בנייה מחדש של סוריה לאחר יותר מעשור של סכסוך הרסני היא משימה לא פשוטה. ההרס של המדינה משתרע על פני תשתית פיזית, מערכות ממשל, ועצם המרקם החברתי שהחזיק בעבר את אנשיה. בעוד שהחלום על סוריה חדשה משגשגת, חזקה ומאוחדת בהחלט בר השגה לאחר נפילת משטר אל-אסד, יש לעמוד בתנאים מסוימים לפני שהמדינה תוכל לקום מאפרה.
ראשית, יש להקים ממשלת מעבר שסמכותה מקובלת על כל בעלי העניין כדי להבטיח העברה חלקה לדמוקרטיה. כל ניסיון לבנות מחדש יכול להשיג הצלחה רק אם הוא מונחה על ידי ממשלה מכילה ויציבה שיש לה הכרה בינלאומית ואמון העם הסורי. לא ניתן לבנות סוריה חדשה ללא חוזה חברתי חדש הדוגל בזכויות אדם, דמוקרטיה ושלטון החוק. יצירת חוזה זה תדרוש את החוכמה הקולקטיבית של המוחות והמנהיגים האינטלקטואלים המבריקים בסוריה, כמו גם את התמיכה האמיתית של הקהילה העולמית. רק מעבר שמנווט על ידי הסורים עצמם, אך נתמך באופן מלא על ידי מוסדות בינלאומיים באמצעות שיתוף מומחיות ומתן תמיכה טכנית, יכול להבטיח שיקום מוצלח.
המאמץ הזה יהיה מאתגר, והדרך למימושו תהיה רצופה מכשולים ככל שהנוף הפוליטי הנוכחי יישאר מקוטע, ללא דרך ברורה לממשלה יציבה וייצוגית מלאה. אולם בלי זה, מאמצי השיקום מסתכנים להפוך לכלי נוסף להעמקת השסעים במקום לרפא אותם.
שנית, יש להבטיח את יציבות המדינה הסורית ואת ביטחון תושביה. מדינה מותקפת ורצופת סכסוך לא ניתנת לבנייה מחדש ביעילות. ההתקפות האוויריות של ישראל על שטח סוריה וסיפוח קרקעות נוספות מאז נפילת משטר אל-אסד, החריפו את חוסר היציבות. פעולות כאלה לא רק הורסות תשתיות, אלא גם משפילות קהילות ומסכנות את התקוות לשיקום מהיר ולהחלמה.
מכיוון שהקהילה העולמית עוקבת מקרוב אחר ההנהגה החדשה של סוריה כדי להבטיח מעבר חלק, עליה לשלוח מסר ברור ועוצמתי לישראל. מסר זה צריך לגנות בחריפות את מעשיה של ישראל ולדרוש את הפסקתם מיידית. הקהילה הבינלאומית צריכה להבהיר שהתנהגות כזו אינה מתקבלת על הדעת ועליה להפסיק מיד. יציבות היא לא רק היעדר מלחמה; מדובר ביצירת סביבה שבה אנשים מרגישים בטוחים לבנות מחדש את חייהם ולהשקיע בעתידם, הדבר האחרון שסורים צריכים בשלב קריטי זה הוא חזית מלחמה חדשה עם כל אי הוודאות ואי היציבות שהיא תיצור עבור ממשלת המעבר החדשה.
שלישית, יש להסיר סנקציות בינלאומיות כדי לאפשר למדינה לחזור על הרגליים. חוק קיסריש לבטל במיוחד את כלכלת סוריה וכמעט בלתי אפשרי להביא השקעות זרות. הסנקציות הללו, שנועדו ללחוץ על המשטר הקודם לבצע רפורמות בזכויות אדם ולהקל על הדיכוי, השפיעו באופן משמעותי גם על חייהם של הסורים היומיומיים, והעמיקו את סבלם וייאושם.
הקהילה העולמית עשויה להסס להסיר לחלוטין את הסנקציות בשל חוסר הוודאות לגבי ההנהגה החדשה של סוריה. עם זאת, ניתן לאמץ גישה ניואנסית יותר. במקום סנקציות גורפות, ניתן ליישם אסטרטגיה ממוקדת הכרוכה בהקלת ההגבלות על הקהילה העסקית הדינמית והמגזר הפרטי של סוריה. הדבר יתרום ליציבותה ארוכת הטווח של סוריה ויזרז את השיקום. בינתיים, סנקציות ממוקדות נגד פקידי ממשל ספציפיים יכולים לשמש ככלי לעידוד מעבר חיובי, במידת הצורך. גישה זו מאזנת בין הצורך בזהירות לבין הציווי של תחייה כלכלית ושיקום.
רביעית, יש להעצים את החברה האזרחית למלא תפקיד פעיל בתהליך השיקום. ארגונים מקומיים עצמאיים חייבים להיות מעורבים באופן הדוק בכל מאמצי השיקום, תוך הבטחת שקיפות ואחריות. תחת שלטון משפחת אל-אסד, לסוריה מעולם לא הייתה חברה אזרחית עצמאית. שנים של שליטה ביד ברזל דחקו יוזמות בראשות הקהילה, והותירו חברה לא מצוידת להשתתפות משמעותית של הציבור. עם זאת, במהלך תקופת מעבר ושיקום רחב היקף, לארגונים עממיים שדוגלים בהגינות ומבטיחים שהסיוע יגיע לנזקקים יש תפקיד מכריע. בלעדיהם, תהליך הבנייה מחדש עלול להיות נגוע בשחיתות ובהעדפות. על שליטיה החדשים של סוריה לתעדף תמיכה וחיזוק החברה האזרחית הסורית כדי להבטיח שיקום בריא ומוצלח.
בנייה מחדש של סוריה היא לא רק פוליטיקה – זו גם חידה טכנית מורכבת. המדינה זקוקה נואשות לאנשים עם ידע וניסיון טכני כדי שיוכלו להכין תוכנית ארוכת טווח לבנייה מחדש, לתקצב ביעילות ולהתמודד עם מכשולים שיצוצו בהכרח בפרויקטים שונים של בנייה מחדש מורכבת. אבל הנה החלק המסובך: האם המנהיגים החדשים של סוריה צריכים לנצל את הידע של פקידים מהמשטר הישן? לפקידים ולעובדי מדינה אלה יש ידע פנימי רב ערך, אך קשריהם עם ממשלה שהואשמה במעשים נוראים עלולים לגרום לפלחי אוכלוסייה גדולים לאבד אמון בתהליך כולו. מציאת האיזון הנכון היא קריטית. מאמץ הבנייה מחדש חייב לכלול את כל הסורים, ובמיוחד את אלו שנפגעו הכי קשה מהמלחמה – נשים, ילדים וקבוצות מיעוטים. ניכור כל קבוצה על ידי מתן כוח רב מדי לאנשים בעלי קשרים הדוקים למשטר הישן לא יהיה רק שגוי, אלא דרך בטוחה להצית מחדש את המתיחות ולחבל בכל מאמץ שיקום לפני שהוא מתחיל באמת.
גם השיקום של סוריה יהיה יקר. מי ישלם על כל זה? ההנהגה החדשה של סוריה לא יכולה לעשות זאת לבדה תוך שימוש רק במה שנותר בקופת המדינה. קואליציה של תורמים בינלאומיים, כולל ארגוני האו"ם, תצטרך לספק למדינה כספים נרחבים. אבל הם יפתחו את הארנק רק אם יש ממשלה שאנשים בוטחים בה. תורמים צריכים לדעת שכספם לא יתבזבז או ייגנב. חשוב גם לוודא שהסיוע הנכנס לסוריה אינו מפוזר או ממניעים פוליטיים. תורמים הקושרים את הסיוע לדרישותיהם ולסדרי העדיפויות הפוליטיים שלהם יובילו רק לבזבוז מאמצים, לפערים בעזרה ועוד חוסר אמון. מה שדרוש הוא גישה מאוחדת שתתעדף את הצרכים האמיתיים של העם הסורי ולא תאפשר למאמצי הסיוע להתעצב על ידי משחקים פוליטיים. סוריה יכולה להרוויח מאירוח ועידת שיקום מקיפה, המפגישה תורמים בינלאומיים וממשלת סוריה החדשה כדי ליישר את סדרי העדיפויות לשיקום, להבטיח שיתוף פעולה שקוף ולהתחיל בבנייה מחדש של התשתית והמרקם החברתי של המדינה.
אחרון חביב, חינוך יהיה מכריע בשיקום סוריה למדינה תוססת, מכילה ומשגשגת. מערכת חינוך חזקה מטפחת חברה שמעריכה זכויות אדם, מעורבות קהילתית והגינות. רק על ידי השקעה בחינוך ובמעורבות קהילתית תוכל סוריה לרפא את המרקם החברתי שלה ולטפח דור שבוחר בדיאלוג ושיתוף פעולה על פני סכסוך.
ההיבט החשוב ביותר של שיקום סוריה יהיה שיקום החברה הסורית. אחרי הכל, מאחורי כל הדברים הטכניים עומדים אנשים אמיתיים – משפחות שאיבדו את יקיריהם במעצר שרירותי, ילדים שנותרו ללא השכלה, קהילות שלמות הסובלות מטראומה. בנייה מחדש אינה רק תיקון כבישים, בתים, בתי ספר ובתי חולים; זה עניין של להחזיר לאנשים את הכבוד והתקווה שלהם. הסורים צריכים להרגיש שהסבל שלהם לא היה לחינם, שיש להם דעה על עתיד ארצם, ושהימים הבאים טומנים בחובם יותר מאובדן וסכסוך.
בנייה מחדש של סוריה ייקח זמן וידרוש מסירות מכל בעלי העניין. זה לא רק עניין של בנייה – זה עוסק בבנייה מחדש של אמון, כולל כל מי שנמצא בתהליך, ולוודא שאנשים יישאו באחריות. המסע קדימה הוא ארוך, אבל עם הבסיס הנכון, יש תקווה שסוריה תוכל להפוך שוב למדינה משגשגת ועמידה. זה אתגר שחשוב לסורים ולכולנו.
הדעות המובעות במאמר זה הן של המחבר ואינן משקפות בהכרח את עמדת העריכה של אל-ג'זירה.
