האסיר הביטחוני הבולט מבין אלו ששוחררו בפברואר האחרון, במסגרת עסקה עם החמאס, הוא מחבל הפת"ח זכריא זביידי, מי שהיה מפקד גדודי חללי אל-אקצא בג'נין והיה מבין אלו שהשתתפו בניסיון ההימלטות מכלא גלבוע בשנת 2021, ונתפסו זמן קצר לאחר מכן. ברשימת המשוחררים שהיו עם זביידי, 33 אסירים עם דם על הידיים, בהם מתכנני פיגועים קטלניים כמו הפיגוע בקו 18 בירושלים שגבה 44 קורבנות, והפיגוע במסעדת "מקסים" בחיפה בו נרצחו 21 ישראלים.
בראיון הראשון שלו מאז השחרור, זביידי שוחח עם הניו יורק טיימס והביע תחושת חוסר תקווה עמוקה: "אנחנו צריכים לשקול מחדש את הכלים שלנו. הקמנו תיאטרון, וניסינו התנגדות תרבותית – מה זה עשה? ניסינו את הרובה, ניסינו ירי. אין פתרון". הוא הכריז כי חייו כמיליטנט, מנהיג תיאטרון ואסיר הוכיחו בסופו של דבר חוסר תועלת, וכי שום דבר מזה לא עזר ליצור מדינה פלסטינית.
על פי הניו יורק טיימס, במהלך הריאיון, זביידי הסיר תותבות מפיו וחשף פה חסר שיניים, וטען כי השיניים והלסת שלו נשברו במהלך מאסרו האחרון. לטענתו, סוהרי הכלא היכו אותו שוב ושוב בשבועות שלאחר התקפת חמאס. הטיימס אמר כי בשירות בתי הסוהר בישראל הכחישו את טענותיו של זביידי ואמרו כי הם "לא מודעים לטענות שתוארו, ולמיטב ידיעתנו, לא התרחשו אירועים כאלה".
עם שחרורו של זביידי, פרסם שר הביטחון, ישראל כ"ץ, ציוץ בחשבונו ברשת החברתית X (טוויטר לשעבר), ובו שיגר מסר חד לעברו של המחבל המשוחרר. "זכריה זביידי, שוחררת בהסכם למען שחרור החטופים הישראלים – טעות אחת ואתה הולך לפגוש חברים ותיקים. לא נקבל תמיכה בטרור", כתב כ"ץ.
מאז שחרורו
זביידי גילה בצאתו מהכלא שעזה נהרסה, חלקים גדולים מג'נין נהרסו, ביתו לא נגיש, ובנו בן 21 – גם הוא מיליטנט – נהרג בתקיפה ישראלית. "אבל מה הפתרון? אני שואל את השאלה הזו לעצמי". כזכור, בתחילת שנות ה-2,000 הצטרף זביידי לגדוד הטרור אל-אקצא בג'נין והפך למנהיגו. הוא אחראי לפיגועים בהם נהרגו ישראלים.
המעבר לתיאטרון
ב-2007 קיבל זביידי חנינה תמורת הפסקת פעילותו הצבאית, והקים עם פעילים, ישראלי ושוודי, את "תיאטרון החירות" בג'נין. המטרה לא הייתה להחליף את הפעילות החמושה אלא לתת לעם תמיכה תרבותית: "איך פתחתי את דלת התיאטרון? שברתי אותה עם הרובה שלי".
הבריחה מכלא גלבוע
ב-2021 ברח זביידי מהכלא דרך מנהרה עם חמישה אסירים נוספים מכלא גלבוע. למרות שנתפס מחדש תוך ימים, הוא תיאר את ההרגשה שבזמן הקצר בו חשב שהוא באמת חופשי: "זה היה כמו חירות שזורמת לווריד". עם זאת, הוא רואה בבריחה גם כישלון: "זה היה בלתי אפשרי עבורי להיות כלוא ולא לחפש חירות, אבל הבריחה בסופו של דבר השיגה מעט".
המסקנה הפסימית
זביידי מגיע למסקנה שהפלסטינים נתונים במבוי סתום: "אין פתרון שלום ואין פתרון צבאי. למה? כי הישראלים לא רוצים לתת לנו כלום. זה בלתי אפשרי לעקור אותנו מכאן. ואין לנו כלים לעקור אותם".
