"הילדים כאן לא צריכים עוד מלחמה"פורסם בשעה 17:16
פול אדמס
דיווח מרמת הגולן
בהסתובבות ברחובות התלולים של קהילה הררית זו, תחושת ההלם והאבל הקולקטיביים היא מכריעה.
קבוצות קטנות של גברים, נשים וילדים, כולם לבושים בשחור, מסתובבות בדממה, מבית אבל אחד למשנהו.
לפעמים אתה רואה אנשים מתחבקים או מנגבים זה את הדמעות של זה.
וואחים, מורה שהכיר רבים מהקורבנות הצעירים, היה נסער לחלוטין, לא בטוח אם לנסות ולהביע את רגשותיו או לשתוק.
"זה אסון. איך אני בכלל מתחיל", אמר, לפני שהתנצל והתמוסס לבכי.
איוון אברהים העלה תמונה של בת דודתו בת ה-10, מילאר שער, הקורבן הצעיר ביותר. ילד שאהב כדורגל ומשחקים.
"הוא הילד הכי גדול כאן. כולם אהבו אותו", אמר איבן.
"אני לא יודע. קשה לתאר".
מקור תמונה, רויטרסאבלים נושאים ארונות קבורה בהלווית הילדים במג'דל שמס
"לא ישנו מאתמול", אומר לי דודו של מילר, נסאר אברהים. "כל העיר באבל."
אנשי מג'דל שמס רגילים לקול הרקטות מעליהם, אך הפיגוע אתמול הפתיע את כולם.
"אני לא חושב שהממשלה צריכה להגיב", אומר נסאר. "הם צריכים לסיים את המלחמה, אז אף אחד לא ימות משני הצדדים".
מצב הרוח כאן למעלה, הרחק מהתפרצויות הכעס מדי פעם למטה במגרש הכדורגל, מאופק ביותר.
אבל זה חלק מהעולם שבו הכנסת אורחים עמוקה.
קבוצה של צעירים קוראת אלינו ומציעה אצבעוני מים של קפה חזק.
הם נחושים להישאר במקום, למרות הסכנה.
"אנחנו הדרוזים לא עוזבים את הבתים שלנו", אומר לי אחד, מהדהד התרסה שקטה שאנו נתקלים במקומות אחרים.
כשזה מגיע למה שקורה אחר כך, הם תמימי דעים: הם לא רוצים מלחמה רחבה יותר.
"הילדים כאן, הילדים בלבנון, הילדים בעזה. הם לא צריכים עוד מלחמה", אומר אחר.
