פילדלפיה, פנסילבניה – נציג ארה"ב ג'מאל באומן (D-New York) נוקט עמדות מבלבלות כלפי ישראל בעוד, מעבר לאוקיינוס האטלנטי, מפלגת הלייבור של בריטניה מבטיחה להכיר במדינה פלסטינית אם תחזור לשלטון בפרלמנט. שניהם תעלולים מטופשים שיתנו השראה למחזאי וויליאם ס. גילברט מהתהילה של גילברט וסאליבן.
פעילים אנטי-ישראלים הקימו מכלולים פוליטיים באמריקה, בריטניה ובמקומות אחרים כדי להטיל על ממשלותיהם את העניין הפלסטיני כביכול. דמוקרטים מהשמאל הקיצוני כבר השפיעו על מפלגתם בנושאי המזרח התיכון.
באומן נמנה עם תריסר (מתוך 435) חברי בית הנבחרים השומרים על אחיזה קלה במפלגה הדמוקרטית מכיוון שהם מייצגים, ברמה אידיאולוגית, מספר רב של מצביעים בשש המדינות המתנדנדות המתנגדים לקיומה של ישראל או באמת ובתמים. מאמינים שישראל בדרך כלל טועה.
ביום שלישי הבא, באומן יתמודד מול האתגר המתון יותר ג'ורג' לאטימר בפריימריז הדמוקרטי כדי לייצג חלקים ממחוז ברונקס ווסטצ'סטר. השדולה הפרו-ישראלית של American Israel Public Affairs Committee (AIPAC) הוציאה 3 מיליון דולר בשבוע למען מועמדותו של לטימר.
ב-4 ביולי, מכל הימים, הבריטים יבחרו בפרלמנט חדש, ויעמידו את הלייבור מול השמרנים השולטים כעת בגוף בתוספת מפלגות אחרות.
לאחר התקיפה ב-7 באוקטובר, באומן גינה עצרת שבה כמה מחברי DSA שיבחו את פלישת חמאס שגבתה 1,200 חיים. עם זאת, הופיע סרטון פרטי שבו באומן אמר לסוציאליסטים הדמוקרטים של אמריקה ב-26 במאי שהוא מעולם לא הרשה לחברותו להתפוגג, הניו יורק טיימס דיווחים.
"אני עדיין חבר," אמר באומן בסרטון. "לא נתתי לחובות שלי לפסול."
עם זאת, משרדו טען כי הוא הפסיק לשלם את התשלומים ב-2021 או 2022, וכעת DSA מאפשרת לו להצטרף מחדש, אפילו רטרואקטיבית. מנהיג ה-DSA, ג'רמי קוהאן, אמר כי באומן הסכים להצטרף מחדש ולהתחיל לשלם דמי חוב, על פי פִּי.
זה מספיק מטריד שהוא מציע גרסאות שונות של מערכת היחסים שלו עם DSA, אבל העובדה היא שבומן מצטרף לקבוצה שחבריה האדירו את הטבח ב-7 באוקטובר.
מה בולט ב-11 ביוני פִּי היצירה היא הסיבה שלו להצבעה למימון מערכת כיפת ברזל הגנתית של ישראל. הוא אמר ל-DSA שהוא רוצה להרגיע את הבוחרים היהודים במחוז החדש שלו שצויר כי "לא רציתי שההצבעה שלי תתפרש בצורה לא נכונה כ'אני רוצה שיהודים יהרגו'".
בחלק הדרומי של ווסטצ'סטר של המחוז שלו מתגוררת אחת האוכלוסיות היהודיות הפרבריות הגדולות במדינה. באומן מתאר את זה כ"אוכלוסייה יהודית גדולה, אוכלוסייה ציונית גדולה, אוכלוסייה פרו-ישראלית גדולה, אוכלוסיית אייפא"ק גדולה".
בהתייחסו למותם של אזרחים בעזה, באומן מצוטט ב- פִּי לומר בסרטון, "עכשיו, אין סיכוי שאוכל לתמוך בכל זה, כי יש רצח עם שקורה בעזה".
בדיוק כשיהודי בריטניה חשבו שזה בטוח להצביע ללייבור בבחירות לפרלמנט ב-4 ביולי, חמאס מצא חבר טוב חדש באי שנתן לנו את שייקספיר, גילברט וסאליבן והביטלס.
מסיבות ספרותיות, ויליאם ס. גילברט יאהב את ההתחייבות המעוותת של הלייבור להכיר במדינה פלסטינית אפילו יותר מהקבר הפוליטי שבומן חפר לעצמו. הכרוניקה היהודית מלונדון מדווח כי מסמך המדיניות החדש של הלייבור מכריז:
"המדינה הפלסטינית היא זכותו הבלתי ניתנת לערעור של העם הפלסטיני. זה לא במתנה של אף שכן והוא חיוני גם לביטחונה לטווח ארוך של ישראל.
"אנו מחויבים להכיר במדינה פלסטינית כתרומה לתהליך שלום מחודש אשר מביא לפתרון שתי מדינות עם ישראל בטוחה ובטוחה לצד מדינה בת קיימא וריבונית".
גילברט התמוגג בסאטירה על הפוליטיקה הבריטית עם התסריטים שכתב עבורם המיקאדו, שודדי פנזנס ואופרטות נוספות שהפיק יחד עם ארתור ס. סאליבן, שהלחין את המוזיקה. עלילותיו האבסורדיות של גילברט תוארו כמסוערות, הכותרת לסרטו של הבמאי מייק לי משנת 1999 מברכת על שיתופי הפעולה ביניהם.
מזימה להתענג עליה: מפלגה פוליטית ליברלית מבוססת שהפך את וינסטון צ'רצ'יל לראש ממשלה זמן קצר לאחר שהוביל את אנגליה לניצחון במלחמת העולם השנייה ומנהיגה בתחילת המאה הנוכחית, טוני בלייר, היה ראש ממשלה פופולרי במשך רוב כהונתו, דומה לגסטפו לאחר 2015.
יהודים ליברלים איבדו בית פוליטי במהלך חמש שנות שלטונו של ג'רמי קורבין כמנהיג מפלגת הלייבור. קצינים וחברים רבים הואשמו בעבירות אנטישמיות מופרזות. כאשר עורך הדין קיר סטארמר החליף את קורבין כמנהיג הלייבור ב-2020, הוא הבטיח לשרש את האנטישמיות במפלגה. בסופו של דבר הוא חיסל חלק ניכר מהאנטישמיות וזכה בחזרה באמונם של מצביעים יהודים רבים.
הלייבור נהנה מתמיכה יהודית מחודשת יחד עם טעויות ושערוריות נרחבות של השמרנים. מפלגתו של סטארמר נמצאת בעמדה טובה לחזור לשלטון.
אחרי כל העבודה הזו, הלייבור מתחייב להכיר במדינה פלסטינית לפני ש"תהליך שלום מחודש" יתקיים – מהלך שיפגע במהירות מצביעים יהודים רבים, שלא לדבר על בריטים לא-יהודים רבים שהיו מנוכרים על ידי קודמו של סטארמר. ההתחייבות של הלייבור באה בעקבות הכרה מצד המדינות הפחות משפיעות של ספרד, נורבגיה ואירלנד.
ההצהרה הקצרה של הלייבור עמוסה בהנחות. מי אמר שמדינה היא זכותו הבלתי ניתנת לערעור של העם הפלסטיני? זה פשוט עניין מעשי. פתרון שתי מדינות הגיוני כי הפלסטינים חיים במקרה בעזה ובגדה המערבית ויהיה להם קשה לשלוט לישראל.
כיצד יכולה העבודה להיות בטוחה שפתרון שתי המדינות הוא "חיוני" לביטחונה ארוך הטווח של ישראל? מתן אפשרות למדינה עצמאית הוא סיכון מהותי עבור הישראלים. אם הלייבור צריך לדעת למה, הם לא יכולים להסתכל רחוק יותר מדרום ישראל, שם כנופיות פלסטיניות מעזה פרצו את הגבול וטבחו 1,200 ישראלים ב-7 באוקטובר. מה ימנע מהם לחזור על הפלישה הזו אם עזה ו/או הגדה המערבית יהיו מוכר רשמית כמדינה?
להכיר בטרם עת במדינה עצמאית מחמיץ את נקודת המשא ומתן. מה משנה תהליך שלום אם מעצמות גדולות יערמו את הסיפון לפני שישראל תוכל לשקול הסכם?
כשוויליאם ס. גילברט איננו מזמן, אני לא יכול לחשוב על אף בריטי שעשוי לזייף במומחיות את הפוליטיקה המטורפת של היום. אולי נוכל לפנות למל ברוקס או לארי דיוויד.
