כוחות צבא צרפתיים ששהו בחוף השנהב במשך עשרות שנים יעזבו בקרוב, אמרו בכירים בחוף השנהב, ומאותתים על כישלונות דיפלומטיים נוספים עבור צרפת על רקע טינה מקומית שגרמה לבעלי ברית חד-פעמיים במערב ובמרכז אפריקה לנתק את הקשרים עם פריז.
של הנשיא אלסאן אואטרה הַכרָזָה ביום שלישי מכניס את חוף השנהב לרשימה הולכת וגדלה של מדינות אפריקאיות המנתקות את הקשרים הצבאיים עם המעצמה הקולוניאלית לשעבר בעלת ההשפעה הגדולה ביותר, מכיוון שכמה בעלות ברית צרפתיות לשעבר פונים גם לשכירי חרב רוסים לעזרה בלחימה בנחיל של קבוצות חמושים באזור.
כמה ימים אחד מהשני בנובמבר, צ'אד ו סנגל גירש חיילים צרפתים, והצטרף לכמה מדינות סאהל שעשו את אותו הדבר קודם לכן, החל מ-2021.
גל הדחיפות אילץ את צרפת לתכנן אסטרטגיה צבאית חדשה עבור היבשת, שלטענת גורמים רשמיים תהיה בקנה אחד עם "הצרכים" של מדינות שותפות. פריסות זמניות, ולא נוכחות צבאית קבועה, והתמקדות רבה יותר באימון כוחות מקומיים, הם חלק מהמאפיינים של המדיניות החדשה.
הנה מה שצריך לדעת על הסיבה שחוף השנהב הצטרפה לרשימה וכיצד השפעתה של צרפת באזור הולכת ופוחתת:
מדוע חוף השנהב מגרשת חיילים צרפתים?
בנאום סוף השנה שלו ב-2024 למדינה ב-31 בדצמבר, אמר הנשיא אואטרה שממשלת חוף השנהב החליטה לגרש חיילים צרפתים מכיוון שצבא חוף השנהב "יעיל כעת". הנשיא לא מסר נימוקים נוספים.
"אנחנו יכולים להיות גאים בצבא שלנו, שהמודרניזציה שלו יעילה כעת. במסגרת ההקשר הזה החלטנו על נסיגה מתואמת ומאורגנת של הכוחות הצרפתיים", אמר אואטרה.
גדוד חיל הרגלים הימי ה-43 (BIMA), בסיס של הצבא הצרפתי הממוקם בפורט-בו בבירה הכלכלית, אביג'אן, "ימסר" לצבא השנהב החל מינואר 2025, הוסיף. חיילים צרפתים סייעו לצבא השנהב במאבק נגד קבוצות חמושות הפועלות בסאהל ומתרחבות למדינות לאורך מפרץ גינאה, כולל חוף השנהב וגאנה. צרפת פעלה גם כחלק ממשימת שמירת השלום של האו"ם במהלך מלחמת האזרחים הארוכה של המדינה מ-2002 עד 2011.
ההודעה של אואטרה ביום שלישי הייתה בלתי צפויה. הנשיא נתפס בעיני רבים כאחד המנהיגים האפריקאים הקרובים ביותר לצרפת. במדינה שבה הכעס נגד צרפת גובר, התפיסה הזו עוררה טינה עמוקה כלפי הממשלה. באוגוסט, נשיא צרפת עמנואל מקרון ערך את אואטרה בארוחת ערב פרטית באליזה.
אנליסטים אומרים שההחלטה של אואטרה לנתק את הקשרים הצבאיים יכולה להיות גם פוליטית, שכן תושבי השנהב מתכוננים לבחירות כלליות המתוכננות לאוקטובר. אואטרה, שנמצא בשלטון מאז 2010, עדיין לא אמר אם הוא יבקש כהונה רביעית בסקרים. החלטתו לרוץ לנשיאות ב-2020 בעקבות מותו הפתאומי של יורשו וראש הממשלה, אמאדו גון קוליבאלי, עוררה זעם נרחב במחנות האופוזיציה.
מדוע צרפת מתמודדת עם דחיפה כללית באפריקה הפרנקופונית?
צרפת התמודדה בשנים האחרונות עם ביקורת מרה וחסרת תקדים מצד אזרחים במושבותיה לשעבר במערב ומרכז אפריקה. ממאלי ועד חוף השנהב, אלפי אנשים יצאו לרחובות בהפגנות המוניות, בדרישה מממשלותיהם לנתק את הקשרים עם פריז לתמיד.
חלק מהטינה מתוארכת למחלוקות היסטוריות הקשורות לקולוניאליזם. השלטון הצרפתי הישיר במהלך הקולוניזציה נתפס ככפי שהחליש את המוסדות המסורתיים, התרבות והמנהיגות תוך כפיית פקידים ומנהגים אירופיים על המקומיים. פקידים צרפתים השולטים במושבות נתפסו כקשים במיוחד, הן בממשל שלהם והן בניסיונות להגביר את האחיזה הכלכלית של צרפת.
לאחר שמדינות זכו בעצמאותן בשנות ה-60, בנתה פריז רשת חזקה של קשרים עם מנהיגים ואליטות אפריקאיות, שכונו "פרנקפריק" כדי להגן על האינטרסים הכלכליים העצומים של צרפת וכדי לשמור על כוחות צרפת על הקרקע. יותר מ-200 חברות צרפתיות פועלות ביבשת, כולל ענקית הנפט והגז טוטאל, ו-Orano, שכורה אורניום כדי להפעיל את תחנות הכוח הגרעיניות של צרפת. גם כוחות צרפתים פעלו ברחבי האזור, סיפקו אימונים וסייעו לצבאות מקומיים.
עם זאת, בחמש השנים האחרונות, ממשלות בראשות צבא באזור הסאהל נרתעו מהחולשה הנתפסת של הצבא הצרפתי. למרות נוכחותם של אלפי חיילים צרפתים, פעילות קבוצתית חמושה המשיכה להפוך את האזור למוקד אלימות כאשר קבוצות כמו ג'מעת נוסרת אל-אסלאם וול-מוסלימין (JNIM) לנהל מלחמה על כוחות הביטחון ופקידים ברחבי מאלי, בורקינה פאסו וניז'ר. יותר ויותר, קבוצות חמושות עשו פלישות לחוף השנהב, גאנה ובנין.
אילו מדינות גירשו את החיילים הצרפתיים ומדוע?
עד ינואר 2025, שש מדינות אפריקאיות – מאלי, בורקינה פאסו, ניז'ר, צ'אד, סנגל וחוף השנהב – ניתקו קשרים צבאיים עם צרפת.
מאלי: באוגוסט 2020, קבוצת חיילים מהכוחות המזוינים של מאלי עשתה מרד ותפסה את השלטון מהממשלה האזרחית בבמאקו, בטענה שחוסר יכולתה לעצור את רמות האלימות הגוברת. לאחר שצרפת גינתה את ההפיכה, הממשל הצבאי השמיע נרטיבים פופוליסטיים והאשים את צרפת בהתערבות בקבלת ההחלטות של המדינה. מאות יצאו לרחובות, שיבחו את הצבא וקראו לצרפת לעזוב. ההפיכה פתח בשורה של השתלטות בבורקינה פאסו, ניז'ר, גינאה וגבון.
ביוני 2021, הודיע מקרון כי הכוחות הצרפתיים יעזבו את הסאהל באופן הדרגתי. עד דצמבר 2023, היציאה הושלמה. מאז חיזקה מאלי את הקשרים עם רוסיה, וכרגע פועלים באזור שכירי חרב רוסים. הסכסוך נמשך – יותר מ-5,000 בני אדם מתו ברחבי הסאהל במחצית הראשונה של 2024, ומיליונים נותרו עקורים, לפי עוקב העימותים, ACLED.
בורקינה פאסו: הממשלה הצבאית הנוכחית תפסה את השלטון בינואר 2022 על רקע טינה נגד ממשלה אזרחית שנראתה חסרת אונים נגד קבוצות חמושות, וממשלת צרפת האמינה שתומכת בה. בפברואר 2023 הורה הממשל הצבאי לכוחות הצרפתים לעזוב את אדמת בורקינה תוך חודש. כ-300 חיילים רוסים נחשבו שהגיעו למדינה בינואר 2024.
ניז'ר: כשממשלות אזרחיות נפלו במדינות שכנות, גם הצבא שם ביצע הפיכה ביולי 2023, והפיל ועצר את הנשיא מוחמד בזום. ניגריאים רבים צעדו לטובת הצבא וקראו לכוחות הצרפתים המוצבים בניאמיי לעזוב. בדצמבר 2023, הממשל הצבאי גירש חיילים צרפתים.
סנגל: בנובמבר 2024 הנשיא באסירו דיומיי פיי אמר שצרפת "צריכה" לסגור את הבסיסים הצבאיים שלה משנת 2025 מכיוון שהנוכחות הצבאית הצרפתית לא הייתה בקנה אחד עם הריבונות של סנגל. ההכרזה הגיעה כשסנגל ציינה 80 שנה לאחר טבח מהתקופה הקולוניאלית שראה חיילים צרפתים הורגים עשרות חיילים ממערב אפריקה הזועמים על היחס אליהם לאחר שנלחמו עבור פריז במלחמת העולם השנייה. במדינה מוצבים 350 חיילים צרפתים.
צ'אד: גורמים רשמיים, גם בנובמבר, הודיעו כי צ'אד כן סִיוּם הסכם צבאי עם צרפת החל משנות ה-60. המדינה הייתה חוליה מרכזית בנוכחות הצבאית של צרפת באפריקה ובדריסת הרגל האחרונה שלה באזור הסאהל הרחב. שר החוץ, עבדראמן קולמאללה, כינה את צרפת "שותפה חיונית", אך אמר כי "צריך כעת לשקול גם שצ'אד גדלה, התבגרה והיא מדינה ריבונית שמקנאת מאוד בריבונותה". במדינה מוצבים 1,000 חיילים צרפתים.
האם לצרפת עדיין יש נוכחות צבאית באפריקה?
כן, צרפת מחזיקה בסיס צבאי גדול בג'יבוטי, מזרח אפריקה. המדינה, גם היא מושבה לשעבר של צרפת, מארחת קרוב ל-1,500 חיילים צרפתים והיא אחת הכוחות הצבאיים הגדולים של צרפת מעבר לים.
במערב ובמרכז אפריקה, צרפת ממשיכה לשמור על נוכחות קטנה בגבון שם יש לה כ-300 חיילים. צבא גבון תפס את השלטון בהפיכה באוגוסט 2023, וסיימה חמש שנות שלטונה של משפחת בונגו.
עם זאת, בניגוד למדינות אחרות בראשות הצבא באזור, פריז שמרה על קשרים עם הממשלה הצבאית של גבון, ככל הנראה בגלל הטינה שעוררה המשפחה השלטת, אומרים כמה אנליסטים.
