כאשר שרי תרבות לדורותיהם הרבו להג על הצורך לעודד את התרבות בפריפריה בלי לעשות הרבה מעבר לכך, יוסי פרוסט, שהלך לעולמו השבוע בגיל 87, פעל למימוש החזון הזה בלי לחפש כותרות. זאת, בהיותו מעורב בייזום ובניהול שורה של מפעלי תרבות, כולל פסטיבל עכו לתיאטרון אחר, פסטיבל ערד, פסטיבל ג'ז בים האדום, פסטיבל המשוררים במטולה, פסטיבל המחולות בכרמיאל וגם מוזיאון הילדים והמרכז הישראלי לעיצוב בחולון. על כל אלה, פרוסט – שבתפקידיו האחרונים שימש במשרד צנוע, בשכונת מונטיפיורי בתל-אביב, כמנהלן של תחרות הנבל הבינלאומית ושל הזמרייה, נחשב ללא עוררין כגדול יזמי התרבות במדינה.
דרמה לא קטנה ליוותה את ויתורו על הכוכבות על הבמה לטובת עשייתו הרבה במרוצת השנים. "פרוסט, אתה תבצע את 'העיר הלבנה', אמרה לי נעמי שמר. אבל השיר הגיע אלי מאוחר, סמוך לחזרה הכללית לתוכנית 'השד יודע' של תיאטרון 'סמבטיון'. ככל שנעמי ניסתה ללמד אותי את השיר, לא הצלחתי להיכנס אליו. לבסוף, בחזרה בערב, כשדף המילים היה בידי, זייפתי בשירה שלי מא' עד ת' למורת רוחו של הקהל.
"אני לקחתי את זה ללב. עוד לפני סופו של השיר הסתלקתי מהבמה והבחנתי באריק (איינשטיין) בין הקוליסות. 'קח, זה שלך, אני לא רוצה לשיר יותר', אמרתי והגשתי לו את דף המילים מתוך הבנה שמקומי מאחורי הקלעים. זה היה רגע של חילופי משמרות – אריק פרץ עם 'העיר הלבנה' ואילו אני זינקתי לקריירה של מפיק".
מבחינתו, הכל נבע מילדותו בתל-אביב. "הייתי יוסי עם הכינור, כפי שאבי ניגן בכלי בפולין", סיפר. "האמת היא שרציתי פסנתר, אבל לא היה לנו כסף לכך, והיה צפוף בדירת החדר וחצי שבה גרנו. חדלתי לנגן בגיל 15, כשזה הפסיק לעניין אותי. התחליף לכך הייתה השירה, כשנהייתי כוכב בית הספר 'חשמונאים' עם השיר 'אליעזר ורבקה' ('נערה טובת עיניים')".
"למעשה, ראיתי את עתידי בחקלאות וזה הביא אותי למחזור הראשון של 'הכפר הירוק'. אבל איכשהו הגעתי למבחנים ללהקת הנח"ל. כשבחנו אותי בתרגיל משחק, זה לא היה משהו. אז נחמה הנדל, שהייתה בצוות הבוחנים, אמרה – 'שמענו שיש לך קול, תשיר!' שרתי את 'לכה דודי' והתקבלתי. בפיקוד הנח"ל נתקלתי בדבר ארוך כזה, רזה וחיוור. 'שלום, שמי אריק איינשטיין', הציג את עצמו ודרש שאשיר לו. הייתי במבוכה גדולה. הרי הוא ותיק ממני, כלומר בשבועיים. זמזמתי לו איזה שיר והוא פסק – 'שמע, יש לך קול טוב.
"לזכותו של מפקד הלהקה, אורי זוהר, ייאמר שהוא לימד אותי לשיר את 'הוא לא ידע את שמה', הלהיט של גבי עמרני במחזור הקודם של הלהקה. שקשקתי פחד, כשאורי זרק אותי לבמה לביצוע השיר באיזה קיבוץ בצפון. שם זה עבר איכשהו, אבל כשהקלטנו את השיר ב'בית המורה', פתאום אדם לא מוכר לי קם במקומו ושאג במבטא רוסי – 'הוא מזייף!' זה היה מלחין השיר, סשה ארגוב, שתפס אותי על חם עם הזיוף שאורי שרבב לשיר".
ועוד סיפור: "ערב אחד הוזעקנו בבהילות לביתו של המלחין משה וילנסקי. לא הבנו מה היה דחוף כל-כך עד שיוס'לה אורג, לימים מדען אטום, לחץ על האקורדיון. אז וילנסקי התיישב ליד הפסנתר ובהומור הפולני הקליל הלא כל מובן לנו לימד אותנו את השיר 'מול הר סיני'("לא אגדה, רעיי"). למחרת פרץ מבצע סיני והשיר נהיה המנון אותה מלחמה".
"אל תשאל מה עברנו בלהקת בנח"ל", פרוסט, מפקד הלהקה בחלק ניכר משירותו הצבאי, התרפק על ימים אחרים. "נסענו לכל חור במשאית שקראנו לה 'שולטהייס'. סחבנו את הקוליסות של התפאורה והנחנו סביבן שקי-חול כדי שלא יעופו".
אחרי שהיה ב"סמבטיון" עם אריק איינשטיין, כאמור, אחרי הלהקה עבר ממנה עם איינשטיין לתיאטרון 'סמבטיון'. "אריק יהיה השחקן ואתה – הזמר", קבעו מנהליו. עם הניסיון הבסיסי בניהול שרכש שם, פגש פרוסט בחגיגות בת המצווה למדינה את המארגן שלהן, יעקב אגמון",שאותו תיאר פרוסט כ"מנטור הגדול שלי עד היום". לאחר שהשתלם בקורס ניהול חיצוני של הטכניון, התמחה פרוסט בארגון ירידים, כנסים וכיוצא באלה. כששולמית אלוני התמנתה כשרת המדע והאמנויות, הוא כיהן לצידה כראש מינהל התרבות.
לקריירה של זמר לא שב מבצע הלהיט "בשדה תלתן". האם התחרט על קטיעת הקרירה הבימתית שלו? – בראיון ב-75' הוא אמר לי: "עד היום, כשאני הולך לתיאטרון, או לבידור, משהו מסתובב אצלי בבטן. כי מי שקשור לדברים האלה, עם הריח, האורות והקהל קשה לו להתנתק מהם".
מסתבר שזה אף פעם לא עבר לו. "גם היום זה ככה", אמר בראיון לפני שנים אחדות. "כשאני נפעם ממשהו מוצלח במיוחד, זה מרגש אותי עד כדי דמעות של קנאה".
