מול מחסור גדול במזון לאחר כמעט 14 חודשי מלחמה, פלסטינים מתארים ימים ארוכים בציד אחר קמח או לחם בסכסוך הפגוע. רצועת עזה.
מדי בוקר נוצר המונים מחוץ למעט המאפיות הפתוחות בשטח הפלסטיני, כאשר אנשים מקווים נואשות להשיג מעט מזון.
"הלכתי כשמונה קילומטרים (חמישה מייל) כדי להביא לחם", אמר חאתם קולאב, עקורה פלסטיני המתגורר בשכונה של אוהלים מאולתרים.
מאז פרוץ המלחמה של ישראל בעזה בשנה שעברה, ארגוני צדקה וארגוני סיוע בינלאומיים הזהירו שוב ושוב מפני רמות משבר של רעב של שני מיליון תושבי המובלעת בערך.
הערכה שנתמכת על ידי האו"ם בחודש שעבר הזהירה מפני רעב בצפון עזה כמתקפה ישראלית כמעט עצרה את הגעת סיוע המזון לאזור. גם מים ותרופות נדירים.
אנשים ברחבי עזה מתעוררים כעת עם עלות השחר כדי להבטיח שהם יכולים לקבל קצת קמח או לחם, מכיוון שהזמינות מגיעה לשפל של כל הזמנים.
"אין קמח, אין אוכל, אין ירקות בשווקים", אמר נאסר אל-שאווה, בן 56. כמו רוב התושבים, הוא נאלץ לעזוב את ביתו בגלל ההפצצות ומתגורר עם ילדיו ונכדיו במרכז עזה.
מחיר המזון הזמין זינק.
בתוך עזה, שם יותר ממחצית המבנים נהרסו, הייצור כמעט עומד על סף עצירה. טחנות קמח, מחסנים המאחסנים קמח ומאפיות תעשייתיות אינם מסוגלים לתפקד כי הם נפגעו כל כך משביתות.
הסיוע ההומניטרי זולג פנימה, אך קבוצות סיוע התלוננו שוב ושוב על כך שישראל מציבה עליהן מגבלות רבות – האשמה שישראל מכחישה.
סוכנות האו"ם לפליטים פלסטינים (אונר"א) הודיעה ביום ראשון שכן עצירת משלוחי הסיוע לעזה דרך נקודת המעבר המפתח כרם אבו סאלם (כרם שלום), ואמרו שהמשלוחים הפכו לבלתי אפשריים, בין היתר בגלל ביזה על ידי כנופיות.
עבור ליילה חמאד, המתגוררת באוהל עם בעלה ושבעת ילדיה באל-מוואסי שבדרום עזה, ההחלטה של אונר"א הייתה "כמו כדור בראש".
היא אמרה שמשפחתה קיבלה באופן קבוע "כמות קטנה" של קמח מאונר"א.
"כל יום אני חושבת שלא נשרוד, גם בגלל שנהרג מהפצצות ישראליות וגם בגלל רעב", אמרה. "אין אפשרות שלישית."
