יוהנסבורג, דרום אפריקה – במשך יותר מעשור, ג'והנה מוטלהאם נאבקת להחזיר את בית משפחתה לאחר שנמכר מתחתיה, והותיר אותה ואת ארבעת ילדיה ללא הירושה החוקית שלהם.
מצוקתו של בן 74 היא זו ששורשיה בחוקים הגזעניים שמנעו מאנשים שחורים להחזיק בקרקע באפרטהייד בדרום אפריקה, אמרו פעילי דיור – מצוקה שהחמירה בלי משים בתחילת הדמוקרטיה כאשר חקיקה המבקשת לתקן את הגזע. עוולות יצרו במקום מחסומים מגדריים.
"שלושים שנה לאחר סיום האפרטהייד, מאות אלפי משפחות שחורות המתגוררות בעיירות העירוניות של דרום אפריקה מתמודדות עם אותו חוסר ביטחון כהונה ואיום של חסרי בית כשהן מתמודדות בחריפות עם הבעלות, הכיבוש, השליטה וזכויות הגישה למה שנקרא ' בתי משפחה", אמר ארגון הזכויות המשפטיות, המכון לזכויות חברתיות-כלכליות (SERI) בדו"ח שנערך לאחרונה (PDF).
הסיפור של מוטלהאם חוזר ל-1977, אז בת 27 התחתנה עם בעלה בקהילה רכוש, כלומר בני זוג חולקים הכל שווה בשווה.
הם עברו לגור בבית קטן עם שני חדרי שינה בסווטו, עיירה רחבת ידיים דרומית-מערבית ליוהנסבורג, שם התגורר מוטלהאם עד גירושיהם ב-1991.
באותה תקופה, אנשים שחורים בערים יכלו לכל היותר להבטיח חכירה ארוכת טווח של בתיהם, שכן החוק ביקש לשמור על רוב אוכלוסיית המדינה ללא קרקע.
עד שהובס האפרטהייד ב-1994, הממשלה הציגה חקיקה חדשה, חוק שדרוג זכויות החזקה בקרקע 112 משנת 1991, ש"מטרתו לספק צורה בטוחה יותר של חזקה על קרקע לאפריקאים שתחת משטר האפרטהייד היו מעורפלים. זכויות קרקע", לפי SERI.
המעשה שדרג את זכויות הקניין של בעלי חכירה לטווח ארוך של בלאק, ואיפשר להם סוף סוף להיות הבעלים של בתיהם. אבל הייתה אזהרה. "על פי הוראת חקיקה, רק גבר, הנחשב לראש המשפחה, יכול להחזיק בהיתר (הרכוש)", אמר SERI.
בהחלטה אמרו פעילי דיור כי הוא מושרש ב"נורמות הירושה המקובלות הפטריארכליות", החוק החדש דחף למעשה נשים, אחיות, אמהות ובנות לירושה.
מבחינתה של מוטלהאם, למרות שבבעלותה 50% מביתה בעירייה בזכות ובהתאם לתנאי גירושיה, חוק השדרוג לא איפשר דרך לשקף זאת. אז כשבעלה לשעבר רשם את הבית בשנת 2000, הבעלות הבלעדית עברה אליו.
שלוש שנים לאחר מכן, הוא התחתן בשנית ואשתו החדשה עברה לגור. מוטלהאם, שלא התגורר בבית מאז הגירושים, לא הספיק לדון עמו על פרטי הבעלות לפני שנפטר ב-2013. ואז הכל השתנה.
"שלושת האחים שלי ואני גירשו כשאבינו מת. אשתו השנייה מכרה מאוחר יותר את הבית", אמר לאל-ג'זירה בנו הבכור של מוטלהאם אליוט מימן, בן 50.
"כשזה קרה לראשונה זה גרם למהומה".
כתוצאה מחוקי הקניין, למוטלהאם לא היה שטר הבעלות והיתר הרכוש לא רשום אותה כבעלים – כך שהמשפחה לא יכלה לעצור את המכירה.
"(Motlhamme) הוצאה מלהיות נושאת זכויות עיסוק במונחים של ההיתר על בסיס המין שלה", נכתב במסמכי בית המשפט שהוגשו על ידי SERI.
הקבוצה המשפטית, המסייעת למוטלהאם להילחם על ביתה בבית המשפט ביוהנסבורג, מאמינה ש"האפליה הונצחה" על ידי אימוץ חוק השדרוג.
הצבת נשים מחוץ לחוק
בשנת 2018, בית המשפט החוקתי של דרום אפריקה הגיע למסקנה דומה כאשר הכריע בתיק נפרד בנוגע לזכויות הקרקע חסרות הביטחון של נשים בעיירות.
בית המשפט הכריז על סעיף 2 (1) לחוק השדרוג הנוגע לירושת מגדר ורכוש כ"פסול חוקתי" ו"ללא מטרה ממשלתית".
היא ציינה כי עם כניסת החקיקה לתוקף לראשונה בשנת 1991, היא הניחה שגבר עומד בראש כל משק בית ולכן יש לו זכות בעלות – שהיא פגיעה בזכויות נשים – והיא הורתה על תיקונים בחוק.
בית המשפט גם הורה לפרלמנט להוסיף הליך שיפוט לפיו נשים מושפעות או אנשים שכבר מתגוררים בבית יוכלו להגיש הגשות גם אם שמותיהם לא מופיעים בהיתר הרכוש או בשטר הבעלות.
כתוצאה מכך, ערב הבחירות הכלליות במאי הקרוב, הודיעה הממשלה על חוק התיקון לשדרוג זכויות הקרקע משנת 2021, שייכנס לתוקף שבוע לאחר הקלפיות. אבל אנשים שאיבדו את בתיהם עדיין עומדים בפני דרך ארוכה לצדק.
ביוהנסבורג, השירותים החברתיים ממשיכים להיות מוצפים על ידי אנשים הנאבקים בבעיות דיור.
Busisiwe Nkala-Dlamini, ראש בית הספר לפיתוח קהילה אנושית באוניברסיטת Witwatersrand, המציע שירותים סוציאליים וטיפולים בחינם בעיר, אמר שרוב הלקוחות מחפשים את שירותיהם עבור סכסוכי דיור בעיירות.
סכסוכים כאלה הפכו ל"נפוצים מאוד" ולרוב כוללים "נשים העומדות בפני פינוי" וסכסוכים ממושכים בבית המשפט, אמרה.
נקל'ה-דלמיני מרבה להפנות את לקוחותיה לקליניקה המשפטית באוניברסיטה לסיוע.
"זכויות הקניין של נשים אינן מוכרות מספיק על ידי המדינה הן לנשים רווקות והן לנשים נשואות בבתי משפחה", אמרה נרישקה סינג, מומחית מגדר וחוקרת משפטית בפרויקט SERI Women's Spaces.
"החוק המקובל הציב נשים מחוץ לחוק" ו"רבים בעיירות מופתעים לעתים קרובות כשהם מקבלים הודעת פינוי מבן משפחה כדי לפנות בית משפחה בו הם חיו כל חייהם", הוסיפה.
'לא למכירה'
לבו באלויי בת השלושים ותשע התעוורה גם היא מאובדן בית משפחתה לפני יותר מעשור.
הנכס – בית שני חדרי שינה שהונפקו על ידי הממשלה בסווטו – היה רשום בעבר על אביה.
באלוי ציפתה לרשת את הבית מאמה, שהייתה אמורה לחלוק איתו בעלות.
"בעלי, פול, ואני אפילו התחלנו לשפץ את הבית. הוספנו חדרים אחוריים כדי לחיות בתקופה שגרנו עם אמי", אמרה לאל ג'זירה.
אבל כשאמה נפטרה ב-2009, "אחותי למחצה עברה לגור בבית ואחר כך רבנו", על מי זוכה לרשת את הנכס באופן חוקי, אמרה.
לאחר סדרה של מה שנראה כמו הליכים משפטיים אינסופיים בבית המשפט, באלוי החליט להשתחוות. "החלטתי לעזוב במקום להילחם עם אחותי", היא הוסיפה, כעת גרה כ-20 ק"מ (12 מייל) משם בפרבר מלוויל של יוהנסבורג.
מימנה, בנו של מוטלהאם, קונן על שינוי החוק לפני עשרות שנים, שלמרות שנתן לשחורים יותר זכויות, גרם לבעיות רבות במשפחות ובקהילות, הוא מרגיש.
"כשהחוק השתנה, אז לאנשים התחילו בעיות עם שטרי בעלות", אמר.
"אם תסתובב בסווטו, תראה בתים כתובים 'לא למכירה' בגלל נושא שטרי הבעלות. המערכת גרמה לעידן הזה שאנחנו חיים בו בני משפחה רבים על בית".
יש "לא מעט אנשים שעוברים את אותה בעיה בסווטו", הוסיף.
אוגוסט של SERI דִוּוּחַניתוח מגדרי של בתי משפחה בדרום אפריקה, הדגיש מקרים שבהם הירושה במשפט מנהגי שנויה במחלוקת עם הזכות לשוויון.
"נשים וילדים נמצאים בסיכון לא פרופורציונלי לאבד את בטחון הקביעות שלהם או להיות חסרי בית בפינויים", נכתב בדו"ח.
חוק השדרוג בעצם "הכפיף משפחות שחורות ל'גרסה גסה של ירושה מקובלת' שלפיה הירושה של אנשים שחורים נקבעה בעיקר באמצעות 'כלל גורף של בכורת גבר'", הוסיף.
התוצאה של זה הייתה שיטה ש"בינתה וחיזקה את זכויות הגברים על בתי משפחה, בעיקר לרעת הנשים", נכתב בדו"ח.
"אנחנו רוצים את בית הילדות שלנו"
חוק השבת זכויות הקרקע משנת 1994, אשר חוקק ועדת מקרקעין לדון בתביעות קרקע, היה מנוף המדיניות העיקרי של הממשלה לחלוקה מחדש של קרקעות.
בניוזלטר ממשלתי, מחלקת החקלאות והמשרד לרפורמת קרקעות ופיתוח הכפר שהופרדו לאחרונה דיווחו על 3.8 מיליון הקטרים (9.4 מיליון דונם) של אדמה שהוחזרו למוטבים בין השנים 1998 ל-2024.
Mzwanele Nyontso, השרה לרפורמת קרקעות ופיתוח הכפר, הודיעה לאחרונה נאום התקציב שהממשלה טיפלה ב-83,205 תביעות קרקע, מה שהועיל ליותר מ-2 מיליון איש.
לדברי השר, המחלקה הוציאה 58 מיליארד ראנד (3.2 מיליארד דולר), בין העברות קרקע, פיצויים כספיים ומענקים, והשפיעה על יותר מ-465,000 משקי בית.
עם זאת, ארגוני זכויות, כמו הארגון האזרחי למוסה (תנועת הגישה לקרקע של דרום אפריקה), פנו בעבר את ועדת הקרקעות לבית המשפט בשל עיכובים בטיפול בתביעות קרקע.
מול תביעות ההשבה ההיסטוריות של קבוצות שוליים שנעקרו לפני עשרות שנים, הממשלה מתמודדת כעת גם עם תביעות מגדריות על קרקעות בעיירות.
לדברי קרליז קנוזן, הרשמת הראשית של רשומות במחלקת רפורמות קרקע ופיתוח הכפר, הצעת חוק התיקון של פנקסי התשלומים, שמחכה לחתום על החוק על ידי הנשיא, תפתור את האתגרים הנוכחיים.
הצעת החוק, המציעה מערכת מקוונת לרישום מסמכים, תסייע לאנשים "שפשוט רוצים שזכויות הקניין שלהם יירשמו איפשהו לפני שהם עוברים", אמרה.
"כבר יש לנו מדיניות טרנספורמטיבית אבל זה לוקח זמן", הוסיף קנוסן, והדגיש כי בממוצע לוקח חמש שנים להצעת חוק להפוך לחוק בדרום אפריקה.
אל-ג'זירה יצרה קשר עם המחלקה להתנחלויות אנושיות של העיר יוהנסבורג ומחוז גאוטנג כדי להגיב על האתגרים, אך הם לא הגיבו.
בינתיים, בזמן שהממשלה ובתי המשפט מתלבטים, משפחות שאיבדו את בתיהן מאכזבות ומתחזקות חסרות סבלנות.
מימן רוצה שבית המשפט יסדיר את עניין הבעלות של מוטלהאמה על בית המשפחה בהקדם האפשרי.
"המערכת לא הייתה הוגנת, היא הייתה חד צדדית. זה נתן את כל האישורים לאבא שלי והחריג את אמא שלי", אמר. "אם זה היה שווה, אז הדברים לא היו מסתדרים כך".
באשר לאמו, מיינמן אומר כי "היא רוצה לראות את ילדיה גרים בבית ושהבית יוחזר לבעליו החוקי".
"אנחנו רק רוצים שהכל יחזור לקדמותו. אנחנו רוצים לקבל את בית הילדות שלנו בחזרה".
