מקורות ערביים שצוטטו באתר "א-נשרה" אתמול (שישי), טוענים כי וושינגטון ותל אביב פועלות ליצירת מציאות חדשה שבה לטהרן לא תהיה כל השפעה מחוץ לגבולותיה – בין אם באמצעות משא ומתן דיפלומטי או באמצעות מלחמה. זאת, לצד ביסוס שליטה ישראלית כוללת על ידי נטרול גורמי כוח שעליהם יכולות להסתמך מדינות המהוות איום פוטנציאלי על ישראל, בעיקר לבנון, סוריה ופלסטין.
על רקע זה, מפרשים המקורות את המשך התקיפות בסוריה, שבאמצעותן מבהירה ישראל מדי יום כי היא נחושה לקדם את מטרותיה בחסות אמריקאית, בכל מחיר. זאת, בנוסף להמשך המתקפה בעזה וההתקפות על לבנון, וכן תוכניות העקירה של תושבי עזה, המשפיעות גם על הביטחון הלאומי של מצרים וירדן.
לדברי המקורות, המכנה המשותף לזירות אלה הוא היעדר יכולת הרתעה בעקבות התוצאות הצבאיות שבאו לאחר מלחמת חרבות ברזל, מה שמאפשר לישראל לנקוט צעדים צבאיים תחת הכותרת של מניעת חזרה למציאות שהייתה קיימת לפני תאריך זה. זאת, במיוחד לאור התמיכה הבלתי מוגבלת מצד ארה"ב, שאינה מהססת להצדיק כל צעד ישראלי.
המקורות מעלים תהיות לגבי תפקידן של מדינות המציגות עצמן כמגינות הביטחון האזורי, בפרט מדינות ערב מסוימות וטורקיה, במיוחד לאור העובדה שבראש סדר העדיפויות שלהן עמדה הסרת ההשפעה האיראנית באזור. "מצופה מהן להציע חלופה שתגביל את צעדי ישראל", מציינים המקורות.
לדעת המקורות, הפעילות הישראלית בסוריה מהווה תגובה למהלכי אנקרה, אך ספק אם טורקיה תנקוט צעדים מעשיים כלשהם, למרות התרחישים השונים המועלים לגבי רצונה להקים בסיסים צבאיים. "ההימור נותר על האפשרות שממשל ביידן יתווך בהבנות שיבטיחו את האינטרסים של שני הצדדים, כאשר סוריה תהיה הנפגעת העיקרית", מציינים המקורות.
באשר למדינות ערב, המקורות מדגישים כי לא צפוי שהן תחרוגנה מהצהרות הגינוי הדיפלומטיות, שלא יובילו לתוצאות ממשיות בהינתן תחושת העליונות הצבאית הישראלית. כראיה, הם מצטטים את תגובת ראש הממשלה נתניהו לעמדה הסעודית התומכת בהקמת מדינה פלסטינית, כשאמר כי "לריאד יש שטחים עצומים ובאפשרותה להקים מדינה כזו עליהם".
המקורות מסכמים כי המצב הנוכחי, בהיעדר הרתעה דיפלומטית או צבאית, יוביל להמשך התוקפנות הישראלית. השאלה שנותרת פתוחה היא האם מצב זה יוביל להתלקחות גדולה יותר באזור, או שמא תוכניות לחלוקת האזור לפי קווים דתיים ואתניים בלבנון יהיו הצעד הבא בביסוס השליטה הישראלית באזור.
