ביום ראשון, ממשלות העולם קיבלו על עצמם שורה של התחייבויות לשנות את הממשל העולמי בפסגת העתיד של האו"ם בניו יורק. הפסגה בעלת השם השאפתני תוארה כ"הזדמנות של פעם בדור" "לגבש קונצנזוס עולמי חדש על איך העתיד שלנו צריך להיראות".
אכן, אנו נמצאים בתקופה קריטית שבה יש צורך בשינוי דחוף.
העולם עומד בפני "רגע של סכנה היסטורית", עם סיכונים קרובים יותר ויותר – ממלחמה גרעינית ועד למצב חירום פלנטרי, מעוני מתמשך ואי-שוויון מתרחב ועד להתקדמות ללא הפרעה של בינה מלאכותית – המאיים על עצם קיומה של האנושות.
אלו אתגרים גלובליים שלא ניתן לפתור אך ורק ברמה הלאומית: תושבי העולם זקוקים – וראויים – לפעולה גלובלית מתואמת יותר.
עם זאת, מוסדות הממשל הגלובאליים שלנו הוכיחו כי אינם מסוגלים לטפל במשברים הנוכחיים, מהמלחמות באוקראינה, עזה וסודאן ועד להשפעות הגוברת של שינויי האקלים.
ובעולם יותר ויותר רב קוטבי, מעצמות מתעוררות שמוצאות את השיטה הנוכחית – במיוחד הרכב מועצת הביטחון של האו"ם – לא הוגנת ולא ייצוגית, מאבדות אמון רב-צדדיות ומסתכנות בנסיגה ממנה לחלוטין. זה לא משרת אף אחד, כולל המעצמות הגדולות כביכול.
ובכל זאת המדינות החברות באו"ם נכשלו – בגלל כמה מהן טוענות ספוילרים – לנצל עד תום את ההזדמנות שהציגה פסגת העתיד.
בחודשים שקדמו לפסגה, המשא ומתן הבין-ממשלתי היה שנוי במחלוקת וירד לרשת עם דעות חלוקות לגבי השפה המוצעת לרפורמה בארכיטקטורה הפיננסית הבינלאומית, תמיכה בזכויות אדם ומגדר, המשך פעילות אקלים ופירוק נשק, ורפורמה בביטחון האו"ם. מועצה.
לאחר יותר משנתיים של הכנות, מספר תיקונים ואינספור שעות של אנרגיה דיפלומטית, הפסגה הניבה הסכם המכונה "הסכם לעתיד". המסמך לוקח צעדים מצטברים קדימה בכיוון הנכון, אך בעיקר ברמת העקרונות והאישורים מחדש של התחייבויות שכבר בוצעו, לא פעולות קונקרטיות.
ההתקדמות הצנועה בהסכם – כולל הכרה בצורך לתקן את העוול ההיסטורי ותת הייצוג של אפריקה במועצת הביטחון של האו"ם, מחויבות להגן על הצרכים והאינטרסים של הדורות הבאים, ההסכם הבינלאומי הראשון על ממשל של בינה מלאכותית, ותמיכה בהגברת הקול של מדינות מתפתחות בממשל קבלת ההחלטות של קרן המטבע הבינלאומית והבנק העולמי – נופלים ממה שארגוני חברה אזרחית רבים – וכמה ממשלות – דגלו בו.
בהתחשב עד כמה ההימור גבוה, מה שמתואר בהסכם לעתיד פשוט לא מספיק.
לפיכך, אנו מציעים רפורמה יסודית יותר בסדר הבינלאומי שלנו – כזו שחוזרת ליסודות, למסמך החוקתי המכונן של היחסים הבינלאומיים של היום: מגילת האומות המאוחדות.
בתוך המשא ומתן המקוטב לקראת פסגת העתיד, העקרונות הרחבים שנקבעו באמנת האו"ם היו לרוב הדבר היחיד שמדינות יכלו להסכים עליו. מה שבטוח, צריך רק לחזק כמה מעקרונות המפתח שלו – וחידוש האמנה יכול לעזור לחדש את היישום שלהם. אחרים צריכים לעבור תיקון כליל.
האמנה אומצה ב-1945 על ידי 51 מדינות בלבד, משום שרוב אפריקה וחלקים מאסיה עדיין היו מושבתים. היא חיזקה את הכוח בידי המנצחים במלחמת העולם השנייה, ועד היום משתמשת בשפה של "מדינות אויב" בהתייחסות לגרמניה, יפן ומעצמות "ציר" אחרות. המילים "שינויי אקלים" – או אפילו "סביבה" – שלא לדבר על "בינה מלאכותית" אינן מופיעות בטקסט.
אמנת האו"ם תמיד נועדה להיות מסמך חי. בוועידה הבינלאומית בסן פרנסיסקו שבה אומץ, אמר נשיא ארצות הברית דאז הארי טרומן: "הצ'רטר הזה… יורחב וישופר ככל שיעבור הזמן. אף אחד לא טוען שעכשיו זה כלי סופי או מושלם. זה לא נוצק לשום תבנית קבועה. שינוי תנאי העולם ידרוש התאמות מחדש".
הדרך הטובה ביותר להתמודד עם אתגרים גלובליים היא להקים חוזה חברתי גלובלי חדש – כזה שמכיר בכך שמאזן הכוחות הבינלאומי השתנה מאז 1945, כזה שמעניק עדיפות להגנה משותפת על המשותף העולמי שלנו על פני ריבונות המדינה, וכזה שמציב את תושבי העולם ודורות הבאים לפני אינטרסים לאומיים קצרי רואי.
אמנה חדשה יכולה לא רק לחלק מחדש את הכוח בצורה שוויונית יותר ולהתייחס ברצינות לאיומים כמו שינויי אקלים ובינה מלאכותית, היא גם יכולה להפוך את האו"ם ליעיל יותר על ידי הגברת האכיפה והאחריות.
בעידן מקושר של מגפות, שינויי אקלים ואיומי סייבר, כאשר אנשים מושפעים יותר ויותר מהחלטות שהתקבלו מחוץ לגבולות ארצם, אמנה חדשה יכולה להציג אסיפה פרלמנטרית המורכבת מנציגים שנבחרו על ידי תושבי העולם, ולתת להם ביטוי בעניין. האופן שבו מתנהלים ענייני העולם ומוביל עידן חדש לגמרי של הכלה וייצוג.
מוצגת הצעה מפורטת כיצד יכולה להיראות אמנה חדשה הדוח הזה על ידי פורום הממשל העולמי. שיהיה ברור, שיפורים מועילים רבים לממשל הגלובלי אינם מצריכים רפורמה בצ'רטר ויש, אנו מאמינים, להמשיך ולקדם אותם בו-זמנית בזמן שאנו פועלים לשינוי מקיף יותר לטווח ארוך.
בהתחשב עד כמה קשה היה המשא ומתן הקשור לפסגת העתיד סביב רפורמות צנועות הרבה יותר, יש שואלים: האם כל זה בכלל מציאותי?
מבחינה פרוצדורלית, ההצעה שלנו לרפורמה באמנת האו"ם נשענת על הוראות האמנה עצמה: סעיף 109 קורא לקיים ועידה כללית לבחינת האמנה אם היא נתמכת על ידי שני שלישים קולות של העצרת הכללית של האו"ם ושל כל תשעה חברים באו"ם. מועצת הביטחון.
הוראה מסוימת זו נכללה באמנה כוויתור למדינות הרבות המתנגדות לרעיון של החברים הקבועים במועצת הביטחון יש כוח וטו. הכוונה הייתה לבדוק ולשנות הסדר זה לאורך זמן. לפיכך, הרפורמה באמנת האו"ם הייתה חלק מהתוכנית המקורית.
בשנה שעברה, ועדה מייעצת ברמה גבוהה שמונה על ידי מזכ"ל האו"ם כדי לספק המלצות כיצד להפוך את הרב-צדדיות ליעיל יותר, בראשות משותף של ראש ממשלת שבדיה לשעבר סטפן לובן ונשיאת ליבריה לשעבר אלן ג'ונסון סירליף, כללה בהמלצותיה את הפעלת סעיף 109 למטרות רפורמה במועצת הביטחון של האו"ם.
יש חששות נכונים מאוד לגבי פתיחה מחדש של האמנה.
יש החוששים שבאקלים המקוטב של ימינו, שבו הרבה מושגים מוסכמים בעבר כמו זכויות אדם מתווכחים כעת, נוכל לסיים עם משהו גרוע יותר.
אבל לא ניתן לאמץ רפורמות באמנה אלא אם הן יבטיחו תמיכה מרוב ממשלות וכן מחמשת החברים הקבועים במועצת הביטחון. עד שיתקיים הסכם כזה, האמנה הנוכחית עומדת בעינה, כך שקיים מנגנון בטוח נגד רגרסיה.
חוץ מזה, גם אם התהליך טומן בחובו סיכונים, המסלול הנוכחי בעולם טומן בחובו סיכונים גבוהים יותר.
קשה לטעון שמצב הרוח הפוליטי כרגע תורם לשיתוף פעולה. אבל דווקא בתקופות של משברים נוטות להתרחש פריצות דרך. חבר הלאומים והאו"ם נולדו שניהם מתוך מלחמות עולם. האם עלינו לחכות למלחמת העולם השלישית לפני שנמציא מערכת טובה יותר?
הממשל העולמי הנוכחי שלנו אינו בר קיימא. אנחנו יודעים שזה יצטרך להשתנות. אז אנחנו פונים לחברי האו"ם להתחיל בהנחת היסודות לשינוי הזה עכשיו, כי התהליך לרפורמה באמנת האו"ם ייקח שנים.
פסגת העתיד לא הצליחה לספק את השינוי הרדיקלי שהעולם צריך כדי לעמוד באמת ביעדי האו"ם כדי לשמור על שלום וביטחון ולהשיג שיתוף פעולה בינלאומי בפתרון בעיות קולקטיביות.
נקודת מפנה לאותו שינוי קיצוני תגיע בסופו של דבר. וכשזה יקרה, אנחנו צריכים להיות מוכנים.
טים מוריתי, ראש התוכנית לבניית שלום במכון לצדק ופיוס; אוגוסטו לופז-קלרוס, המנכ"ל של פורום הממשל העולמי; ו פרגוס וואט, רכז הקואליציה למען האו"ם שאנחנו צריכים, הם גם מחברי המאמר הזה.
הדעות המובעות במאמר זה הן של המחברים ואינן משקפות בהכרח את עמדת העריכה של אל-ג'זירה.
