נורה למוות במארב ליד טהראן. איראן האשימה את ישראל בביצוע חיסול זה ואחרות בעבר.
אף על פי שההתנקשויות הללו הרגו אנשי מפתח, הם העניקו השראה לדור חדש של איראנים לעסוק במדעי הגרעין, חלק מ"לאומיות גרעינית" איראנית שנוצרה כתוצאה מהתקיפות המתמדות על תוכנית הגרעין של איראן.
האירועים מאז ה-7 באוקטובר 2023 הניעו עוד יותר את הסנטימנט הזה. סקר נערך בין פברואר למאי השנה הראה שלא רק שהתמיכה הציבורית באיראן בתוכנית גרעין שלווה נותרה גבוהה להפליא, אלא שכעת יש הסכמה ציבורית גוברת והולכת שהמדינה צריכה לרכוש נשק גרעיני. כ-69% מהנשאלים בסקר אמרו שהם יתמכו בו.
ברור שפעולות ישראל עד כה רק מגבירות את הנחישות האיראנית להמשיך בתוכנית הגרעין שלה. פגיעה בכל אחד מהמתקנים הגרעיניים שלה תגביר את הקביעה הזו אפילו יותר. ואם נלך לפי הדוגמה העיראקית, היא עשויה להניע את תוכנית הגרעין האיראנית למחתרת ולהאיץ אותה לקראת פיתוח נשק גרעיני.
ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו מוצא את עצמו היום בנעליו של קודמו בגין. הוא גם מוביל ממשלה שספגה ביקורת רבה על כישלונות שונים, כולל זה ב-7 באוקטובר 2023. הוא גם נואש להראות לציבור הישראלי "ניצחון".
אבל מה שנתניהו עושה בעזה ובלבנון עכשיו ויעשה באיראן לא יביא ניצחון לישראל. האסטרטגיה שלו מייצרת טינה במדינות אלו וברחבי המזרח התיכון, מה שיעזור לאיראן ובעלות בריתה לבנות מחדש במהירות את היכולות שהם יאבדו לתקיפות ישראליות פזיזות.
הדעות המובעות במאמר זה הן דעותיו של המחבר ואינן משקפות בהכרח את עמדת העריכה של אל ג'זירה.
