"אני ‘הבאתי’ את המחזה הזה לתיאטרון", מתגאה אסי לוי, כשהיא מתייחסת להצגה החדשה בכיכובה, "אלבום בשחור לבן", הפקה ישראלית של אחד המחזות המצליחים ביותר בברודוויי בשנתיים האחרונות, “Appropriate" מאת המחזאי האמריקאי ברנדן ג’ייקובס־ג’ינקינס, שזכה בשנה החולפת בשני פרסי טוני, למחזה הטוב ביותר ולשחקנית הראשית הטובה ביותר.
העלילה מתרחשת סביב מותו של אבי המשפחה. היורשים, בני ובנות משפחת לאפאייט המשוסעת, מגיעים עם ילדיהם מכל קצותיה של ארצות הברית לבית האחוזה הישן כדי לפנות את הבית ולמכור אותו. מכאן מתחילה שרשרת אירועים מטלטלת שפותחת תיבת פנדורה של סודות משפחתיים אפלים, כולל שד הגזענות שמרחף מעל ההיסטוריה של המטע העתיק.
כאמור, תיאטרון חיפה מעלה עכשיו הפקה ישראלית של המחזה, בשם “אלבום בשחור לבן". את הנוסח העברי כתב דורי פרנס וביים אילן רונן, ובין השחקנים, מלבד אסי לוי, גם אוהד קנולר, תום גרציאני, עדי גילת, מאי קורץ, מיכאל וילוז’ני וניקול פו דבלני. הצגת הבכורה תתקיים הערב ב־20:30 בתיאטרון חיפה.
רישיון לאקדח
“נתקלתי בסטורי שהעלתה השחקנית שרה פולסון ובו רואים אותה נכנסת לחזרות למחזה", מספרת לוי איך נולדה הגרסה העברית. "לא הכרתי אותו קודם לכן, ומשום מה, ריבוי התפקידים שהצלחתי להריח מהסטורי של 15 השניות נראה לי כמשהו שיכול לשרת אותנו מאוד".
"אז אמרתי לניצה בן־צבי, מנכ"לית תיאטרון חיפה, ולמשה נאור, המנהל האמנותי, שיש מחזה שהולך לעלות בברודוויי ושכדאי שהם ינסו להשיג את הזכויות ולארגן לנו לפחות לקרוא אותו".
"מהר מאוד הם השיגו את המחזה ורכשו את הזכויות. זה היה עוד לפני 7 באוקטובר 2023, ומי יודע אם היום מישהו היה נותן לנו את הזכויות. כשקראתי אותו, הבנתי כמה הוא טוב ורלוונטי לתיאטרון. זו הייתה אינטואיציה שהוכיחה את עצמה".
לוי מגלמת במחזה את הדמות שמגלמת פולסון בברודוויי, טוני לאפאייט, האחות הבכורה במשפחה. “טוני היא האחות הבכורה הקלאסית, שלוקחת אחריות, גם קצת יותר מדי", לוי מתארת. “טוני גרושה טרייה, עם בן יחיד, ויש ביניהם קשר מיוחד. הוא בדיוק עוזב ועובר להתגורר עם האבא שלו, כך שכל הסוף שבוע המשפחתי הזה נופל עליה בבת אחת".
"היא עומדת בהצגה בכמה צמתים טבעיים, דברים שקורים, אבל הם אף פעם לא קלים לנו, כשהחיים משתנים ושום דבר הוא כבר לא כמו שהיה. זו קומדיה דרמטית. הקומדיות שאני אוהבת הן קומדיות שבוכים בהן בסוף, הטרגדיות של אתמול".
קנולר מגלם את בו לאפאייט, האח האמצעי במשפחה. “יש פערי גיל ביני ובין אחותי הבכורה טוני וביני ובין אחי הצעיר פרנק", קנולר מספר. "כל אחד מאיתנו חווה סיפור אחר לגמרי של מה זו המשפחה הזו. בו אוהב לקחת המון אחריות על המשפחה שלו, ונורא רוצה לזכות באהבה של כולם, אבל לאותו סוף שבוע הוא מגיע עם אשתו והילדים, וחשוב לו שהם ייהנו, וזה לא תמיד מסתדר לו יחד".
איזו תחושה הייתה לכם כשקיימתם חזרות בזמן המלחמה?
לוי מספר כי “עכשיו אנחנו במין רוטינה מסוימת של מלחמה, אבל בימים הראשונים מאז השבעה באוקטובר, שהיו ימים קשים מאוד, העבודה עשתה לי טוב, להתנתק מהמציאות קצת. דרך מחזה אפשר להיות בעולם אחר, בזמן אחר, עם אנשים אחרים ומציאות אחרת. זה אסקפיזם משובח במציאות הכל כך הזויה שאנחנו חיים בה, כך שאני משוכנעת שהחזרות עשו לכולנו טוב".
בשבעה באוקטובר הייתם בבתיכם?
קנולר ענה: “כן. יש לי ילד מנישואים קודמים (השחקן פטר קנולר בן ה־16. ד"פ), ואשתי הנוכחית הייתה בהיריון מתקדם עם בתי, שבדיוק השבוע מלאה לה שנה. בימים הראשונים היה לי חשוב, באיזשהו מקום, למלא את התפקיד המסורתי של גבר בתוך תא משפחתי. המגן, המרגיע והמחבק".
לוי הוסיף ואמר כי “אני גרה ליד בית החולים תל השומר, אז בשש וחצי מיד התעוררתי, ואחר כך פתחתי טלוויזיה וראיתי את המחבלים בשדרות, וגם עברו לי הליקופטרים מעל הראש, אבל אני חושבת שלא הבנתי את גודל האירוע. אנחנו עדיין בתוך הטראומה, קשה לי מאוד להסתכל על זה לאחור. זה נראה לי חלום רע שעדיין לא הסתיים".
קנולר נזכר “אה, עשיתי רישיון לאקדח, שזה גם חשוב", ולוי הוסיפה “אני גם רציתי, אבל המטפלת שלי לא הרשתה לי".
בתקופה נפיצה כזו, שבה כל ידוען שמביע דעה פוליטית סופג התקפות, עד כמה אתם חשים בנוח להביע את דעותיכם ומה אתם חושבים על אלה שמעדיפים לא להביע?
קנולר השיב “גם אסי וגם אני חווינו את החוויות של להגיד את הדעה שלנו ולהבין שלא כולם מסכימים איתנו". לוי הוסיפה “ולחטוף על כך".
קנולר: “נכון, חטפנו על כך. אני חושב שמה שהיה מאוד יפה בתהליך שלנו בחזרות להצגה זה שהשארנו את זה בחוץ. לא התעסקנו בפוליטיקה או בוויכוחים פוליטיים, זה היה מחוץ לחדר החזרות".
לוי אמרה כי “אני בהחלט יכולה להגיד שאני מאוד נזהרת היום. אין לי כוח לעליהום הזה, אין לי כוח לרשתות החברתיות או לבריוני המקלדת, אין לי כוח לשום מכונת רעל משום צד. השיח היום הפך להיות כל כך אלים, שאני לא רוצה להתמודד עם זה. בעבר הלא רחוק לא התאפקתי והבעתי את דעותיי, היום למדתי להתאפק".
קנולר הוסיף “אני לא רואה בלא להביע דעה בתקופה הזו משהו שלילי, אלא חיובי, כי אנחנו, השחקנים, נמצאים היום במקום שמחפש את המחבר, את המאחד, את המשותף, ולא את המפריד ואת השונה".
עכשיו יחד
על אף שלוי (55) וקנולר (48) אוחזים ברזומה עשיר ומרשים בתעשיית הקולנוע, הטלוויזיה והתיאטרון, זו הפעם הראשונה שבה הם חולקים במה. “גילינו שיש לנו את אותו תאריך יום הולדת, 28 בספטמבר, והכימיה בינינו על הבמה הייתה מיידית", מציין קנולר. ולוי מוסיפה: “זה באמת מוזר שאף פעם לא יצא לנו לעבוד יחד, אבל הנה, עכשיו יוצא לנו, וזה מה שחשוב".
מה עוד אתם עושים בימים אלה?
“אני משחק גם בהצגה בתיאטרון צוותא, בשם ‘פיקניק בשדה הקרב’, והשתתפתי בסדרות שאמורות לצאת בארץ ובחו"ל" אמר קנולר". "הרבה זמן עבדתי עם זוהר שטראוס על תסריט לסרט של שנינו, ואנחנו מקווים בשנה הקרובה להתחיל לצלם אותו".
לוי הוסיפה: “האמת היא שמשמעת הכתיבה שלי אחרי 7 באוקטובר מאוד־מאוד התרופפה. אז עצרתי כתיבת תסריט שאני עובדת עליו, ואני מצלמת כמה דברים במקביל עכשיו, סרטים וסדרות. ואינשאללה שיהיו לנו בשורות טובות, ונתפנה לאחות את חברתנו הפצועה ואת מדינתנו הכל כך כואבת, וננסה למצוא בחזרה את השפיות, צעד־צעד, יום־יום".
אתם מאמינים שנראה בקרוב יותר ויותר הצגות וסרטים שעוסקים באופן ישיר במלחמה?
קנולר השיב “אני חושב שבחיים לא היה אירוע היסטורי במדינת ישראל שהגיבו אליו כל כך מהר כמו זה. אם תסתכל על מלחמת יום הכיפורים, תראה כמה שנים לקח עד שמדינת ישראל התחילה לטפל במלחמה הזו בצורה אמנותית־תרבותית. היום התגובות האמנותיות והתרבותיות יותר מהירות".
לוי ענתה כי “כן, אז לא היו אינטרנט ורשתות חברתיות, והיכולת של העם להבין מה קרה לקחה הרבה זמן. זה עולם אחר. היום אנחנו במציאות שבה הכל קורה הרבה יותר מהר, אבל אסור לשכוח שאנחנו עדיין בתוך הטראומה, אז ימים יגידו".
לְמה אתם מקווים בשנה החדשה שהתחילה לא מזמן?
קנולר אמר: “שהיא תהיה שפויה ומצחיקה יותר". ולוי ביקשה: “שתהיה שנה קצת משעממת. לא אכפת לי לקום בבוקר ולקרוא על איזה הר שהתעורר לא במקום. אני חושבת שאין אדם במדינת ישראל שלא רוצה שכל החטופים והחיילים יחזרו הביתה בשלום. די למלחמות. מאסנו בהן".
