משפחות החטופים מגייסות את כל כוחם ערב ערב ובכיכר החטופים במוצאי שבתות, אבל פנימית כוחם הולך ודל: ממצאים חדשים מגלים את המשבר הבריאותי והנפשי בו הם נמצאים. החמרה של מחלות כרוניות, עייפות קיצונית, מכאובים, שבעה מקרי תמותה פתאומית והידרדרות נפשית.
בדיון שנערך היום בוועדת הבריאות של הכנסת הוצגו שני דוחות חדשים מטעם מערך הבריאות של מטה משפחות החטופים, הסוקרים את ההשפעות הבריאותיות והנפשיות של תקופת השבי – הן בקרב משפחות החטופים והן בקרב הציבור הרחב. הדוחות מתארים תמונת מצב חמורה של הידרדרות פיזית ונפשית, עייפות קיצונית, הזנחת טיפולים רפואיים, החמרת מחלות כרוניות, קושי במימוש זכויות רפואיות, ולפחות שבעה מקרי מוות בקרב קרובי משפחה מדרגה ראשונה של החטופים.
הדו"ח הראשון שהוצג בדיון, מחקר "שמונה־עשר חודשי טראומה ואי־ודאות", נערך על ידי ד"ר עינת יהנה, שי אוחיון ופרופ' חגי לוין, ועקב אחר 740 משתתפים במדידה ראשונה וכ־300 משתתפים לאורך זמן. ממצאי המחקר מצביעים על כך שטראומת אירועי החטיפה בעוטף עזה תרמה באופן ישיר לפגיעה נרחבת בבריאות הנפש של אזרחי ישראל.
הנתונים שהוצגו מראים כי עד 45 אחוזים מהמצוקה הנפשית הכללית בציבור, הכוללת תסמינים של חרדה, דיכאון ולחץ נפשי, נובעים מהשפעת אירועי החטיפה ומהעובדה שהחטופים טרם הושבו לישראל. לאורך שלוש מדידות שבוצעו במהלך 18 חודשים, נרשמו רמות גבוהות וקבועות של מצוקה – 45 אחוזים במדידה הראשונה, ירידה ל־36 אחוזים במדידה השנייה, ושוב עלייה ל־45 אחוזים במדידה השלישית. החוקרים מציינים כי רמות גבוהות של טראומה, תחושת אבל ועמימות ביחס לגורל החטופים נותרו יציבות לאורך כל התקופה, ומעכבות את תהליך ההתאוששות האזרחי.
הדו"ח השני, תחת הכותרת "השפעות השבי על בריאות בני ובנות משפחות החטופים", הוצג על ידי יעל דרור, מתאמת שירותים רפואיים במערך הבריאות של המטה. הדו"ח מבוסס על עשרות פניות שהתקבלו בין יולי 2024 למאי 2025 מבני משפחות החטופים, ומתאר מגוון רחב של תסמינים גופניים ונפשיים שנרשמו בקרב קרובי המשפחה.
בין התופעות שתועדו נכללו עייפות קיצונית ומתמשכת שפוגעת ביכולת לתפקד לאורך זמן, כאבים חזקים וממושכים במערכת השריר־שלד, בעיות עיכול קשות וירידה במשקל, החמרה של מחלות קיימות, הזנחה של טיפולים רפואיים חיוניים, וכן קושי מתמשך במיצוי זכויות רפואיות מול קופות החולים והמערכת הציבורית. לצד התסמינים הבריאותיים, הדו"ח מציין לפחות שבעה מקרי מוות שתועדו בקרב בני משפחה מדרגה ראשונה – חלקם התרחשו על רקע של שברון לב, דיכאון עמוק ומצוקה מתמשכת.
פרופ' חגי לוין, ראש מערך הבריאות במטה משפחות החטופים, הדגיש כי הממצאים שהוצגו ממחישים את עומק הפגיעה הבריאותית בישראל, הנובעת לא רק ממצבם הקשה של החטופים עצמם אלא גם מהשלכותיו על מעגלי המשפחה והחברה. לדבריו, "החטופים נמצאים בסכנת חיים בעזה, אך גם משפחותיהם והציבור בישראל חשופים לפגיעות קשות בנפש ובגוף".
הוא הוסיף כי "החובה להשיב את כלל החטופים אינה רק חובה מוסרית או ביטחונית, אלא תנאי יסוד לבריאות הציבור וליכולת להשתקם כקהילה. העיכוב בהחזרת החטופים מהווה חסם פסיכולוגי ולאומי להתאוששות, ומעמיק את תחושת החרדה והאובדן הקולקטיבי. שני הדוחות מדגישים כי לא ניתן להתחיל תהליך שיקום אישי או חברתי כל עוד מצב החטופים נותר בעינו".
ההמלצות שגובשו על ידי מערך הבריאות כוללות הקמת תוכנית שיקום לאומית ייעודית למשפחות החטופים ושורדי השבי, פיתוח מערך איתור יזום של מצוקה רפואית ונפשית, בניית מנגנוני ליווי ומעקב רפואי ממוסדים, חיזוק של מערכות התמיכה הקהילתיות, ותיעוד שיטתי של ההשלכות הבריאותיות ארוכות הטווח – הן בגוף והן בנפש.
