גטבורג, שוודיה – דירתו המאופקת של ג'ורג' טוטארי מלאה ברעש וחיים גם בפרישתו, כשהוא יושב מוקף בבתו ובנכדיו. עם זאת, קירות אפורים רכים האופייניים לדירה שוודית אינם נושאים סימני היכר של בית השייך למוזיקאי בעל הערכה בינלאומית.
עם שיערו הארוך והאפיר, משקפיו רחבי המסגרת ועיניו הלוהטות, הנוצרי השבדי-פלסטיני, יליד 1946 בנצרת, זוכר את עיר הולדתו שעברה שינוי בהתנחלויות ובמחסומים ישראלים בלתי חוקיים כשהיה ילד.
עד שנות ה-60 הפכה נצרת למוקד של פעילים פלסטינים על רקע מספר הולך וגובר של עקורים פנימיים. והקהילה הבין-דתית התוססת של נוצרים ומוסלמים פלסטינים, יחד עם הקנאות הפוליטית שלהם, היו ההשראה לשיר מחאה רב עוצמה מאת טוטארי, שיצא לראשונה בצפון אירופה בסוף שנות ה-70 והתחדש, עשרות שנים מאוחר יותר, על ידי התנועה העולמית האחרונה נגד מתמשך מלחמה על עזה.
Leve Palestina, שירו של טוטארי על פלסטין משנת 1979, זכה לחיים חדשים מאז החלה המלחמה האכזרית של ישראל בעזה ב-7 באוקטובר בשנה שעברה והותיר יותר מ-39,000 פלסטינים הרוגים – עם אלפים רבים נוספים שאבדו מתחת להריסות ונחשבים מתים – וכמעט 90,000 פצועים. .
ביום גשום אפור, סוף אוקטובר בשטוקהולם, התאספו מפגינים נגד המלחמה בבירת שוודיה כשהם מזמרים את המילים לשיר של טוטארי משנות ה-70, וקראו להפסיק את ההפצצה של ישראל על עזה:
"Leve palestina och krossa sionismens. Leve leve leve Palestina… (תחי פלסטין ותרסק את הציונות. תחי, תחי פלסטין…)"
א וִידֵאוֹ של המחאה, שצומצם יחד עם השיר, Leve Palestina, עצמו והועלה ב-TikTok, הפך מיד לוויראלי והגיע ליותר מחמישה מיליון צפיות מאז אוקטובר. מדור התגובות עלה על גדותיו בתומכים שהגיעו מאפגניסטן, פקיסטן וטורקיה שהביעו את חיבתם החדשה לשיר הפלסטיני של שבדיה.
מאז, Leve Palestina הפך להמנון ההתנגדות ברחובות בשבדיה ולסרטוני מדיה חברתית.
באפריל שרו פעילים פרו-פלסטיניים במטרו של שטוקהולם בשוודיה את Leve Palestina. ב א וִידֵאוֹ של המחאה ההיא, המצלמה נעה על פני מספר רב של כרכרות מלאות בשוודים לובשי קפה, מה שמלמד את השיר של טוטארי כהמנון להתנגדות פלסטינית ברחבי העולם.
מספרים לעולם
הכל התחיל ב-1972, עם הופעתה של להקת תרבות נגד בשם Kofia שהורכבה מחמישה אמנים מרכזיים – טוטארי, נגן כלי ההקשה הפלסטיני מישל קרייטם שמשפחתו ברחה מירושלים ב-1948, ושלישיית השוודית של קארינה אולסון, הזמרת, בנגט קרלסון שניגנה את חליל ומאטס לודלב שניגן בגיטרה, מנדולינה ועוד.
הצטרפה אליהם חבורה משתנה תדיר של מתופפים ומקהלה פלסטינים, בראשם אולסון, שהצטרף ללהקה לאחר שקפץ לבמה במהלך הופעה, וטוטארי, כותב השירים, הסולן וגם נגן העוד של הלהקה.
שם הלהקה מתייחס לצליל הדומה קפהצעיף שנלבש נפוץ בארץ ישראל וידוע בדוגמאות הארוגות שלו ובסמליות ההתנגדות שלו.
קופיה השמיע מוזיקה בהפגנות נגד מלחמת וייטנאם והאפרטהייד הדרום אפריקאי במהלך שנות ה-70. באותה תקופה, גטבורג, באופן מסורתי עיר פועלים, הייתה מרכזית עבור פעילים שתמכו בתנועות סולידריות בינלאומיות שכללו הפגנות נגד האפרטהייד הדרום אפריקאי ומלחמת וייטנאם.
הלהקה הייתה פופולרית במיוחד בקרב קהל המוזיקה האלטרנטיבית הנוטה לשמאל, שחי ונשם במרץ סוציאליזם ואנטי-אימפריאליזם בשבדיה של שנות ה-70. אבל דווקא בחו"ל משכו הקונצרטים של קופיה את מירב תשומת הלב.
שנה לאחר הפלת השאה, בפברואר 1980, תסריט טוטארי שיר שהוקדש למאבקי איראן. אסירי תודה על התמיכה והגיבוי של ארגון השחרור הפלסטיני (אש"ף), מהפכנים איראנים רצו שקבוצת מוזיקה פלסטינית תופיע בטהרן. וכך, קופיה, יחד עם קבוצה צ'יליאנית משטוקהולם ששרה נגד האימפריאליזם, הופיעה בקונצרט חיצוני מאולתר המואר באמצעות פנסי מכוניות.
"הסאונד שלהם היה ייחודי, משלב מסורות עממיות ערבית עם אקוסטיקה סקנדינבית", אומר לואיס ברהוני, חוקר מוזיקאים פלסטינים בגלות ובמאי של סרט תיעודי קצר על קופיה.
הוא מוסיף כי קופיה שלח "מסר בלתי מתפשר וחיוניות מוזיקלית", תוך שהוא ממזג מוזיקה מהפכנית עם סיורים באיראן ובמזרח גרמניה בעידן של שינוי.
טוטארי עצמו עזב את נצרת ב-1967 בשנות ה-20 המוקדמות לחייו, ונמלט ממלחמת ששת הימים של ישראל, שהביאה לתפיסה ולכיבוש של הגדה המערבית, מזרח ירושלים, רמת הגולן, חצי האי סיני של מצרים ורצועת עזה (שהייתה בעבר תחת כיבוש) השליטה במצרים).
בשוודיה הוא מצא עולם שנראה בור לחלוטין במצוקת הפלסטינים.
"כשבאתי ב-1967, אנשים לא ידעו דבר על פלסטין. הם אמרו שזה מדבר ושאין פלסטינים", משחזר טוטארי ברוגז. זה היה הדחף עבורו להשיק את עצמו למשימה לחנך את המקומיים, באמצעות מוזיקה, לכך שפלסטינים "קיימים". כל ארבעת האלבומים שהוציאה קופיה במשך עשור הושרו והופקו בשפה השוודית.
קופיה מוכרת כלהקה הראשונה ששרה על פלסטין בשפה השוודית, ושברה את המסורת עם מה שהיה קודם לכן עולם דובר ערבית של מוזיקה ואמנות שדיברה אך ורק עם ולמען פלסטינים ואלה באזור הערבי הרחב.
יציאתו של Leve Palestina ב-1979, הידועה בשם Demonstrationssangen (או "שיר הפגנה" בשוודית) והשיר האחרון של קופיה באלבומם השני בשם Earth of My Homeland, עוררו מחלוקת – לא רק בשוודיה, שתמכה באותה תקופה בנוכחות הגוברת של ישראל ב- המזרח התיכון. חלק מהערבים "גם לא קיבלו אותי כשירה בשוודית", אומר טוטארי.
אבל 45 שנים מאוחר יותר, לב פלסטין לא רק שרדה את מבקריה הראשונים, אלא גם מצאה משמעות חדשה.
"בעידן שבו רוב מוזיקת הפופ היא הומוגנית וכמעט א-פוליטית, Leve Palestina הוא מקור השראה", אומר יאן לינדסטרום, דוקטורנט באוניברסיטת לונד, אחת האוניברסיטאות הוותיקות באירופה. כמו סטודנטים רבים, הוא השתתף בא מאהל פרו-פלסטיני באוניברסיטה השוודית לפני שהמשטרה הורידה סטודנטים בכוח במאי.
"היינו שרים את השיר באוהלים שלנו, יושבים בשקט ובהפגנות. שירים בשפה שלך מוסיפים מימד עוצמתי שאיחד שוודים רבים", אומר לינדסטרום.
חודש לאחר סגירת המאהל ביוני, סטודנטים באוניברסיטת לונד יוצאים לרחובות להפגנה. ביום קיץ נורדי קריר ושטוף שמש, כרזות סולידריות וכאפיה נמצאים בכל מקום. לב פלסטין עולה יחד עם הצעדה האיטית והיציבה.
"אפילו הלא-שוודים מבינים שזה שיר שנעשה באירופה, על אי צדק עולמי", מוסיף לינדסטרום.
מה שבטוח, האשמות באנטישמיות מצד הרשויות השבדיות הופיעו בשנים האחרונות, כולל בנובמבר 2019, כאשר קבוצת נוער פוליטית המזוהה עם המפלגה הסוציאל-דמוקרטית השוודית שרה את Leve Palestina במהלך צעדת האחד במאי במאלמו.
הפעם, מריה סטנרגארד, שרת ההגירה של שבדיה, פורסם ב-X קליפ של מחאה בנובמבר האחרון בעיר קריסטיאנסטאד שבדרום המדינה, המאשימה את הקבוצה באנטישמיות. גם ראש ממשלת שבדיה דאז, סטפן לופבן, אמר לפרלמנט כי השיר הוא "ביטוי בלתי מתקבל על הדעת" של התנגדות למדינת ישראל. זו האשמה שמבלבלת את טוטארי.
"תחי פלסטין ותרסק את הציונות. וזרקנו אבנים על חיילים ושוטרים, וירינו רקטות על אויבינו"
כן חברים, יש לנו הרבה כעס, חוסר פשר ושנאה בכיכרות שלנו. היפגשו עם פרו-פלסטינים ב-Stora Torg בקריסטיאנסטאד ל… pic.twitter.com/SsaHxkPuRV
— סופיה נרברנד 🦋 🇺🇦 🇸🇪 (@sofius) 14 בנובמבר 2023
"אני לא יכול להיות אנטישמי… כי זה נגדי", אומר טוטארי ומצביע על כך שהערבים הם, בעצמם, עם שמי. "ואני לא יכול להיות נגד מוסלמים או נוצרים, שניהם במשפחה שלי, כי זה אומר להיות נגד הווייתי שלי."
חיבור לאדמה
עוד בשנות ה-70, חוג של שוודים מתקדמים תמך קולית בקופיה. יהודים רבים היו גם תומכי ליבה של הקבוצה.
יותר מחמישה עשורים לאחר הלחימה באותן שריפות ראשונות של אי צדק, עיניו של טוטארי מאירות, כשהוא מתאר את כוחה של המוזיקה כצורה של התנגדות.
המילים והלחן החוזרים על עצמו של Leve Palestina מחקים את הקצב של פזמון קליל המושר בהפגנה תוססת.
"זה שיר שצריך לשיר בהפגנות, אדם אחד מזמר אחרי זה", אומר טוטארי. "השתמשתי בדרך הזו בשירים, יחד עם הרעיון להוכיח שאנחנו (הפלסטינים) קיימים".
מלבד מיזוג פעימות ההפגנות, המנגינות החוזרות ונשנות של קופיה מבוססות על "מסורות המקאם של טוראטי – מורשת – של השירה הפלסטינית", כותב ברהוני, המחבר, בהקדמה לסרט שיצא ב-2022 המציג את השפעתו של קופיה על מוזיקת המחאה. באירופה.
"מתגאה בדלת מסתובבת של חברי מקהלה, קופיה הפך את השירה של סיסמאות פוליטיות לצורת אמנות", הוא אומר.
הפזמונים המלודיים של Leve Palestina נדבקים בזיכרון. אבל מילות השיר המוקדשות לארץ הן בעלות משמעות עמוקה יותר. כמו שחלק אחד בשיר אומר:
"ועבדנו את הארץ
וקצרנו את החיטה
קטפנו את הלימונים
ודחק את הזיתים
וכל העולם מכיר את אדמתנו".
טוטארי אומר שזה מתייחס לחיים האגראריים של פלסטינים רבים. "אנחנו איכרים. האדמה היא החיים שלנו. זה החמצן שלנו", הוא מסביר.
"יש אנשים ששואלים 'למה אתה מתכוון עם השיר?' כל אדם צריך להבין בעצמו מה זה אומר עבורו. השיר הוא לא רק מה שאני חושב שהוא אומר. זה אומר מה שכל אדם מרגיש. הם יוסיפו למילים עם פרשנות משלהם. עבור אנשים מסוימים זו אהבה, עבור אחרים זו מאבק", הוא אומר.
עבור טוטארי, מדובר בקהילה. נולד למשפחה נוצרית, הוא גדל בארץ ישראל חי זה לצד זה עם מוסלמים ועם יהודים. הוא גילה את אותה לכידות כשהגיע לשוודיה. "העם שלי, אין הבדל", הוא אומר, נזכר באדיבות ששוודים רבים הראו לו לפני 50 שנה.
כעת הוא רואה תקווה בהתנפחות ההפגנות ברחובות ברחבי העולם לתמיכה בפלסטין, ובעמדות המשתנות ברחבי אירופה.
אירלנד הכירה בפלסטין כמדינה, לצד ספרד ונורבגיה בחודש מאי. שלוש המדינות האירופיות דוחפות כעת למדינות אחרות להכיר בגבולות שלפני 1967 ולומר שההכרה הזו היא הדרך היחידה להבטיח שלום.
שוודיה הכירה במדינה פלסטינית מאז 2014 ומארחת שגרירות פלסטינית בשטוקהולם מאז 2015. עם זאת, ממשלת הימין הנוכחית של שוודיה תמכה בתקיפות בישראל.
"כל עוד יש שנאה, אין תקווה"
טוטארי מלא תקווה, אבל לא שאנן. במהלך עשרות השנים, הוא אומר, הוא ראה תנועות מחאה רבות באות והולכות. הוא חושש שהמומנטום והאנרגיה מהמחאות העולמיות הנוכחיות יתחילו לדעוך.
"מעשים ספונטניים לא נמשכים לאורך זמן", הוא מזהיר, ומבקש מהמפגינים לתעל את "האנרגיה מהרחובות" למרדף של בנייה מחדש של מוסדות פלסטיניים ברחבי החברה האזרחית, הממשל והאמנות. רק זה, הוא אומר, יכול לקיים את חידוש החיים הפלסטינים.
טוטארי, שכתב מאות שירים שנותרו לא פורסמו, אומר שהוא מייחל למוסדות יצירתיים שמגבירים ומעודדים התנגדות מוזיקלית. הוא גם משתוקק ליום שבו כל שנאה תיעלם מהאדמה.
"כל עוד יש שנאה אין תקווה. אנחנו צריכים להילחם בשנאה", אומר טוטארי. "זו הבעיה הכי גדולה שלנו; לא פצצת האטום. השנאה היא האויב הכי גדול".
"אולי אחרי שאמות, הצעירים של היום יכולים להסתכל על מה שעשיתי ולקחת על עצמם. אתה מתפרסם יותר כשאתה מת, אחרי הכל!"
לעת עתה, טוטארי מתכווץ מאור הזרקורים.
"אני מרגיש קטן כשהשירים שלי הופכים פופולריים. אני לא מסוגל לשיר אם אני מרגיש שאני מפורסם", הוא אומר מביתו בגטבורג.
תיבת הדואר הנכנס של טוטארי מלאה בהודעות מצעירים מכל העולם, "מוצאים בית" בלהקה שהוקמה הרבה לפני האינטרנט והמדיה החברתית.
"השירים נוצרו כדי לאחד כל אחד וכל מי שרוצה להילחם על החופש שלו", הוא מהרהר. "נראה לי שלווה פלסטין מיועדת לכל האנשים המדוכאים; הם לא חייבים להיות מוסלמים או פלסטינים. זה מיועד לכל האנשים בעולם. וזה משמח אותי מאוד".
